בג"ץ 396/15 פרופ' איל וינקלר נ' כבוד בית דין הארצי לעבודה

השופט מ' מזוז:

1. עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.1.2015 (בר"ע 54417-11-14 ובר"ע 16053-12-14, כב' השופטים ר' רוזנפלד, ל' גליקסמן ו-אילן איטח, ונציגת הציבור ד' שרון) (להלן: פסק הדין), אשר דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 23.11.2014 (סע"ש 46175-10-14, כב' השופטת אורנית אגסי). 

2. במרכז ההליכים הקודמים עמדה החלטת נציב שירות המדינה (להלן: הנציב) מיום 6.10.2014 להשעות את העותר מעבודתו כמנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא (להלן: בית החולים) החל מיום 30.11.2014 ועד לתום ההליך המשמעתי נגדו.

           בהתאם לכתב התובענה שהוגש נגדו לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, הועסק העותר במהלך השנים 2013-2011 כמנהל מרפאה לשירותים אסתטיים "קלאס קליניק" בשטח בית החולים, וזאת ללא היתר עבודה נוספת או בניגוד להיתר שהיה בידו לחלק מן התקופה. במסגרת זו ביצע במרפאה בשעות העבודה בהן היה אמור לעבוד בבית החולים מאות ניתוחים פרטיים, כאשר דיווח על שעות הניתוחים כעבודה בבית החולים, ובדרך זו קיבל שכר הן בגין ביצוע הניתוחים במרפאה והן בגין ימי עבודה בבית החולים. בנוסף, בחלק ניכר של הניתוחים במרפאה סייעו לו מתמחים הכפופים אליו במסגרת תפקידו בבית החולים, תוך שדיווחו על עבודתם זו כעל עבודה במסגרת בית החולים.

3. בהחלטתו עמד הנציב על כך שבמעשיו אלה פגע העותר פגיעה של ממש במשמעת שירות המדינה, כמו גם באמון הציבור בשירות המדינה בכלל ובבית החולים בפרט, וזאת לאור חומרת המעשים, היקפם ומשכם, ונוכח תפקידו הבכיר בבית החולים. ולאחר שעמד גם על תרומתו רבת השנים של העותר למטופלים רבים, ועל הפגיעה שהשעייתו עלולה לגרום לבית החולים ולמטופלים, החליט להשעות את העותר משירות המדינה עד תום ההליך המשמעתי, תוך קביעה כי ההשעיה תכנס לתוקף ביום 30.11.14 על מנת לאפשר לבית החולים להיערך בהתאם. כן ציין, כי ההחלטה תיבחן מעת לעת בהתאם להתפתחויות בהליך המשמעתי.

4. העותר פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בהליך לביטול ההשעיה. בית הדין קבע כי החלטת הנציב לקתה בפגמים שונים, ובין היתר כי לא איזנה נכונה בין אינטרס הציבור לבין אינטרס החולים. בית הדין ציין כי לאור הפגמים שמצא היה מקום לבטל את החלטת הנציב, אולם נוכח פסיקתו העקבית של בית הדין הארצי לפיה יש לצמצם בהתערבות בהחלטות הנציב בענין השעיה, החליט שלא לעשות כן. עם זאת, החליט בית הדין לדחות את מועד כניסת ההשעיה לתוקף בארבעה חודשים נוספים, עד ליום 31.3.15, בנימוק שבית החולים זקוק לפרק זמן ארוך יותר, של חצי שנה, להתארגנות.

5. העותר והמדינה פנו שניהם לבית הדין הארצי בבקשה למתן רשות לערער על החלטת בית הדין האזורי - העותר על אי ביטול ההשעיה, והמדינה על דחיית מועד תחילת ההשעיה.

6. בפסק דין מפורט ומנומק היטב עמד בית הדין הארצי על שורה של פגמים מהותיים, דיוניים ומשפטיים, שנפלו בהחלטת בית הדין האזורי, לרבות סטייה מהלכות ברורות שנפסקו שוב ושוב על ידי בית הדין הארצי לענין סמכות ההשעיה, היקפה, שיקוליה וגדר התערבות בית הדין בשיקול דעת גורמי המשמעת.

           בית הדין הארצי הבהיר שוב בפסק דינו את מושכלות היסוד שפותחו בפסיקתו באשר לסמכות הנציב להשעות עובד לפי סעיף 47 לחוק שרות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963, ובאשר לגבולות הביקורת השיפוטית של בית הדין על הפעלת סמכות הנציב בכגון דא. בית הדין עמד על סמכותו הרחבה של הנציב לענין זה ועל השיקולים שעליו לשקול בהפעלת סמכותו, ובראשם ההגנה על אמון הציבור בשירות הציבורי. בית הדין שב והדגיש כי שיקול הדעת בעריכת האיזון בין השיקולים השונים בהפעלת סמכות ההשעיה מסור בהתאם לחוק לנציב, ובית הדין לא ימיר את שיקול דעת הנציב בשיקול דעתו הוא, אלא אם נפל בשיקול הדעת פגם חוקי המחייב התערבות.