בדארנה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.רכבו של התובע, רנו מגאן מספר רישוי 12-657-14 (להלן: "הרנו"), נפגע וניזוק בתאונה עצמית, שאירעה ביום 29/12/12 (להלן: "התאונה").

במועד אירוע התאונה היה הרנו מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף לרכב (להלן: "הפוליסה").

2.לאחר התאונה נבדק הרנו על ידי שמאי מטעם הנתבעת, מר בדארנה סמיר (להלן: "השמאי"), שהעריך את עלות תיקון הנזקים אותם מצא ברנו בסכום של 28,825 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה כולל גם סך של 2,300 ₪, עלות תיקון של נזק במוקד אחורי ימני, נזק שאינו קשור לתאונה נשוא תיק זה.

מאחר שסך עלות תיקון כל הנזקים שנגרמו לרנו (כולל הנזק במוקד האחורי ימני) הגיע לכ -90% מהערך הבסיסי של הרנו, הוכרז הרנו TOTAL-LOST.

3. התובע פנה אל הנתבעת בדרישה כי תפצה אותו בגין "אובדן" הרנו, זאת בהתאם לתנאי הפוליסה.

הנתבעת פיצתה את התובע על פי קביעת השמאי כי שווי הרנו, לאחר הפחתות בגין בעלות קודמת של ליסינג תפעולי, קילומטרז' גבוה, עלות תיקון הנזק במוקד האחורי ימני וירידת ערך בגין תאונה קודמת, הינו 20,576 ₪.

4.לטענת התובע, לא היה מקום להפחית 22% בגין בעלות קודמת של חב' ליסינג, אלא רק 14%, זאת משום שהרנו היה צמוד לנהג יחיד. עוד טוען התובע כי לא היה מקום להפחית סך של 2,300 ₪ בגין הנזק במוקד האחורי ימני, שכן תיקון נזק זה היה אמור לעלות 600 ₪ בלבד. לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכומים שלטענתו נוכו שלא כדין משווי הרנו, המסתכמים בסכום של 4,300 ₪, וכן לפצותו בסכום של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש וטרטורים.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיובהר להלן:

א. ההפחתה בגין ליסינג תפעולי – נציגת הנתבעת הודתה כי כאשר מדובר ברכב ליסינג ששימש נהג אחד בלבד, יש להפחית מהערך הבסיסי של הרכב 14% בלבד, ולא 22% כפי שהפחית השמאי במקרה שבפניי (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 28, עמ 2 לפרוטוקול, שורה 1), אולם טענה כי לא הוכח שבמקרה הזה שימש הרנו נהג אחד בלבד. אין אנו מסכים עמה בעניין זה, שכן מאישור חב' הליסינג אופרייט ליס, ממנה רכש התובע את הרנו, עולה כי הרנו היה צמוד, בתקופת הליסינג, לנהג "יחיד". אינני סבור שיש לייחס חשיבות לעובדה שבאישור מיום 4/2/13 נכתב "למיטב ידיעת החברה".

אני קובע, איפוא, כי מהערך הבסיסי של הרנו צריך היה להפחית 14% בלבד, היינו 4,550 ש"ח, ולא 22% (7,150 ש"ח), כפי שהפחית השמאי. לכן על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך 2,600 ₪.

ב.ההפחתה בגין הנזק במוקד האחורי ימני – קביעת השמאי כי עלות תיקון נזק זה מסתכמת בסכום של 2,300 ₪, לא נסתרה על ידי התובע. בהקשר זה ראוי לציין כי הצעת המחיר אותה הציג התובע (מוצג ת/1) מתייחסת לעלות תיקון "דלת+ כנף קדמית ש'. פחחות + צבע + עבודה", ולא לעלות תיקון הנזק במוקד האחורי ימני.

ג.אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש וטרטורים.

6.סיכומו של דבר, לאור האמור בסעיף 5 דלעיל,אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/2/13 (תאריך חוו"ד השמאי) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 600 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: