פסק דין
לפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום בחדרה (להלן: "בימ"ש השלום") בתיק ת"ד 1161/08.
הכרעת הדין ניתנה ביום 18.10.12 ע"י כב' השופט מוחמד מסארווה, (בדימוס), אשר פרש ולכן גזר הדין ניתן ביום 1.7.13 ע"י כב' השופטת כרמית פאר גינת.
המערער הובא לדין בבית משפט השלום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ביחד עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 ועבירה של נסיעה לאחור בניגוד לתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 23.6.06, נהג המערער ברכב משא סגור מסוג מרצדס (להלן: "המשאית"), בכביש פנימי בכפר מעוויה, סמוך לבית של מחמוד פרוק (להלן: "הכביש").
ליד המערער ישב אדם נוסף בשם מחאמיד עבדאללה שירד מהמשאית בשלב מסוים והמערער החל נוסע אחורנית. באותה עת, חצתה את הכביש, מאחורי המשאית, עדלה סובח ז"ל (להלן: "המנוחה"). המנוחה ילידת 1948.
המערער נסע לאחור, מרחק של כ- 14.20 מטר לפחות ופגע במנוחה בחלק האחורי שמאלי של המשאית, המנוחה נפלה אל מתחת למשאית והמערער דרס אותה (להלן: "התאונה").
כתוצאה מהתאונה, נגרם מותה המידי של המנוחה.
המשיבה טענה בכתב האישום כי התאונה ומותה של המנוחה נגרמו באשמתו של המערער וכתוצאה מנהיגתו הרשלנית, שהתבטאה, בין היתר, בנהיגה בכביש ללא תשומת לב לנעשה בדרך, המערער לא הבחין במנוחה שעה שנסע אחורנית כשהיא עוברת מימין למשאית, לא צפר כדי להזהיר את המנוחה מהסכנה, לא הפעיל צפצוף בנסיעה אחורנית, נסע אחורנית שלא לצורך, ללא נקיטת האמצעים הדרושים למנוע פגיעה וללא מכוון וכן נהג את המשאית באי אכפתיות, בחוסר זהירות, בקלות ראש וברשלנות.
המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט השלום (כב' השופט מוחמד מסארווה) שמע את ראיות הצדדים ובסופו של יום הרשיע את המערער, בדין.
בימ"ש השלום (כב' שופטת כרמית פאר גינת) עיין בתסקיר שירות המבחן, שמע את הטיעונים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:
8 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נסיעה לאחור או עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה; פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים.
כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת העונש.
לטענת ב"כ המערער, בימ"ש השלום טעה משלא קבע ממצאים והתעלם מטענות ההגנה, הן בעל פה והן בכתב. עוד טען כי העד בוחן התנועה, (להלן – "הבוחן"), לא הצליח להצביע על מיקומו של הפרוזדור שבו הוכנסה המנוחה לאחר התאונה וזאת חרף העובדה כי המערער שחזר את האירוע שתועד ומסר את הפרטים המדויקים בהודעותיו (ת/17 ו- ת/18).
ב"כ המערער טוען כי אין מחלוקת שהמנוחה סבלה מפגיעת ראש וכי טעה בית משפט השלום משקבע כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מהתאונה, לטענתו, המנוחה נפלה ארצה מסיבה כלשהי ולטעמו, פגיעת הראש נגרמה מהנפילה על הכביש.
לגישתו של המערער, בימ"ש השלום לא הבהיר בהכרעת הדין הכיצד הוא הגיע למסקנה לפיה המערער פגע במנוחה בהיותה בחיים וכי קביעתו שפגיעת הראש נגרמה מהמשאית, אינה מושתת על ממצאים עובדתיים ברורים.
לשיטת ב"כ המערער, המנוחה נפטרה באופן טבעי ולפני שהמשאית פגעה בגופה. יוער, כי למנוחה לא נערכה נתיחה לאחר המוות. לכן, לא ניתן, לגרסתו של ב"כ המערער, לקבוע באופן חד משמעי שהמוות נגרם כתוצאה מפגיעת המשאית. לא מן הנמנע שהמערער פגע במנוחה רק לאחר שזו הייתה ללא רוח חיים ושרועה על הכביש. אין סימני פגיעה בפגוש האחורי של המשאית, דבר התומך בטענתו של המערער שהוא לא פגע בה בהיותה בחיים.
ב"כ המערער הפנה לעדותו של הבוחן (עמ' 25, ש' 29). לטענתו, הבוחן אישר שעל פי הממצאים בזירה, אינו יכול לקבוע אם המנוחה הייתה בעמידה ו/או בהליכה ו/או בחצייה ו/או מה היה כיוון חצייתה ו/או מהיכן הגיעה. לדעת המערער, לו המשאית פגעה במנוחה בהיותה בעמידה היו בוודאי נשארים סימנים וכאלה אין, לגישתו.
עוד הפנה המערער לדברי הבוחן בעמ' 26, ש' 19, שם אמר עד זה – הבוחן, כי הוא אינו:
"יכול לקבוע שהוא (המערער) פגע בה (במנוחה), האם הייתה בחצייה, בעמידה או מהיכן חצתה, מגע בין הרכב לבין הגופה נמצא בזירה".