בואהרון נ' מכון רישוי חן בעמ ואח'

פסק דין

1.תביעה זו הוגשה תחילה כנגד מספר נתבעים אך במהלך ניהולה נמחקו חלק מהנתבעים ונותר מכון הרישוי כנתבע יחיד ורק בעניינו של זה נשמעו לכן הראיות.

2.התובע רכש רכב מסוג מזדה וטרם הרכישה הביא אותו לבדיקה אצל הנתבע. בבדיקה התגלו מספר ליקויים ברכב אך לא צויין בה דבר לענין זיוף מספר השלדה או מספר המנוע. לאחר שהתובע קיבל את ממצאי הבדיקה הוא החליט לבצע את העיסקה ורכש לכן ביום 9.7.03 את הרכב תמורת הסך של 45,000 ₪.

בעת קבלת הרכב שילם התובע 44,000 ₪ וסוכם כי את היתרה, בסך 1,000 ₪ ישלם בעת העברת הבעלות שתבוצע באותו היום בשעות אחה"צ.

3.לאחר הרכישה רכש התובע, לטענתו, פריטים נוספים עבור הרכב, כגון מערכת אזעקה, ביטוח, והחליף צמיגים אך כאשר ביקש לבצע את העברת הבעלות, החל הנתבע 2, שנמחק בינתיים, להתחמק ואז התברר לתובע כי יפוי הכח שהוצג לו על ידי הנתבע 2, מזויף.

כתוצאה מכך פנה התובע ביום 22.7.03 והגיש תלונה במשטרה.

בעקבות הגשת התלונה התברר לתובע כי הרכב שרכש הוא רכב שהוכרז כגנוב ואשר זהותו שונתה במעשה זיוף, שבמהלכו הולבשה לרכב זהות חדשה.

4.הרכב נתפס על ידי משטרת ישראל ולאחר חקירה והתברר כי אכן מספר השלדה ומספר המנוע זוייפו וכן זוייף יפוי הכח שהציג הנתבע 2 לצורך מכירת הרכב הגנוב. הנתבע 2 הועמד לדין פלילי, הורשע, ונגזר עליו עונש כמפורט בגזר הדין בתיק פלילי 2405/05 בבית משפט השלום בחדרה.

5.כאמור, התביעה הוגשה במקורה כנגד נתבעים נוספים: הנתבע 2 שכבר הוזכר לעיל וכן שני נתבעים נוספים, שעל פי הנטען היו מעורבים במעשה המירמה שבסופו שוכנע התובע לרכוש את הרכב.

בסופו של דבר, וכפי שכבר ציינתי, נמחקה התביעה כנגד שלושת הנתבעים ונותרה התביעה כנגד המכון לבדו.

6.כנגד המכון טוען התובע כי זה הפר את חובתו כלפיו והתרשל בבדיקה שביצע לרכב, וכי בשל התרשלות זו לא הבחין ולא התריע אודות הזיוף במספר השלדה ומספר המנוע וכי רק בשל כך שוכנע התובע לרכוש את הרכב ונגרמו לו נזקים רבים.

7.המכון טען להגנתו כי יש לדחות את התביעה נגדו.

לטענת המכון השתלשלות העניינים, כפי שעלתה משמיעת הראיות, מעלה תמיהות רבות, והתנהלות התובע אל מול הנתבעים האחרים מחייבת את המסקנה כי לתובע רשלנות תורמת, בכך שרכש רכב מזויף, למרות כל סימני האזהרה.

המכון טען גם כי התובע השתהה רבות עד להגשת התביעה ובכך גרם לו נזק ראייתי שאינו ניתן לתיקון, מאחר שכתוצאה מהשיהוי לא ניתן עוד לבצע בדיקה לרכב, שכן זה כבר פורק.

המכון טען עוד כי אין לייחס לו אחריות לנזקי התובע גם מחמת העובדה שלא ניתן היה בבדיקה חזיתית רגילה, של מי שאינו מומחה בדבר, לגלות את הזיופים שנעשו ברכב.

8.לאחר שעיינתי בתשומת לב בכל הראיות שהביאו הצדדים ובסיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם גם לא במלואה.

9.דומה כי אין ספק בדבר חובתו של המכון לבצע בדיקה מקצועית סבירה לאמיתות מספרי המנוע והשלדה החרותים ברכב, ואין הוא יוצא ידי חובתו רק בהשוואת המספרים לאלה הרשומים ברשיון הרכב.

10.בענין זה דעתי כדעת כב' השופטת סורוקר (ת.א. (ראשל"צ) 3263/03 כהן פנחס נ' מכון הדרום פתח תקוה א.ד.ש. שירותי רכב 1980 בע"מ), דעה שהתקבלה גם על דעתם של שופטים נוספים, ראה למשל ת.א. (ב"ש) 4340/01 אבו עראר סמיר נ' קדוש אילן, ת.א. (י-ם) 8494/05 שאול סמוחה נ' מ"י משרד התחבורה ואח'.

11.חובה על המכון, בתור בעל מקצוע כלפי מזמין השירות – במקרה שבפניי התובע – להפעיל את הכלים המקצועיים שבידו ולפעול ברמת מיומנות סבירה במטרה לזהות את הרכב.

חובה זו עולה גם מתוך הוראת הנוהל המחייבת של משרד התחבורה, אשר הנתבע עצמו מפנה אליה, בין היתר בסעיף 11 לסיכומיו, ועל פיה: "המכון אינו אחראי לכל נזק שיגרם במתכוון ו/או בזדון ו/או על ידי זיופים ו/או שינויים לא חוקיים בזיהוי הרכב, רשיונו, שלדתו, מנועו ו/או במספרי הזיהוי השונים למעט זיופים שניתן לגלותם בבדיקת הסתכלות ישירה או באמצעות המכשור הקים המכון". (הדגש שלי ה.א.)