בג"ץ 3994/12 ראול אלקון אספחו נ' משרד הפנים

השופט נ' הנדל:

           עתירה המופנית כנגד סירובו של משרד הפנים להכיר בגיור שעבר העותר בארגנטינה, לצורך הקניית מעמד לפי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות).

עיקרי העובדות והטענות בעתירה ובתגובה

1. העותר, אזרח בוליביה, נכנס לישראל לראשונה בשנת 1992 באשרת תייר. לעותר שני ילדים מנישואיו הראשונים בבוליביה – שהותרו בינואר 2007 – אשר שהו אף הם בישראל בין השנים 2010-2003. עם הגיעו לארץ עבד העותר כשמונה חודשים אצל משפחה דתית בהרצליה, ולאחר מכן החל, לטענתו, לעבוד בשגרירות פרו בישראל. בתקופה שבין 2010-2001 קיבל העותר אשרות עבודה מטעם משרד החוץ, ואולם בתקופה שקדמה לה שהה ועבד העותר בישראל שלא כדין.

           באוגוסט-ספטמבר 2007 נישא העותר בשנית לאזרחית ישראלית יהודייה. מכוח נישואין אלה פנה העותר ללשכת מנהל אוכלוסין לבירור האפשרות להגשת בקשה למעמד, שבסופו של דבר לא הוגשה. הנישואין הותרו בדצמבר 2008. כארבעה חודשים לאחר מכן נישא העותר בשלישית, בנישואין אזרחיים בקפריסין, לאזרחית ישראלית בשם אינגריד לוי, ילידת פרו ונוצרייה. באוגוסט 2009 הגישו בני הזוג בקשה לפתיחת הליך מדורג מכוח נישואין וכן להסדרת מעמדם של ילדי העותר, שכאמור שהו בישראל באותה העת (להלן: הבקשה למעמד מכוח נישואין). במסגרת ההליך, נערך לעותר ולאשתו השלישית שימוע באפריל 2010 (להלן: השימוע בבקשה למעמד מכוח נישואין). כחצי שנה מאוחר יותר, ולאחר בירור נוסף, קיבל העותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לשנה. בעקבות כך, נרשם העותר לראשונה במרשם האוכלוסין. העותר נרשם כנוצרי (מש/8-מש/9). בנובמבר 2011 ניתן פסק דין להתרת הנישואין.

2. בתקופה שבין ספטמבר 2008 לנובמבר 2009 למד העותר קורס יהדות בקהילה אורתודוכסית בבאר שבע, פעמיים בשבוע. בסיומו יצא העותר את הארץ לחודשיים, לשם קבלת תעודת גיור בארגנטינה. העותר נבחן בפני הסמינריון הרבני הדרום-אמריקאי – שעל פי הנטען הינו מוסד רבני קונסרבטיבי המוכר על ידי תנועה זו כמוסד מגייר – וביום 29.12.2009 קיבל תעודת גיור.

           במרץ 2011 הגיש העותר בקשה לרשמו כיהודי עקב הגיור. בעקבות הבקשה נערך שימוע לעותר (להלן: השימוע הראשון בעניין הגיור). בתאריך 5.9.2011 דחה המשיב את בקשת העותר והורה לו לעזוב את ישראל. הנימוק שהובא במכתב המשיב הוא כי "מדובר בגיור לשם קבלת מעמד בלבד – גיור קפיצה". ערר שהגיש העותר נדחה בהחלטה נוספת מתאריך 19.4.2012. כיום שוהה העותר בישראל מכוח צו ארעי שהוצא בהליך זה ביום 20.5.2012, והפך לצו ביניים בהחלטה מאוחרת יותר. 

3. לטענת העותר, הגיור שעבר ממלא אחר הדרישות שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לצורך הכרה בו כיהודי על פי חוק השבות. העותר מכוון להלכות שלפיהן גם מי שהתגייר במסגרת זרם שאינו אורתודוכסי, וכן מי שהתגייר מחוץ לישראל ב"קהילה יהודית מוכרת" של אחד מהזרמים הידועים, בא בהגדרת "יהודי" שבחוק השבות. בתצהיר משלים שהוגש בהסכמת המשיב (להלן:התצהיר המשלים) הוסיף העותר כי בעת הגשת הבקשה למעמד מכוח גיור ובשנים שקדמו לה היה בעל מעמד חוקי בארץ. עוד טוען העותר כי גיורו לא נעשה על מנת לקבל מעמד חוקי בישראל אלא עקב רגשותיו העמוקים לדת היהודית.

           מנגד, טוען המשיב כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה. בעניין הדחיה על הסף, נטען לחוסר ניקיון כפיים של העותר ועשיית דין עצמי, בכך ששהה שנים רבות בארץ באופן לא חוקי. לא אאריך בסוגיה זו. די לציין כי אכן העותר שהה בישראל שלא כדין תקופה ממושכת, דבר שלא הוזכר בעתירתו. יחד עם זאת, לא ראינו עתירה זו כמתאימה לדחייה על הסף. התיק עורר מספר שאלות ומורכבות מסוימת שהצריכו בירור, ואף קיימנו בו מספר דיונים לשם כך. לגופם של דברים, המשיב גורס כי שילוב הנסיבות והתנהלות העותר מלמדים כי גיורו אינו כן, וכי כל מטרתו היא לרכוש מעמד קבע בישראל בדרכים שונות. גיורו של העותר, אליבא דהמשיב, אינו אלא דרך נוספת שנקט לצורך כך, לאחר שמוצו האחרות. המשיב מטעים את החשיבות בבחינה של "גיור קפיצה" שנעשה בחו"ל שנועדה להבטיח כי מוסד הגיור לא ינוצל לרעה.