בדארנה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף הנכות הכללית, שסיכמה דיוניה ביום 8.10.12, וקבעה כי למערערת 35%נכות רפואית משוקללת (להלן – הוועדה).

2.בעניינה של המערערת התקיימו מספר ישיבות של הוועדה הרפואית לעררים וזאת בתאריכים 16.9.11, 15.11.11, 3.4.12 ו- 18.10.12. בנוסף, ניתנו חוות-דעת יועצים-מומחים לוועדה בתחומי רפואת העיניים והנוירולוגיה, וזאת מהתאריכים 27.6.12 ו- 6.6.12, בהתאמה.

3.טענות המערערת:

א.הוועדה ניפתה את הנכות בגין ליקוי השמיעה שלא כדין, ועל אף שבאחת האזניים ליקוי השמיעה עולה על 40 דציבל.

ב.היה על הוועדה להשוות בין בדיקות השמיעה עליהן הסתמכה בקביעת דרגת הנכות עם בדיקות השמיעה שהוצגו מטעם המערערת, והיא לא עשתה כן.

ג.הוועדה דחתה בלא נימוק מספק את תלונת הטנטון.

ד.הוועדה יישמה פריט ליקוי שאינו מתאים בשל מחלת הסכרת, וזאת על אף שהמערערת מטופלת בזריקות אינסולין, ולא בתרופות.

ה. הוועדה לא התייחסה לתלונה בדבר גושים בידיים.

במסגרת הדיון ויתרה המערערת על טענותיה בתחומים הבאים: עיניים ואורטופדיה.

4.מנגד, טען המשיב בשאלת ליקוי השמיעה, כי הוועדה הסתמכה על בדיקה עדכנית והטובה יותר, כפי שהיתה רשאית לעשות.

במסגרת הדיון הסכים ב"כ המשיב להחזיר עניינה של המערערת לוועדה בשאלת הטנטנון ובשאלת הטיפול במחלת הסכרת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

6.לא נפל פגם בהחלטת הוועדה באשר לניפוי הנכות בשל ליקוי השמיעה, וזאת מהנימוקים הבאים:

א.על-פי ממצאי הוועדה סובלת המערערת, על-פי תוצאות בדיקת שמיעה מיום 11.10.11, מירידה בשמיעה משמאל עם ממוצע בתדרי הדיבור שך 75 דציבל, ובאופן ימין של 30-35 דציבל. לפיכך קבעה הועדה כי נכותה בהתאם לרמת השמיעה מתאימה לפריט ליקוי 72(1)ה 12 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, המזכה ב- 25% נכות.

ב.תקנה 1 לתקנות לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות הניפוי) קובעת כי לא יכללו ברשימת הליקויים אותם ליקויים ופגימות המפורטים בתוספת לתקנות אלה.

בפריט 41 לתוספת לתקנות הניפוי נקבע שאין לכלול את הנכויות לפי פריט ליקוי 72(1) "כאשר הירידה בשמיעה באחת האוזניים לא עולה על 40 דציבל" (להלן – הוראת הניפוי).

ג.הפרשנות הנכונה של הוראת הניפוי היא כי די בכך שבאחת האוזניים ליקוי השמיעה אינו עולה על 40 דציבל כדי שאחוזי הנכות בגין ליקוי השמיעה לא יובאו במניין אחוזי הנכות המשוקללת (וראה: בר"ע 36596-02-13 כרמל שבתאי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 26.5.13) – פרשנות העולה מתוך לשון התקנות ועולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה שמטרתה לנפות נכויות שהשפען התפקודית פחותה.

ד.משבנסיבות המקרה כאן - ליקוי השמיעה באוזן ימין אינו עולה על 40 דציבל – בדין נופתה הנכות הנוגעת לליקוי השמיעה, ועל אף שליקוי השמיעה באוזן שמאל הוא עמוק ומשמעותי.