בדש נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העורר, מר בדש יוסף, נולד בשנת 1933 בטריפולי בלוב, הגיש תביעה למשיבה להכיר בו כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 להלן (חוק הרדיפות), נדחה ועורר בפנינו על החלטת הרשות.

להלן עיקרי גרסת העורר על קורותיו בתקופת המלחמה:

בעת שהגרמנים נכנסו ללוב היה יתום מאביו שנפטר לפני המלחמה. הגרמנים התהלכו ברחובות טריפולי ובעיר שררה תחושת פחד. אחיו הגדול ציון נלקח לסידי עזאז ואימו שנותרה עם שני ילדים, הצטרפה לבני משפחתה שברחו מטריפולי לגריאן ושם הסתתרו במערות וחיו בעוני ובחולי.

עוד אמר העורר כי בגריאן היה מחנה מעבר-הסגר ליהודים שנשלחו למחנות ריכוז, דבר שהגביר את פחדם של בני המשפחה.

בעדותו בפנינו הוסיף כי הוא ואימו ליוו את ציון למקום ריכוז מגויסי העבודה, היתה "שם מהומה ודחפו אותו על המשאית". עוד אמר העורר, כי אחיו השני, רפאל, המבוגר ממנו בחמש שנים, גר אצל אחד הדודים בגריאן ועבד בחקלאות, ואילו העורר ואימו שכרו חדר אצל ערבי והסתתרו שם מפני הגרמנים.

המשיבה הגישה את תיקי הרשות של ציון ורפאל הכוללים הצהרותיהם שלדעת המשיבה אינן עולות בקנה אחד עם גרסת העורר. ציון הוכר לפי חוק הרדיפות על סמך שהותו במחנה סידי עזאז ואילו רפאל הגיש תביעה במרץ 2010 וטרם התקבלה החלטה בעניינו.

עדותו של רפאל:

יליד 1928. גם הוא סיפר כי בני המשפחה ליוו את ציון ולפי תיאורו, ציון לא רצה לעלות למשאית "אז השוטרים תפסו אותו מהידיים וזרקו אותו למשאית." (עמ' 3 ש' 24).

בהצהרתו אמר: "הגרמנים הגיעו ולקחו את אחי הגדול למחנה סידי עזאז". וכן כי

המשפחה נשארה בטריפולי אחרי שציון נלקח ורק בהמשך ברחו לגריאן.

בהצהרה של ציון נאמר: "...התחלנו לברוח לפורנג' אח"כ לקולינה וורדה וכל פעם הייתי חוזר לטריפולי לראות מה המצב, יום אחד אני חוזר לבית ואז גיליתי שיש לי צו לבוא למרכז העיר. העמיסו אותי על משאית יחד עם עוד גברים לקחו אותי למחנה עבודה סידי עזאז."

בהמשך מתאר ציון את הקורות אותו במחנה.

דיון

א. העורר מבקש להכיר בנרדפותו לפי הלכת הפחד; פחדה של המשפחה עקב שליחתו של ציון למחנה עבודה וחיים במתח מירבי וקיצוני בגריאן, וכן בשל היותו עד לאלימות שהופעלה נגד אחיו ציון כמפורט לעיל, לפי הלכת קרולה אברמוביץ.

ב. באשר לעילת האלימות בבן משפחה קרוב, קיימות סתירות מהותיות בדברי האחים:

לפי ההצהרה של ציון הצו הגיע לבית בטריפולי ובעת קבלתו המשפחה כבר עזבה את טריפולי. ציון אינו מזכיר כי בני משפחה ליוו אותו לנקודת האיסוף ואף האחים שהעידו לא הזכירו זאת בהצהרותיהם. ב"כ העורר טען כי אין להסיק מהאמור בהצהרה שהמשפחה לא גרה באותו זמן בטריפולי, וכן כי אין להעדיף את הגרסה של ציון על פני העדויות של העורר ואחיו רפאל.

סתירה בולטת נוספת מצאנו בדבריו של רפאל: בשונה מעדותו בפני הוועדה, בהצהרה נאמר כי ציון נלקח לעבודת כפייה מהבית.

נוכח האמור לעיל, לא נוכל לאמץ את גרסת האחים בנקודה זו.

ג. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בשלושת תיקי הרשות, לא מצאנו כי העורר הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לקביעת נרדפותו גם לפי הילכת הפחד וזאת מהנימוקים הבאים: