בהג'ת נ' אלוש ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

הצדדים השכילו לסיים את התיק תוך הסמכת בית המשפט למתן פסק דין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט וזאת אף ללא נימוקים.

סיכומי הצדדים במסגרת קדם משפט (לאחר שישיבת ההוכחות בוטלה) נעשו בע"פ ביום 21/11/10.

התובע מפנה לנסיבות אירוע התאונה, כפי שתוארו בתצהירו, ובתמיכה על ידי עד מטעמו לפיה נפגע וניזוק משמן רותח שניתז לעברו מצ'יפסר וזאת כאשר עבד אצל הנתבעים. הצ'יפסר היה לקוי ללא מכסה והתפוצץ עקב החום של השמן.

הנתבעים, לעומת זאת בתצהיריהם ובתצהירים של עדים מטעמם , מכחישים את חבותם, טוענים, כי התאונה לא ארעה כלל בשעות העבודה ובנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבודה. גם נסיבות האירוע ביחס לדחיפת הצ'יפסר לכיוון הכיור אינן עולות בקנה אחד עם טענה שהכיור היה מרוחק מס' מטרים וממוקם מאחורי גבו של התובע.

עניין תמוה ביותר הוא העובדה שהתובע הגיש את תביעתו 4 ימים לפני מועד ההתיישנות בלבד. קראתי את הסבריו של התובע ותצהירו בהקשר זה והם לא שכנעו אותי כלל, העובדה שהתובע תבע בשיהוי שכזה צריכה לעמוד לחובתו ביחס לדרך שיש לבחון בה את התביעה, הן לאור הפגיעה הראיתיית ביכולת של הנתבעים להדוף את התביעה והן לעניין הנזקים שהוא טוען עקב התאונה.

בחנתי את התצהירים שהוגשו על ידי מי מהצדדים, ובשים לב לעובדה שהנתבעים חתמו לתובע על כך שנפגע אצלם בתאונת עבודה ולמעשה אישרו את הנסיבות, אני נותן אמון, כי התובע נפגע בתאונה בנסיבות שלא לא הייתה לו שליטה עליהן ואשר על כן דין התביעה להתקבל.

הצדדים תחמו בהסכמה דיונית את הנזק בין תחום עליון של 25,000 ₪ ותחום תחתון של 2,000 ₪. בסיכומיהם, מן הסתם, כל צד הפנה את בית המשפט לכך שיש לפסוק את הסכום המינימאלי (הנתבעים) והתובע את הסכום המקסימאלי.

מדובר בתובע שעבר כתוצאה מהאירוע כוויות. התובע טען בנוסף לבקע מפשעתי וכן לבעיות בתחום הגסטרו ואולם לא מצאתי כל הצדקה להכשיר טענות רפואיות אלה, שאינן מוצאות ביטוי במסמך הרפואי הראשון מבית החולים רמב"ם שם אושפז מיום האירוע 01/11/01 ועד 11/11/01, מהלך 11 יום.

זאת ועוד, לא התרשמתי כי לתובע נשארו צלקות שהותירו נכות כתוצאה מהאירוע והתובע גם לא טען לנכות בתאונה זו. גם ביטוח לאומי לא קבע לתובע נכות.

יש לציין, כי גם נסיבות האירוע מקשות מאוד לקבל את הטענה כי התובע נפגע כתוצאה מהאירוע הזה ונגרם לו בקע מפשעתי.

מעבר לאישפוז זה עבר התובע טיפולים פיזיותרפיים. התובע היה באי כושר מהלך שלושה חודשים, שולם לו דמי פגיעה סך של 6,763 ₪. התובע חזר לעבודה סדירה ולמעשה משכורתו אחרי התאונה גבוהה משכורתו עובר לתאונה (יותר ב- 1000 ₪). זאת ועוד, התובע המשיך ועבד במקומות אחרים.

התיק בסופו של יום הינו תיק של כאב וסבל, הפסדי הכנסה לעבר, לאור העובדה ששולמו לו 75% דמי פגיעה משכרו במשך שלושה חודשים וכן מרכיב מסוים של עזרה צד ג' והוצאות.

עליי להדגיש, כי כאשר נתתי את דעתי לפיצוי, לקחתי בחשבון את עניין השיהוי ואת העובדה שהתביעה הוגשה 4 ימים לפני מועד ההתיישנות.

יש לציין, כי לא ניתן היה להתעלם מפיצוי כאב וסבל ומהעובדה שמדובר בתובע שאושפז 11 יום בביה"ח רמב"ם עקב צלקות.

ראשי הנזק לפיצוי:

בגין כאב וסבל – סך של 10,000 ₪;

בגין הפסדי הכנסה – סך של 2,000 ₪ נוספים.

בגין עזרה צד ג'- הוצאות ו/או נסיעות- סך של 1500 ₪.