בג"ץ 5444/13 יונית (יונלה) ארז ואח' נ' בית הדין המיוחדים לגיור ואח'

השופט נ' הנדל:

1. האם ישנם מצבים בהם מוסמך בית הדין המיוחד לגיור להורות על ביטול גיור של אדם שהתגייר בפניו? זו השאלה שהעותרת מעוררת בעתירה זו.

2. העותרת נולדה ברומניה למשפחה נוצרית, והתגיירה בישראל בפני משיב 1 (להלן: בית הדין המיוחד). כעבור שנתיים ביטל בית הדין המיוחד את הגיור. זאת, בעיקר, משום שהתעורר ספק באשר לכנות כוונותיה של העותרת בשעת הגיור. מכאן העתירה שבפנינו, במסגרתה נטען כי בית הדין המיוחד לא היה מוסמך לבטל את הגיור וכי החלטתו פוגעת בכללי הצדק הטבעי. המדינה, לעומת זאת, סבורה כי ביטול הגיור נעשה בסמכות ואף היה מוצדק לגופו של עניין.

3. בדין האזרחי, לבית משפט נתונה - במקרים חריגים - סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט שניתן על ידו. הובהר בפסיקה כי ביטול פסק דין, שמשמעותו המעשית היא עריכת מעין משפט חוזר בפני אותה ערכאה, מהווה חריגה בולטת מכלל סופיות הדיון. לפיכך יש לפעול במשורה ובשיקול דעת. העילות לביטול פסק דין הן מצומצמות מאד, ובראשן עומדת עילת התרמית, לאמור: מקום בו שוכנע בית המשפט כי פסק הדין המקורי שניתן על ידו התבסס על מעשה מרמה – למשל הצגת מידע מוטעה על ידי אחד מבעלי הדין (ראו: ע"א 4682/92 עיזבון המנוח שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 371 (2003); ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג 449, 456-453 (1959); דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (14.5.1997); ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ (22.7.2014)). יוזכר כי בהליך הפלילי, לשם השוואה, הסדיר המחוקק את האפשרות לעריכת משפט חוזר, בין היתר אם התברר כי "ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון" (סעיף 31(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

           במקרה דנן, נקודת המוצא היא שבית הדין המיוחד היה מוסמך לפסוק מלכתחילה בשאלת גיורה של העותרת. השאלה היא האם לאחר מכן מוסמך היה בית הדין המיוחד לבטל את הגיור. בתקופה הרלבנטית לא נקבעו בחוק או בתקנות כללים המסדירים סמכות כזו. ברם דעתנו היא כי יש מקום להיעזר בכלל שהוצג בהקשר של הליכים אזרחיים. במילים אחרות: כשם שלבית משפט אזרחי יש סמכות טבועה לבטל – במקרים חריגים ונדירים – פסק דין חלוט, כך גם לבית הדין המיוחד לגיור. שהרי אם לא תאמר כן, נמצאנו מאפשרים לפסק דין פגום מיסודו לעמוד על תלו לעד. וכדברי המלומדת זלצמן בהקשר של הליכים אזרחיים: "אין ספק ששיטת המשפט לא תהא מוכנה להשלים עם קיומו של פסק דין שהליכיו נגועים בפגם כה חמור, וליתן בידי בעל-הדין ליהנות מפרי עוולתו" (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 598-600 (1991)). אגב, נראה שגם העותרת מסכימה כי מקרה חריג של טענת מרמה – יכול להצדיק פנייה חוזרת לבית הדין המיוחד (סעיף 101 לכתב העתירה).

