בג"ץ 9201/10 קובאץ' נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

הנשיאה מ' נאור:

1. העתירה שלפנינו עוסקת בבקשת העותר לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 וחוק האזרחות, התשי"ב-1952. העותר טוען שהוא זכאי למעמד מכוח שבות, כיוון שהתגייר בסרביה. המשיב טוען כי העותר לא המציא את המסמכים הנדרשים להוכחת הגיור. זוהי בתמצית המחלוקת העומדת להכרעתנו. אקדים מסקנה לניתוח ואומר כי איני רואה מקום להתערב בהחלטת המשיב, אף שאיני סוגרת את הדלת שהעותר ימציא בעתיד למשיב ראיות אחרות.

רקע

2. התשתית העובדתית בעניינו של העותר סבוכה וארוכה. על חלק מהעובדות ועל סדר התרחשותן הצדדים אינם מסכימים כלל. אציג עתה את העובדות העיקריות החשובות לענייננו.

3. העותר הוא אזרח סרבי. בשנת 1995 הגיע העותר לראשונה לישראל באשרת תייר, והוא ביקר בה שוב בשנת 1996. העותר הגיע ארצה פעם נוספת במרץ 1997. בהזדמנות זו רכש העותר אשרת עבודה מזויפת ושהה בישראל שלא כדין, משך שש שנים, עד לפברואר 2003. העותר טוען כי רכש אשרה זו בתום לב, וכי היה סבור שמדובר באשרה חוקית.

4. בשנים 2002-2001 למד העותר לימודי יהדות במכון השייך לזרם האורתודוכסי. טענת המשיב היא שמכון זה אינו מוכר לגיור. בשנת 2002 נדונה בקשת העותר לגיור במערך הגיור הממלכתי. הבקשה נדחתה על-ידי ועדת החריגים לענייני גיור. המשיב טוען כי העותר התבקש לצאת את ישראל במרץ 2002, אך יצא אותה בפועל רק בפברואר 2003. בתקופה זו שהה העותר בישראל באופן בלתי חוקי. העותר טוען כי בשנת 2003 פנה למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדו, אז התבקש לצאת מהארץ וכך אכן עשה.