בג"ץ 811/15 גיל בן אבנר הררי ואח' נ' מ"י

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        העתירה שבפנינו מכוונת לביטולו של הסכם עד המדינה שנחתם עם המשיב 2 ביום 30.8.2011.

2.        במסגרת הסכם זה התחייב המשיב 2 למסור הודעת אמת וכן עדות מלאה ומפורטת בבית המשפט בנוגע לעבירות שבוצעו על-ידיו ועל-ידי אחרים במסגרת פרשה להפצת חשבוניות פיקטיביות בשווי כולל של עשרות מיליוני שקלים (להלן: פרשת החשבוניות הפיקטיביות). המדינה מצידה התחייבה כי ככל שהמשיב 2 ימלא את התחייבויותיו התביעה תבקש כי העונש שיושת עליו בגין העבירות שעבר יכלול מרכיבים אלה: עונש מאסר של 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות; עונש מאסר על תנאי; וכן קנס כספי בסך של 150,000 שקל. 

3.        בהתאם להסכם שנערך, המשיב 2 מסר הודעות באשר לפרשת החשבוניות הפיקטיביות. בהמשך לכך, ביום 4.4.2012 הוגש כתב אישום נגד מר חליל עבדאללה (להלן: חליל) בשל מעורבותו בפרשה, ובמסגרת ההליך שהתנהל נגדו מסר המשיב 2 עדות. חליל הורשע במסגרת הסדר טיעון ונגזר עליו עונש כדלקמן: 42 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי; וקנס בסך של 100,000 שקל או 10 חודשי מאסר תמורתו  (ת"פ 8385-04-12). גם נגד המשיב 2 הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בתל-אביב, וביום 13.1.2013 הוא הודה בעבירות שיוחסו לו והורשע בביצוען (ת"פ 9617-11-12). 

4.        בהמשך לכך, ביום 7.7.2013 הוגש כנגד העותרים כתב אישום בבית המשפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 13923-07-13). העותרים מואשמים כי ניכו מס תשומות בדו"חות התקופתיים של העותרת 2, אשר העותר 1 היה הבעלים ומנהלה הפעיל בשנים הרלוונטיות, באמצעות 23 חשבוניות מס כוזבות שבגינן לא בוצעה כל עבודה או לא ניתן שירות. לכתב האישום צורפה רשימת עדי התביעה, שכללה גם את המשיב 2. תיק זה קבוע להוכחות ליום 10.2.2015.

5.        ביום 3.2.2015, כשבוע לפני המועד שנקבע לדיון ההוכחות, הוגשה העתירה דנן. העותרים טוענים כי בהסכם עד המדינה נפלו שורה של כשלים המחייבים את ביטולו. לטענתם, ההסכם שנעשה אינו ראוי מאחר שהמשיב 2, ולא חליל, הוא העבריין העיקרי בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, ואין מקום להעניק מעמד של עד מדינה למי שהוא העבריין העיקרי. עוד נטען כי לא היה צורך בחתימה על ההסכם שכן למשטרה היה די מידע על הפרשה גם ללא עדותו. בנוסף, נטען כי עדותו של המשיב 2 לא הביאה להגשת כתב אישום כנגד רובן המכריע של החברות המעורבות בפרשה. לבסוף, נטען כי ההסכם שנעשה אינו ראוי גם בשל חוסר הפרופורציה בין המעשים שבהם הודה המשיב 2 לבין העונש הקל שהוסכם עליו.

6.        בהחלטה מיום 3.2.2015 התבקשו המשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה.

7.        בתגובה המקדמית מטעם המדינה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל כך שהוגשה בשיהוי. המדינה מציינת כי הסכם עד המדינה נחתם לפני למעלה משלוש שנים וכי המשיב פעל לפיו מאז ועד היום. עוד נטען, כי העותרים השתהו בהגשת עתירתם למרות שידעו עוד במועד הגשת כתב האישום כי המשיב 2 נכלל ברשימת עדי התביעה בעניינם. לטענת המדינה, קבלת העתירה בשלב זה תפגע במשיב 2 אשר ביצע חלק נכבד מהתחייבויותיו לפי הסכם עד המדינה. המדינה מוסיפה וטוענת כי העתירה מכוונת למעשה כלפי מעשה עשוי, שכן המשיב כבר פעל לפי הסכם עד המדינה, מסר הודעות אמת מפורטות ומלאות במשטרה והורשע על-פי הודעתו. לגופם של דברים, טוענת המדינה כי חליל הוא העבריין המרכזי בפרשה (ולא המשיב 2), וכי אף הוא הורשע על רקע עדותו של המשיב 2 ומרצה את עונשו.

8.        בתגובה מטעם המשיב 2 נטען כי יש לדחות את העתירה נוכח ההלכה המצמצמת את היקף ההתערבות בשיקול דעתן של רשויות התביעה. כן נטען בה כי כל מטרתה של העתירה הוא לדחות את המועד שנקבע למתן עדותו של המשיב 2 בהליך המתנהל נגד העותרים. עוד טוען המשיב 2 כי הסכם המדינה הוא סביר וראוי, וכי ללא שיתוף הפעולה מטעמו היה קושי למצות את הדין עם העבריינים המעורבים בפרשה.