החלטה
מבוא
בפני בקשה למתן צו מניעה זמני.
בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש תביעה כספית בסכום של 2,175,000 ₪, כן עתר המבקש במקביל להטלת צו עיקול זמני על נכסי המשיבים. בהחלטת כב' הרשם נ' פלקס מיום 25.3.10, נדחתה הבקשה לצו עיקול זמני, מהטעם שהמבקש לא הצביע על כך שלא יהיה באפשרותו להיפרע מהמשיבים ככל שתתקבל תביעתו, וכן בשל כך שהמבקש לא הצביע על הכבדה.
בבקשה למתן צו מניעה זמני עתר המבקש לכך שהצו יאסור על המשיבים לבצע כל פעולה, עבודה או צעד אחר, במקרקעין המצויים בבית חנינה, חלקות 104 ו- 119 בגוש 30611.
בכתב התביעה וכן בבקשות שהוגשו, פורט שהמבקש הינו תושב ירושלים, ושהמשיבים 1 ו- 2 הם אחים, אזרחי ארה"ב, המתגוררים כיום בבית חנינה, על פי אשרה זמנית. כן פורט שהמשיבים 1 ו-2 הם בעלי מניות במשיבה 3.
הבקשה
על פי המתואר בבקשה, ביום 3.2.08 נערך בין המבקש לבין משיב 1 הסכם שהוכתר בכותרת "הסכם עבודה", שבו הוסכם על כך שהמבקש ימונה לתפקיד מנכ"ל החברה משיבה 3 (להלן- "ההסכם"). סוכם במסגרת ההסכם שבתפקידו האמור יבצע המבקש עבור המשיבים עבודות שונות, שעיקרן הקמת פרויקט בנייה למגורים.
כן נטען בבקשה שהמבקש פעל לביצוע הפרויקט, הקדיש לו זמן רב וקידם אותו באופן ניכר. ואולם לאחרונה, החלו המשיבים להציב בדרכו של המבקש מכשולים שונים ובלתי מוצדקים, לרבות סגירת משרדו, גניבת המסמכים הקשורים בפרויקט, ועיכוב פעולות הרישוי. נטען שפעולות אלו מעידות על כך שהמשיבים מתנערים מהתחייבויותיהם על פי ההסכם, אף פועלים במטרה להכשיל את המבקש ולנשלו מזכויותיו על פי ההסכם.
המבקש טען שעל פי הוראות ההסכם, הועמד סכום התמורה לו הוא זכאי על 10,000 דולר לכל יחידת מגורים, ולפיכך סך כל הסכום שלו הוא זכאי לטענתו, מסתכם ב- 580,000$ .
תשובת המשיבים
המשיבים טענו בתגובתם שהבקשות לסעדים זמניים רצופות שקרים ונועדו להפעיל עליהם מכבש לחצים ולסחוט מהם כספים. נטען שהמבקש הוא זה שהפר את ההסכם בין הצדדים, ונמנע מלהעביר למשיבים תשובה לבקשתם לקבל פירוט של הפעולות שביצע.
המשיבים טענו שבהסכם נקבעה תנית בוררות ועל כן לא היה רשאי המבקש לפנות לבית המשפט, אלא היה עליו לפעול בהתאם לתנית הבוררות. נטען שההסכם הינו למתן שירות אישי, או עבודה אישית, ועל כן אינו בר אכיפה.
בתגובה פיקטו המשיבים שהמבקש הינו מורה במקצועו, אשר הציג בפני המשיבים עובר לחתימת ההסכם, מצג שקרי, לפיו הוא בעל ניסיון רב בקבלנות ובבנייה, בעל קשרים ענפים הן בתחום הבנייה, והן בתחומים נוספים, כגון בקבלת אשרות שהייה בארץ. עוד נטען שהמבקש הציג בפני המשיבים מצג לפיו ככל שימונה כמנכ"ל החברה, יהיה באפשרותו להסדיר למשיבים אשרות שהייה של אנשי עסקים, ואולם האשרות האמורות לא התקבלו.
בתגובה נטען שלאחר חתימת ההסכם, החל המבקש לסחוט מהמשיבים כספים נסופים שעליהם לא הוסכם, ולאיים שככל שלא ישלמו לו את דרישותיו ידאג לגירושם של המשיבים מישראל. המבקש טען שהוא מצוי במצוקה כספית, ודרש 20,000$ מעבר לתשלומים שנקבעו בהסכם.
המשיבים הוסיפו וטענו שהמבקש ביקש להעסיק אנשי מקצוע אשר דרשו מחירים מופקעים, וסירב לאנשי המקצוע שהציעו המשיבים אף שאותם אנשי מקצוע הציעו הצעות מחיר נמוכות בהרבה.
כן טענו המשיבים, שבמקום להשקיע את מלוא מרצו בפרויקט, המשיך המבקש בעבודתו כמורה, ובהדרגה החל להתנתק מעבודתו בפרויקט, תוך שהוא יוצר משברים מיותרים ומפר את חובותיו.
נטען שהמבקש לא עשה דבר בעצמו, אלא באמצעות מהנדס, ולא עלה בידו לזרז את ההליכים, או להביא לכך שההיתרים יתקבלו למספר רב יותר של דירות. באחת החלקות, חלפו למעלה משנתיים עד לקבלת ההיתר, ובחלקה השנייה הוגשה בקשה לשינוי תב"ע רק כשנה וחצי לאחר חתימת ההסכם, והיא נדחתה בשל אי מילוי תנאים מינימליים.
נטען בתגובה שמאז ספטמבר 2009 נטש המבקש באופן הדרגתי את העבודה, ובינואר 2010 חדל לעבוד באופן סופי. היתר ל- 9 יחידות דיור בחלקה הראשונה התקבל רק במרץ 2010, ללא כל סיוע ממנו.
המשיבים הוסיפו וטענו שאין כל מקום לסעדים זמניים, שכן יש להם רכוש רב וקרקעות בישראל, וככל שיזכה המבקש בתביעתו לא תעמוד בפניו כל בעיה להיפרע מהמשיבים.