בדש ואח' נ' מועצה מקומית אורנית

החלטה

בבקשתם נשוא הליך זה ביקשו המבקשים כי בית משפט זה יורה על הפסקת עבודות הבניה, שבוצעו לכאורה ללא היתר, על ידי המשיבים 2,3 (שצירופם כצד להליך נקבע עקרונית על ידי בהחלטה מיום 25/8/11), ויורה על הריסת הבנוי ללא היתר. לטענתם, המשיבה 1 אינה אוכפת צו (וליתר דיוק, התראה) להפסקת עבודות שהוציאה ביחס לעבודות אלה, שבוצעו במקרקעין שכנים למקרקעין שבהחזקת המבקשים.

עיון בבקשה מגלה כי המשיבה 1 הנוכחית, המועצה המקומית אורנית, איננה רלבנטית להליך זה באשר טענותיהם של המבקשים מופנים לגבי הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה אורנית. משכך, כבר עתה הריני מורה על מחיקת הבקשה ביחס למשיבה 1, מחמת העדר יריבות.

אולם גם אם הייתי מתיר למבקשים לתקן את כתב הבקשה על דרך המרת המשיבה 1 הנוכחית לועדה המיוחדת לתכנון ובניה אורנית, הרי שעדיין לא ניתן היה לקבל את הבקשה, הן ביחס לועדה זו, והן ביחס למשיבים 2,3. זאת משום שלבית משפט זה לא קמה הסמכות העניינית לדון בבקשה.

החוק המסדיר את דיני התכנון והבניה באיו"ש הוא חוק תכנון ערים כפרים ובניינים מספר 79 לשנת 1966. ההתייחסות היחידה לזכויות נפגע עבירה (על דיני התכנון והבניה) בחוק זה הינה בסעיף 38 (13), שקובע כי מי שניזוק כתוצאה מאי הוצאת התראה למבצע עבירת בניה ללא היתר, רשאי לפנות לוועדה המקומית, ואם זו לא נענתה לפנייתו, רשאי לפנות לוועדה המחוזית.

בענייננו, מדובר בטענה כי ההתראה (להפסקת העבודות) הוצאה אך לא נאכפה, ולצורך הדיון מוכן אני להניח שמדובר במצב דומה מהותית לאי הוצאת התראה מלכתחילה. אף משכך, ככל שבנסיבות המקרה המבקשים נפגעו מאי אכיפת ההתראה להפסקת העבודות על ידי הועדה המקומית, היה עליהם לפנות בעניין לוועדה המחוזית (שהיום הינה מועצת התכנון העליונה, כעולה מס' 2(2) לצו בדבר חוק תכנון ערים כפרים ובנינים (יהודה ושומרון) (מס' 418), תשל"א-1971), שהיא, ולא בית משפט זה, הינה המוסד שהוסמך בחוק לדון בעניין זה.

אף אם היה מקום לראות את הבקשה כעתירה מנהלית- למתן צו המורה לועדה המיוחדת לתכנון ובניה אורנית לאכוף את ההתראה להפסקת העבודות ולבצע הריסת הבנוי- לא היה בכך בכדי להקנות סמכות לבית משפט זה. שכן, בית משפט זה אינו מוסמך באופן גורף לדון בעתירות מנהליות, אלא מוסמך באופן ספציפי לדון בענינים מסוימים שהוגדרו בדין, לרבות האספקטים המנהליים שלהם, כאשר בין ענינים אלה לא נמנים דיני התכנון והבניה (למעט הפן הפלילי שלהם).

לאחרונה התייחס לכך כב' סגן הנשיאה גולדס, בעת"מ 50147-06-11, תוך שציין שהעדרה של הסמכה מפורשת לבית משפט זה (ולבתי המשפט לענינים מקומיים האחרים באיו"ש) לדון בדיני התכנון והבניה (למעט בפן הפלילי שלהם) הינה מכוונת כך שלבית משפט זה אין סמכות לדון בעתירה מנהלית בתחום התכנון והבניה.

אף אם הייתי רואה את הבקשה כהליך אזרחי בין המבקשת כתובעת למשיבים כנתבעים, הרי שלא היה בכך בכדי להקנות סמכות לבית משפט זה. שכן, בית משפט זה מוסמך להזקק לתביעה אזרחית של יחיד או יחידים אך על דרך של תביעה קטנה. אולם, בהליך של תביעה קטנה, בית המשפט אינו מוסמך להורות על מתן צו עשה (על דרך של צו הריסה, בענייננו) או צו מניעה (על דרך של הימנעות מבניה, בענייננו).

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה נשוא הליך זה, מחוסר סמכות עניינית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לדון בבקשות האינצידנטליות לבקשה נשוא ההליך, בקשות שהינן בקשה לקבלת מסמכים, ובקשה לפיצול סעדים.

כמו כן הריני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪. בנוסף, הריני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים 2,3, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך זהה. סכומי ההוצאות יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת הבקשה ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתנה היום, 25 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. העתקים יומצאו לצדדים בהקדם.