בהרוז נ' עמרני

פסק דין

התביעה

בפני תביעה כספית על סך 30,200 ₪. ביום 30.6.2006 שכרו הצדדים יחדיו בשכירות בלתי מוגנת חנות ברחוב הושע בירושלים. (להלן- מושכר א'). הצדדים ניהלו יחדיו במושכר עסק של מכירת תיקים.

ביום 6.8.2006 שכרו הצדדים בשכירת חודשית בלתי מוגנת, ממיטל אביי חנות הצמודה לחנות א'.(להלן- מושכר ב'). הצדדים החליטו להעביר למושכר ב' את עסק התיקים ולהפעיל במושכר א' עסק של בגדים. מושכר א' הופעל על ידי התובע ואילו מושכר ב' הופעל על ידי הנתבע.

בחודש מאי 2007 חל קרע בין הצדדים. ביום 3.5.2007 הוסכם בין הצדדים כי עד יום 30.6.2009 יחזיק התובע במושכר ב' והנתבע יחזיק במושכר א' ובמועד האמור יחליפו הצדדים את החזקה ביניהם. עוד הוסכם כי התובע ינהל עסק של תיקים והנתבע עסק של בגדים.

התובע טוען כי הנתבע הפר את התחייבויותיו ולכן עליו לשלם לתובע סך של 8,000$ קנס כמוסכם בהסכם שחתמו הצדדים (צורף כנספח ג' לתביעה).

הנתבע טוען כי הסכם זה נחתם בחוסר תום לב תוך כפיה ואיומים ולכן הוא בטל. כמו כן הוא טוען כי חנות התיקים של התובע הינה בגודל 16 מ"ר והחנות של הנתבע הינה בגודל 17 מ"ר, הפרש של 1 מ"ר בלבד בין החנויות. לטענתו התובע החל לנקוט כלפיו באלימות פיזית ומילולית, כאשר סירב להתחלף עימו בחנויות.

התביעה שכנגד:

בתיק זה הוגשה תביעה שכנגד לפיה על רקע פירוק השותפות בין השניים, התובע תקף את הנתבע ביום 9.8.2006 בכל חלקי גופו ובעקבות התקיפה הוא נזקק לטיפול רפואי בבית חולים ביקור חולים., וכן איים עליו . אירועי תקיפה נוספים אירעו כחודש לאחר היפרדות דרכיהם של הצדדים, ביום 3.5.2007, ב4.5.2009 וביום 25.5.2009. הנתבע שכנגד מכחיש כי נקט בכל אלימות מילולית או פיזית כלפי התובע וכל סכסוכם של הצדדים נובע מהיפרדות העסקים ביניהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות הגעתי למסקנות כדלהלן:

ההסכם:

מעיון בהסכם שערכו הצדדים ואשר צורף לתיק בית המשפט כנספח ג' לכתב התביעה ניתן ללמוד כי אכן הצדדים הסכימו על החלפת החנויות:

"סוכם בין הצדדים שעמרני יעבור בתאריך 30.6.2009 לחנות שנמצא בה היום סומך וסומך יעבור לחנות שנמצא בה עמרני היום . סוכם שעמרני עובד בבגדים וסומך עובד בתיקים וכ"כ שהעמוד עם המנורה יפריד ביניהם וכ"כ אף אחד מהם לא יפריע לחברו . מי שלא עומד בהסכם זה משלם 8,000 $ קנס לחברו".

האם הסכם זה תקף?

לעניין חתימת ההסכם מעיד הנתבע כך:

"נכון שכתוב בהסכם שהחלפת החנויות תהיה ב-30.6.2009, אבל אני מעולם לא הסכמתי לזה, אני חתמתי מחוסר ברירה. אם לא הייתי חותם לא הייתי חי היום. לא כתבתי מכתב ביטול בגלל שחתמתי בכפיה, כי אם הייתי עושה את זה החיים שלי היו מוות. אמרתי שבינתיים אשאיר ככה. ביקשתי רחמים מהשמיים שיעשה נס ואני אתפטר ממנו"

(ע"מ 7 שורות 28-31 לפרוטוקול בית המשפט).

הנתבע מספר כי מלכתחילה התנגד להחלפת החנויות משום שבחנות השנייה יש פחות מקום והמתקנים של הבגדים תופסים שטח רב וכי ההסכם נחתם תוך לחץ וכפיה. אי שביעות רצונו מן החוזה ניכר גם מן העובדה כי ביום 1.1.2007 חתם הנתבע לבדו ללא התובע על חוזה שכירות עם המשכיר(נספח י"ח).

הנתבע טוען כי במושכר ב' קיים גרם מדרגות שלא מאפשר הנחת מתקני בגדים (קולבים) ברחבת החנות ולכן הוא אינו מתאים לצרכיו. טענה זו אינה מבטלת את החוזה, אלא מסבירה מדוע הנתבע סירב לבצע את עסקת ההחלפה. החנויות הושכרו לשני הצדדים יחד ובסמוך בזמן כעולה מן ההסכמים אשר צורפו לתיק בית המשפט ולכן זה נראה סביר כי הצדדים ערכו ביניהם הסכם החלפה.

הנתבע טוען כי החנויות סמוכות זו לזו, גודלן וצורתן זהה למעט בחזית. לפי דבריו וחשבונות הארנונה ההבדל בין גודל החנויות הוא 1 מ"ר בלבד.