בג"צ
בית המשפט העליון כבית משפט גבוה לצדק
|
8031-16
01/11/2016
|
בפני השופטים:
1. ח' מלצר
2. י' עמית
3. צ' זילברטל
|
| - נגד - |
העותרים:
1. עאיש זין (עווד)
2. רסילה זיו (עווד)
3. מחמד זין (עווד)
4. חמזה זין (עווד)
5. הנד זין (עווד)
6. פלוני
7. פלונית
8. פלוני
9. המוקד להגנת הפרט
עו"ד לאה צמל
|
המשיב:
המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית
עו"ד יונתן ברמן
|
| פסק דין |
השופט י' עמית:
עתירה כנגד צו החרמה והריסה לחדר בדירת מגורים בו התגורר יונס עאיש מוסא זין (להלן: יונס). הצו הוצא על ידי המפקד הצבאי ביום 10.10.2016 מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן ובהתאמה: הצו ותקנה 119) והעותרים הם הוריו ואחיו של יונס.
- ברקע להוצאת הצו פיגוע הירי הרצחני שבוצע ביום 8.6.2016 במתחם "שרונה" בתל אביב, במהלכו נרצחו ארבעה בני אדם ועשרות נפצעו. הפיגוע בוצע בפועל על ידי מחמד מחאמרה וחאלד מחאמרה (להלן: מחמד וחאלד), שנתפסו בסמוך לאחר מכן. יונס, שעל חלקו בפיגוע אעמוד להלן, הסגיר את עצמו לכוחות הביטחון ביום 10.6.2016.
כנגד דירותיהם של מחמד וח'אלד הוצאו צווי הריסה, עתירות שהוגשו על ידי בני משפחותיהם נדחו וצווי ההריסה בוצעו ביום 4.8.2016 (עתירת בני משפחת מחמד התקבלה בחלקה בכך שצומצם היקף החלק שנהרס – בג"ץ 5141/16 ו- 5506/16 מחאמרה נ' מפקד הכוחות הצבא בגדה המערבית (24.7.2016) (להלן: עניין מחאמרה)).
- במסגרת העתירה דכאן מעלים העותרים שורה של טענות עקרוניות כנגד השימוש בסמכות הקבועה בתקנה 119, שרובן ככולן כבר נדונו על ידי בית משפט זה. על כך כבר נזדמן לי לומר כי "'לא כל אימת שבית משפט זה דן בעתירה שעניינה תקנה 119 לתקנות ההגנה, יש להידרש מבראשית לנושא העקרוני של עצם הסמכות להוציא צווי החרמה והריסה על פי תקנה זו' (בג"ץ 8150/15 אבו ג'מל נ' מפקד פיקוד העורף, פס' 6 (22.12.2015). כן ראו דברי השופט א' שהם בעניין מחאמרה בפס' 29 והאסמכתאות הרבות שם).
משכך, לא אכביר מילים בשאלות ובסוגיות העקרוניות בנוגע לשימוש בתקנה 119, ואתמקד בטענה העיקרית עליה הושתתה העתירה, ולפיה מעורבותו של יונס בביצוע הפיגוע אינה מצדיקה הוצאת הצו. לעניין זה, הסתמכו העותרים על פסק הדין בבג"ץ 1638/16 סבאא נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (27.9.2016) (להלן: עניין סבאא), שם נקבע כי לא סגי בתשתית הראייתית הנוגעת להיקף מעורבותו של העותר בפיגוע מושא העתירה. עוד הפנו בהקשר זה להחלטתו של השופט נ' סולברג שקדמה לפסק הדין הנ"ל:
"עם זאת, הריחוק ממוֹקד ביצוע המעשה הרצחני עצמו צריך להעשות בזהירות יתרה, הן במישור התשתית העובדתית, הן במישור המידתיות; לבל נמצא עצמנו משתמשים בסנקציה חריפה ופוגענית, מעשה המנוגד למושכלות ראשונים אשר צוק העתים מחייב את המשיב לעשותו – כלפי מי שמעורבותו בארוע הטרור אינה חד-משמעית וברורה, או שהיא זניחה באופן כזה שהרתעה כלפיה באמצעות האמצעי הדרסטי של החרמת והריסת דירת המגורים אינה מידתית. הרחבת השימוש בתקנה 119 גם כלפי אלו הנמצאים במעגלים רחוקים יותר מהמעגל הפנימי, אינה עניין של מה בכך, והיא מצריכה בחינת הדברים לעומקם (בג"ץ 1629/16; 1631/16; 1638/18 מיום 20.4.2016 פסקה 23 הדגשה הוספה – י"ע).
- דין הטענה להידחות.
אקדים ואומר כי אין ללמוד מהתוצאה בעניין סבאא' ומהאמור בבג"ץ 1629/16 הנ"ל, כי הוצאת צו על פי תקנה 119 מוגבלת אך ורק למבצעים העיקריים, אותם אלה שלחצו במו ידיהם על ההדק. הדברים הובהרו במפורש על ידי השופט י' דנציגר בעניין סבאא ואביא אותם כלשונם:
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת