החלטה
מונחת לפני בקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון בגדר הליך של בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, מיום 28.10.11. על פי הנטען המבקש, תושב האיזור, נעדר יכולת כלכלית. עוד נטען, כי סיכויי ההליך טובים.המשיבה מתנגדת לבקשה.
לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להיעתר לבקשה, במלואה, זאת נוכח העובדה, כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס ולהוכחת טענתו בדבר היעדר יכולת כלכלית, כנדרש בהלכה הפסוקה ובשים לב לסיכויי ההליך, שאינם נחזים להיות גבוהים. יחד עם זאת, בשל מצבו הכלכלי ובשים לב לשיקולים הנוגעים, בעניין, מצאתי להפחית משיעור הערבון ולהעמידו על סכום מתון של 3,000 ₪, בלבד.
השיקולים המרכזיים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל הדין והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון וכן סיכוייו של ההליך אותו יזם, להתקבל. התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשה (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007, (להלן: "עניין ורנר")). זאת ועוד, עקב השוני בין תכליות האגרה לבין תכליות הערבון, נדרשים שיקולים נוספים, מלבד העדר יכולת כלכלית, המשתלבים במערכת האיזונים הכוללת (שם).
ודוק, הפקדת הערבון נועדה להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל (רע"א 377/87 ז'נחו נ' וויבהו, פ"ד מא(4) 522). עוד נשקלים שיקולים נוספים, למשל, חשיבותו ומשמעותו של ההליך, מידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, מיהות הצדדים ועוד (ראה, שם עניין ורנר).
יש לזכור, כי בגדרו של שיקול הדעת, נקודת המוצא כי "...המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב" (תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) לפיכך, הפטור הוא בבחינת חריג לכלל, כאשר הנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לתתו, מוטל על מבקש הפטור (עניין וורנר, לעיל). לשון אחר, מטרת הערבון ליתן למשיב מענה להוצאותיו אם יידחה הערעור, כך שפשיטא שמצבו הכלכלי של המבקש אינו הנתון היחיד הנלקח בחשבון (בש"מ 1950/10 יהודאי נ' עיריית ירושלים, 9.6.2010; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 876-877).
בטרם יינתן הפטור, על המבקש להוכיח כי לא עלה בידו לגייס פיקדון ממעגל קרוביו ולצרף פירוט ותיעוד מצבם הכלכלי של קרובי משפחתו ונכונותם לסייע לו. הלכה פסוקה היא, כי הפנייה לבית המשפט תעשה כמוצא אחרון ורק לאחר ששוכנע בית המשפט, כי מוצו ניסיונותיו הכנים של מבקש הפטור לגייס את סכום הערבון מהמעגל הקרוב אליו, יינתן הפטור (בש"א 9998/09 חיים ונדר ז"ל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, 17.12.2009; ע"א 7079/09 שיבלי נ' בית החולים האנגלי, 26.11.2009; מסארוה נ' כהן, 24.11.2009). מכאן, עולה, כי על מבקש הפטור, מוטל הנטל להציג תשתית עובדתית מלאה ומפורטת בדבר מצבו הכלכלי, המצדיקה מתן פטור, זאת נוכח חשיפת המשיב לסיכון שמא לא יוכל לגבות את הוצאותיו, אם יזכה בהליך. נטל זה גובר שעה שהמבקש לא שילם לבעל הדין שכנגד את ההוצאות שבהן חויב בהליך בבית משפט קמא (גורן, בעמ' 631).
בענייננו, המבקש לא הניח תשתית מלאה ומפורטת, לעניין אפשרות קבלת סיוע ממעגל קרוביו והסתפק בטענה כללית וסתמית. יחד עם זאת, נחה דעתי, כי מצבו הכלכלי אינו בין המשופרים. מכאן, נוכח האמור לעיל ובהתחשב במידת מורכבותו של ההליך ושיעור ההוצאות הצפויות ואף אם נניח כי סיכויי הערעור אינם קלושים, בחינת מכלול השיקולים מלמד כי באיזון הכולל, יש הצדקה למתן פטור חלקי, בלבד.
משכך, יפקיד המבקש את הסך של 3,000 ₪ ובתוך 14 ימים, שאם לא כן ידחה ההליך, בשל אי הפקדת הערבון, כקבוע בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 וללא כל הודעה נוספת .
משה בר-עם, רשם
ניתנה היום, א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.