בדיע נ' עאסי

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת אינעאם שרקאוי (כתוארה דאז), אשר ניתנה במסגרת ת"ט 32194-08-10 ביום 28.12.10.

ביום 29.5.95 פתח המערער תיק הוצאה לפועל נגד המשיב וחברת וירג'ין בע"מ, בגין ארבעה שיקים אשר המשיב מסר למערער. ביום 29.7.10, בחלוף 15 שנים מהיום בו נפתח תיק ההוצאה לפועל ונקיטת הליכים כנגד החייבים, הגיש המשיב בקשת התנגדות לביצוע שטר ובקשת להארכת המועד להגשת ההתנגדות. ביום 29.7.10 ניתנה החלטת של כב' הרשמת אוסילה אבו אסעד, אשר הורתה להעביר את הבקשה להארכת מועד ואת כתב ההתנגדות לבית משפט השלום בנצרת. ביום 27.10.10 נערך דיון בבקשות בפני כבוד הרשמת שרקאוי. ביום 28.12.10 ניתנה החלטת כב' הרשמת שרקאוי, לפיה נעתרה כבוד הרשמת לבקשת המשיב ונתנה לו רשות להתגונן. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

המערער טוען, כי טעתה כבוד הרשמת שעה שקבעה שהוא לא הרים את הנטל להוכיח, כי האזהרה נמסרה למשיב וקבעה שההתנגדות הוגשה במועד ונעתרה לבקשת המשיב, כי תינתן לו רשות להתגונן. לטענתו, מי שסבור שההתנגדות הוגשה במועד, מאחר וכתבי בי-דין לא הומצאו כדין או מסיבה אחרת, רשאי להגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לקבוע, כי ההתנגדות הוגשה במועד. המערער טוען, כי המשיב לא הגיש בקשה כאמור. לטענתו, הגשת בקשה להארכת מועד חוסמת את המתנגד מלטעון שההמצאה לא בוצעה כלל או לא בוצעה כדין. לטענתו, הגשת בקשת האורכה מלמדת שהמשיב השלים עם הפגם, ככל שהיה כזה, וויתר על הטענה לפיה לא בוצעה מסירה של האזהרה.

המערער מוסיף וטוען, כי כאשר מוגשת בקשה להארכת התנגדות יש לציין את הטעם המיוחד לאי הגשת הבקשה במועד. לטענת המערער, הטעם היחיד אשר ציין המשיב בבקשתו הינו אי קבלת האזהרה. לטענתו, הטעם האמור אינו עולה בקנה אחד עם הודאתו המשתמעת של המשיב, הבאה לידי ביטוי מעצם העובדה שהגיש בקשת אורכה.

כמו כן המערער טוען, כי שגתה כבוד הרשמת עת קבעה, כי הוא לא הוכיח שההמצאה אכן נמסרה למשיב. לטענתו, טענות המשיב בעניין זה נסתרו עת הוצג בפני בית המשפט הפירוט המלא של נתוני תיק ההוצאה לפועל, מהם עולה, כי האזהרה הומצאה כדין ביום 16.6.95. כמו כן, ביום 30.6.97 לא התייצב המשיב לחקירת יכולת אליה הוזמן. בהחלטתו ציין כבוד הרשם קודסי, כי המשיב הוזמן כדין. לטענתו, שגתה כבוד הרשמת עת התעלמה ולא נתנה את המשקל הראוי לנתוני תיק ההוצאה לפועל לפיהם במהלך 15 השנים מאז נפתח תיק ההוצאה לפעול הוא נקט בהליכים רבים נגד המשיב ואשר מלמדים שהמשיב ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל. לטענתו, אין ממש בטענת המשיב לפיה נודע לו על תיק ההוצאה לפועל רק לאחר הטלת ההגבלות בסמוך ליום 28.6.10.

עוד טוען המערער, כי השתהות המשיב במהלך 15 שנה מגדילה את אינטרס ההסתמכות שלו. לטענתו, עובדה זו לא הובאה בחשבון בעת בחינת השאלה האם ראוי להאריך את המועד להגשת התנגדות.

לבסוף טוען המערער, כי במסגרת דיון בבקשת הארכה לא היה מקום לדון בטענות ההגנה של המשיב.

לטענת המשיב דין הערעור להדחות. לטענתו, נודע לו אודות תיק ההוצאה לפועל רק ביום 28.6.10 או בסמוך לכך, עת קיבל התראה באשר להטלת הגבלות. רק לאחר שצילם את התיק, ביום 25.7.10, נודע לא על פתיחת התיק נגד חברת וירג'ין. לטענתו, תיק ההוצאה לפועל נפתח בגין שיקים אשר הוא אינו חתום עליהם וכן הוא איננו ערב לחובות החברה. המשיב ציין, כי החברה הינה חברה בע"מ. המשיב טוען, כי לא ברור מדוע הוא צורף כחייב נוסף בתיק.