           איננו סבורים כי יש מקום לקבוע, במסגרת הדיונית הנוכחית, רשימה של עילות קונקרטיות שבהתקיימן מוסמך בית הדין המיוחד לבטל גיור. די אם נאמר כי במקרה דנן בית הדין המיוחד מצא – במישור העובדתי – שהעותרת שינתה את אורח חייה באופן קיצוני זמן קצר ביותר לאחר שגוירה, כך שלמעשה "לא נשאר מכלום מקיום המצוות שקיבלה [העותרת] על עצמה". מכאן הסיק בית הדין המיוחד כי העותרת הציגה מלכתחילה הצהרה שקרית בפני בית הדין, במסגרת הליך הגיור, ולאמתו של דבר לא התכוונה מלכתחילה לקבל על עצמה שמירת מצוות. ממצאיו העובדתיים של בית הדין המיוחד נקבעו לאחר עיון בכתבי טענות וקיום דיון במעמד שני הצדדים. לא למותר לציין כי העותרת הייתה מיוצגת על ידי טוענת רבנית במסגרת ההליכים בפני בית הדין המיוחד. בנסיבות אלו, כאשר בית הדין המיוחד הגיע בתום דיון יסודי למסקנה העובדתית שפסק הדין המקורי – גיורהּ של העותרת – ניתן על בסיס תרמית, אין לשלול את סמכותו של בית הדין לבטל את פסק הדין שניתן על ידו.

           להשלמת התמונה יוער כי בשנת 2006 התקין הראשון לציון דאז, הרב שלמה עמאר, את כללי הדיון בבקשות לגיור. כללים אלו מסדירים את עבודתם של בתי הדין המיוחדים לגיור. בין היתר נקבע שם כי "במקרים חריגים, שבהם סבר בית הדין כי יש מקום לדון בביטול גיורו של מתגייר" - רשאי בית הדין לזמן לפניו את המתגייר על מנת לבחון את שאלת הביטול. הכללים מוסיפים ומפרטים את אופן הדיון בביטול הגיור, כמו גם את הליכי הערעור. יודגש כי כללים אלו מאוחרים להחלטות בית הדין המיוחד, בהן עוסקת עתירה זו, והם הוזכרו כאן רק להרחבת היריעה.

4. טרם סיום יוער כי השתלשלות ההליכים בתיק דנן מעוררת קושי מסוים. בית הדין המיוחד – באותה החלטה שבה הורה על ביטול גיורהּ של העותרת – הוסיף כי "אנו קובעים את מעמדה [של העותרת]כספק גר". הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר העיר כי "יש לראות את החלטת בית הדין הנ"ל כהחלטה שאינה חלוטה שמהותה – ספק". בית הדין הגדול הורה לבית הדין המיוחד לקיים דיון נוסף בהרכב של חמישה דיינים, בתקווה "שבדיון מורחב תתלבן שאלת כשרות הגיור, וההחלטה שתתקבל תהא חלוטה ולא מספק". בהמשך, בינואר 2004, התקיים גם דיון בעל פה בבית הדין הגדול בעניינה של העותרת. מני אז לא התכנס הרכב מורחב ולא ניתן פסק דין של בית הדין המיוחד, ואף לא ניתן פסק דין סופי של בית הדין הגדול בערעור.

           נראה כי אופן השתלשלות הדברים מעורר שאלה. ניתן היה לצפות כי שאלת מעמדה של העותרת, לאחר שהוכרז על בטלות גיורהּ, תוכרע לכאן או לכאן בחלוף השנים. ברם חרף זאת לא מצאנו לנכון להידרש לסוגיה. הטעם לכך הוא שהעותרת עצמה הדגישה כי היא "אינה מבקשת דיון מורחב בפני חמישה דיינים, וכן אינה אפילו מבקשת סעד של קבלת פסק דין בעניינה לאחר עשור" (סעיף 55 לכתב העתירה). לאמור: העותרת בחרה למקד את טיעוניה בעצם סמכותו של בית הדין המיוחד לבטל את הגיור, ונמנעה מלבקש גם סעדים אופרטיביים שתכליתם קיום דיון מחדש בהרכב מורחב או קבלת החלטה סופית בעניינה. כמובן, זו זכותה.