בג"ץ 4573/15 ד"ר ישראל שטבון נ' השר לענייני דתות ואח'

הנשיאה מ' נאור:

1. ביום 30.6.2015 הוגשה העתירה דנן מטעם העותר, המשמש כחבר מועצת העיר נתניה, למתן צו-על-תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא מונתה מועצה דתית לאחר כינון מועצת העיר נתניה בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשי"א-1971 (להלן: החוק לשירותי דת), וליתן טעם מדוע ממנים המשיבים "ממונה במקומו של הממונה הקיים" (סעיף ב' לעתירה), במקום להמתין לכינון המועצה הדתית ובחירת ראש מועצה מתוכה.

2. לצד העתירה, הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים שיאסור על המשיבים לפעול לקידום מינויו של מר אשר אוחנה (אשר היה בתחילה צד לעתירה אולם נמחק ממנה בהסכמה) לתפקיד הממונה במועצה הדתית נתניה, וכן כי ייאסר על המשיבים להפסיק או שלא לחדש את מינויו של מר יהודה כהן כמורשה חתימה במועצה הדתית נתניה. ביום 30.6.2015, הוא יום הגשת העתירה, ניתן צו ארעי על ידי בית משפט זה (השופט מ' מזוז), האוסר על מינוי ממונה חדש למילוי תפקידי המועצה הדתית של נתניה. ביום 4.8.2015, לאחר הגשת התגובות המקדמיות מטעם המשיבים, בוטל הצו הארעי שהוצא על ידי בית המשפט ונדחתה הבקשה למתן צו ביניים.

3. ביום 2.11.2015 התקיים דיון על-פה בפני בית משפט זה (הח"מ והשופטים א' חיות ו-י' דנציגר), בסופו הוחלט על הוצאת צו-על-תנאי המורה למשיבים 1 (השר לשירותי דת), 3-2 (ראשת העיר נתניה ומועצת העיר נתניה) ו-4 (הרבנות המקומית נתניה) –  ליתן טעם מדוע לא תמונה מועצה דתית כמתבקש על פי החוק. לאחר הגשת תצהירי התשובה נקבע דיון בהתנגדות ליום 1.8.2016, אולם זה לא התקיים מן הטעם שימים ספורים לפני מועד הדיון, ביום 27.7.2016, אישרה מועצת העיר נתניה את הרכב המועצה הדתית. ביום 1.9.2016 אף עדכן המשיב 1 כי ביום 2.8.2016 חתם השר לשירותי דת על הודעה בדבר חידוש הרכב המועצה הדתית נתניה, ומשמעות הדבר כי מיום זה כוננה מועצה דתית בת תשעה חברים לעיר נתניה.

4. בנסיבות אלה, העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. נותרה לבירור שאלת תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה.

טענות הצדדים בעניין ההוצאות

5. לשיטת העותר, במקרה דנן התקיימו התנאים המצדיקים פסיקת הוצאות כפי שנקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, 220 (1994) (להלן: עניין אל נסאסרה)). במסגרת זאת, היה לדידו צידוק בהגשת העתירה אשר הביאה לתיקון כשלים בהתנהגות המשיבים 3-1 לאורך 17 שנים. בנוסף, לטענתו ראשיתם של ההליכים עוד בשנת 2013, לאחר הבחירות המוניציפאליות לראשות עיריית נתניה, כאשר במהלך שנים אלו,  וטרם הגשת עתירתו, פנה בכתב, הן לעיריית נתניה והן למשרד לשירותי דת, בבקשה לפעול בהתאם לסעיף 6א לחוק לשירותי דת ולמנות מועצה דתית. עוד עמד העותר על כך שהגשת העתירה היא זו אשר הובילה לקבלת הסעד ולולא פעל העותר בנחישות לא היו המשיבים פועלים להקמת מועצה דתית. בנסיבות אלה, סבור העותר כי הוא זכאי לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

6. המשיבות 3-2, ראשת עיריית נתניה ומועצת העיר נתניה, מתנגדות לפסיקת הוצאות לטובת העותר ואף סבורות שנכון לפסוק הוצאות לטובתן. לדידן, בניגוד לטענת העותר, מטרתה האמיתית של העתירה הייתה ניסיון למנוע את פיטוריו של הממונה הקודם, מר יהודה כהן, וכניסת ממונה חדש תחתיו. לביסוס טענתן זו, מצביעות המשיבות 3-2 על כך שהעתירה והבקשה למתן צו ביניים הוגשו יום לפני כניסת הממונה החדש לתפקידו. לפיכך סבורות המשיבות 3-2 כי "הסעד למינוי הרכב מועצה דתית לא נועד אלא לשמש אכסניה מלאכותית לבקשה לצו הביניים" (פסקה 6 לתגובת המשיבות 3-2 מיום 25.8.2016). יתרה מכך, לטענת המשיבות 3-2, עיון בעתירה ובנספחיה מצביע על כך שלא הייתה מעולם פניה מוקדמת של העותר אל מי מהמשיבים במטרה למנות הרכב למועצה דתית. בנסיבות אלה סבורות המשיבות 3-2 כי לא רק שאין מקום לפסיקת הוצאות נגדן אלא שנכון לפסוק הוצאות לטובתן.

7. המשיב 1, השר לשירותי דת, ביקש להצטרף לעיקרי הדברים שצוינו בתגובת המשיבות 3-2 ביחס למהותה האמיתית של העתירה בעיתוי הגשתה, שכוונה כלפי החלפת מורשה החתימה הזמני וביקשה צו ביניים למניעת המהלך. המשיב 1 ביקש להזכיר כי בקשה לצו ביניים בהקשר זה נדחתה. בנוסף, לטענתו לא נערכה פניה מוקדמת למשיבים בעניין חידוש ההרכב וגם בכך יש ללמד על כך שלא זו הייתה תכליתה המרכזית של העתירה. עוד עומד המשיב 1 על כך שהעתירה הסתיימה מבלי שנדרשה הכרעה שיפוטית ומבלי שנדרש קיום דיון בהתנגדות לצו-על-תנאי. לגוף הדברים, סבור המשיב 1 כי הוא פעל בשקידה ראויה וסבירה לקידום הליכי חידוש הרכב המועצה הדתית מאז נכנס לתפקידו. בתוך כך, עמד המשיב 1 על כך שבפרק הזמן שקדם לכניסתו לתפקיד של השר הנוכחי הייתה מנועה הממשלה מלקדם את הליך חידוש הרכב המועצה הדתית, וזאת לאור פיזורה של הכנסת ביום 8.12.2014 וקיומן של הבחירות הכלליות לכנסת ביום 17.3.2015. השר הנוכחי נכנס לתפקידו במהלך חודש מאי 2015 ולאחר מכן החל בפניות למשיבה 3 לצורך התנעת ההליכים לחידוש הרכב המועצה הדתית. ביום 9.7.2015 נשלח מכתב ראשון, מני רבים, למשיבה 2. לאור זאת, סבור המשיב 1 כי אין עילה לחייבו בהוצאות העותרים בהליך זה.