לטענתו, במהלך דיון שנערך ביום 27.10.10 הוא נחקר על האמור בתצהירו ולא נשאל אף לא שאלה אחת באשר להמצאת האזהרה. המשיב טוען, כי המערער לא הציג במסגרת הערעור ובפני כבוד הרשמת שרקאוי העתק מהאזהרה ו/או אישור מסירה ו/או תצהיר של המוסר לשם תמיכה בטענתו. לטענת המשיב, לא עלה בידי המערער להרים את הנטל ולהוכיח, כי בוצעה המצאה של האזהרה. לטענתו, רשימת ההליכים ממנה עולה, כי האזהרה נשלחה אליו ביום 16.6.95 הוגשה רק במסגרת הערעור. המשיב טוען, כי המערער אינו רשאי לצרף מסמכים אשר לא הוגשו במסגרת הערכאה אשר דנה בבקשה. עוד טוען המשיב, כי בהיעדר המצאה מלאה אין תוקף להליכים אשר ננקטו נגדו, ככל שננקטו, ואין להתייחס אליהם. כמו כן, המשיב מכחיש את הטענה לפיה ננקטו נגדו הליכים כלשהם.

לטענתו, הגשת הבקשה להארכת מועד הינה דבר שבשגרה והבקשה הוגשה מטעמי זהירות בלבד, בהתחשב במועד הגשת בקשת הביצוע והמועד שחלף מאז הגשתה. לטענתו, יש לבחון את נסיבותיו המיוחדות של התיק ואין בבקשת הארכה כדי לחסום את הדרך בפניו מלפנות לערכאה המשפטית. עוד טוען, כי במסגרת האיזונים הראויים יש להעדיף את זכותו, כי תהא לו גישה לערכאות המשפטיות. לטענתו, אין למערער ציפייה, כי לא יוטרד בעניין, מאחר והוא לא נהג באופן לגיטימי.

לבסוף טוען המשיב, כי שיקול הדעת האם ובאילו תנאים יש ליתן רשות להתגונן מסור לערכאה הראשונה וכלל הוא שבית המשפט של הערעור אינו מתערב בהחלטות בעניין זה, אלא במקרים יוצאי דופן.

דיון ומסקנות

האם שגתה כבוד הרשמת שעה שנעתרה לבקשת המשיב אשר עתר, כי תינתן לו אורכה להגיש התנגדותו ותינתן לו רשות להתגונן.

לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הערעור להדחות, כמפורט.

המערער טוען, כי בקשת המשיב להארכת המועד להגשת התנגדות מהווה הודאה, כי האזהרה הומצאה לו כדין. מנגד טוען המשיב, כי בקשת אורכה מוגשת כעניין שבשגרה ומתוך זהירות וכי אין לראות בה הודאה בביצוע המצאה כדין.

אין מחלוקת, כי צד הסבור, כי התנגדותו מוגשת במועד, בין אם מאחר וכתב בי-דין לא הומצא לו כדין או מכל טעם אחר, רשאי להגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לקבוע, כי ההתנגדות הוגשה כדין ובמועד. בין היתר עומדת לחייב הזכות לטעון, כי ההתנגדות הוגשה במועד בשל פגמים שנפלו בהמצאת אזהרה. אין מחלוקת, כי המשיב לא הגיש בקשה כאמור ותחת זאת הגיש בקשת אורכה להגשת התנגדות ובקשת רשות להתגונן. הגשת בקשת אורכה להגשת התנגדות מהווה, לכאורה, הודאה בכך שבקשתו מוגשת לאחר המועדים הקבועים בחוק וכי בוצעה המצאה כדין. עם זאת, מצאתי, כי יש לבחון כל מקרה לגופו.

לבקשת האורכה צירף המשיב תצהיר במסגרתו טען, כי רק ביום 28.6.10, עת קיבל את ההתראה על הטלת ההגבלה, נודע לו, כי נפתח נגדו תיק ההוצל"פ (סעיפים 5, 6 ו-10 לתצהיר). לטענתו, לפני התאריך האמור הוא לא קיבל התראה, דרישה או אזהרה בנוגע לפתיחת התיק (סעיפים 8 ו- 10 לתצהיר). המשיב טען, כי לא חתם על מכתב התראה או אזהרה בנוגע לתיק ההוצל"פ וככל שקיימת חתימה כאמור הרי שהיא מזויפת (סעיף 9 לתצהירו).

לאור טענותיו האמורות של המשיב אשר העלה במסגרת בקשת האורכה הרי שלא ניתן לומר, כי בקשת האורכה מהווה משום הודאה בביצוע המצאה כדין או משום וויתור על פגם שדבק בהמצאה. בענייננו, אין עסקינן בחייב אשר הגיש בקשת התנגדות ובמסגרתה העלה טענות לגופו של עניין ולא העלה טענות באשר להעדר המצאה ולפיכך יש לראות בו כמי שוויתר על טענה זו.