בג"ץ 5645/15

                                          השופט נ' הנדל: 

1. העתירה שלפנינו נסובה על היחס שבין שני דברי חקיקה, העוסקים בטיפול בכלבים מסוכנים – חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 (להלן: החוק) מן הצד האחד, ופקודת הכלבת (להלן:הפקודה) מן הצד השני. ההבדלים בין שני דברי החקיקה, הרלוונטיים לענייננו, הם הגורם המינהלי המוסמך לפעול ואופן פעולתו. בעוד שעל פי החוק הגורם הרלוונטי הוא וטרינר עירוני, על פי הפקודה הגורם הרלוונטי הוא רופא וטרינר ממשלתי. בנוסף לכך, קיימים הבדלים באופן הטיפול בכלב המסכן את הציבור על פי כל אחד מדברי החקיקה. השאלה שבמרכז העתירה היא מהו דבר החקיקה הספציפי, שעל פיו יש לפעול כאשר כלב מסכן את הציבור אך לא קיים חשש לכלבת. כפי שיובהר, המענה לדילמה זו טומן בחובו נפקות גם לעניין הערכאה המתאימה לדון בסוגיה המשפטית דנן.

          משיבה 5 מחזיקה בבעלותה כלבה (להלן: הכלבה). העותר טוען כי הכלבה נשכה מספר קטינים, בהם אף בתו ונכדו. על רקע זה הגיש בקשה לרופא הווטרינר הממשלתי שישמיד את הכלבה, לפי סעיף 5 לפקודה, המסמיך "רופא וטרינר ממשלתי... לבקש משופט שלום ליתן צו להשמיד בלא תשלום פיצויים כל כלב, חתול או קוף, אשר נשכו אדם יותר מפעם אחת או שלדעתו הם משתוללים...". לעותר הושב כי עליו לפנות לווטרינר העירוני, ולא לרופא וטרינר ממשלתי. כך, בין היתר, מהנימוק שבנסיבות העניין לא קם חשש לקיומה של כלבת, ובהתאם להוראות החוק, שיפורטו להלן. העותר סרב להשלים עם תשובה זו ולפנות לווטרינר העירוני, ומכאן העתירה שלפנינו, שבה הוא מבקש להורות על השמדת הכלבה לפי סעיף 5 לפקודה.

          לטענת העותר, הפקודה היא בבחינת דבר חקיקה מיוחד ביחס לחוק, ולכן זהו דבר החקיקה המכריע שיש לפעול על פיו. עוד טוען הוא כי בנסיבות העניין, על משיבים 4-1 מוטלת חובה להשמיד את הכלבה מכוח סעיף 5 לפקודה, וכי לווטרינר עירוני אין כל סמכות לפי פקודה זו. טענה חלופית היא כי גם אם חל החוק, הרי שבפועל עודכן הווטרינר העירוני – הוא הגורם המוסמך על פי החוק – בדבר תלונתו, ובכל זאת טרם נעשה דבר. מנגד חולקים המשיבים על עמדתו. משיבים 4-1 ממקדים את טענותיהם בשאלה מהו דבר החקיקה הרלוונטי. לטענתם, בנסיבות שבהן נשך כלב מספר בני אדם, יש לפעול על פי הוראות החוק (ככל שהוא חל על המקרה), ולא על פי הוראות הפקודה, שכן החוק הוא דבר החקיקה הספציפי. היות שבנסיבות העניין חל החוק, הרי שיש לפעול על פי המנגנון הקבוע בו, ולא על פי המנגנון הקבוע בפקודה. משיבה 5, בעלת הכלבה, הוסיפה כי העותר השתהה בהגשת עתירתו, כי לגופם של דברים אין המדובר בכלבה מסוכנת וכי סעד ההשמדה אינו מידתי.

2. המחלוקת בין הצדדים היא מהו דבר החקיקה שלפיו יש לפעול – פקודת הכלבת או החוק להסדרת הפיקוח על כלבים – כאשר מצב עובדתי מסוים מקים סמכות פעולה לפי שני החוקים גם יחד, ובהעדר חשש לכלבת. לטענת העותר, הפקודה היא דבר חקיקה ספציפי הגובר על החוק. המשיבים, מנגד, טוענים כי דווקא החוק הוא בגדר דבר החקיקה הספציפי, וכי במקום שבו ניתן לפעול על פיו ואין חשש לקיומה של מחלת כלבת – זוהי דרך הפעולה הראויה, ולא המנגנונים הקבועים בפקודת הכלבת. בכדי להכריע במחלוקת זה, נפנה לבחון תחילה את הוראות הדינים הרלוונטיים.

          סעיף 5 לפקודה קובע כי בנסיבות מסוימות, יכולים גורמים מטעם המדינה לבקש מבית משפט השלום צו להשמדת סוגים מסוימים של בעלי חיים:

"כל רופא וטרינר ממשלתי, רופא ממשלתי או מפקח מקנה רשאי לבקש משופט שלום ליתן צו להשמיד בלא תשלום פיצויים כל כלב, חתול או קוף, אשר נשכו אדם יותר מפעם אחת או שלדעתו הם משתוללים או צפויים במידה יתרה להידבק בכלבת ולהעבירה... צו לפי סעיף זה לא יינתן אלא לאחר שניתנה לבעלים הזדמנות לטעון טענותיו"

ניתן לראות כי הסעיף מונה שלושה מקרים שבהם ניתן לבקש צו להשמדת בעל החיים: נשיכת אדם יותר מפעם אחת, השתוללות או צפי במידה יתרה להידבק בכלבת ולהעבירה. מדברי העותר עולה כי לדעתו בנסיבות העניין ניתן לפעול לפי אחת משתי החלופות הראשונות, שאינן מותנות בקיום חשש לכלבת. המשיבה אינה חולקת על כך שבאופן עקרוני, נסיבות הדומות לענייננו יכולות להקים סמכות לפי סעיף 5 לפקודה, אולם היא מדגישה שכאשר ניתן לפעול גם על פי החוק – יש לפעול על פיו. על כן, למשל, אם יימצא קוף משתולל – ירכוש הרופא הווטרינר הממשלתי סמכות פעולה, אף אם הוא אינו צפוי במידה יתרה להידבק בכלבת ולהעבירה. אולם אם יעשה זאת כלב, אפיק הפעולה המתאים יהיה זה הקבוע בחוק. החוק קובע, בין השאר, חובת רישוי כלבים ואת הסמכות לשלול רישיון על ידי וטרינר עירוני (ראו סעיפים 2, 6 לחוק). חלק מן העילות לשלילת רישיון לכלב הן המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור:

"רופא וטרינר עירוני רשאי לבטל רישיון או להימנע מלחדשו אם התקיימו אחד או יותר מאלה: (1) הכלב מהווה סכנה לביטחון הציבור..." (תקנה 6 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), התשס"ה-2004).

לשלילת הרישיון יכולות להיות מספר השלכות, בתלות בסיבה שבגינה נשלל הרישיון ולאלטרנטיבות העומדות בפני הרשויות. לצד האפשרות שהכלב יימסר לגורם אחר, המסוגל לטפל בו, או למתקן מוגן – קיימת גם אפשרות שהכלב יועבר ל"מאורת הרשות" ובסופו של דבר יושמד: