בג"ץ 3922/16 ג'האד חסן נעמאן נ' בית משפט השלום בחיפה ואח'

השופטת ע' ברון:

1. לפנינו עתירה המכוונת נגד שורה של החלטות שניתנו בעניינו של העותר במסגרת הליכים פליליים, ובראשן גזר דין שבו נקבע כי עליו לרצות עונש מאסר בפועל. מבוקש כי נוציא צו על-תנאי שיורה לערכאות השיפוטיות שנתנו את ההחלטות, ובהן בית משפט זה, לבוא וליתן טעם מדוע לא ייקבע כי הן בטלות. כן מבוקש מתן צו ביניים לעיכוב ביצועו של גזר דינו של העותר – שלפיו עליו להתחיל בריצוי עונשו ביום 24.5.2016 – עד למתן פסק דין סופי בעתירה זו.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

2. העותר הוא יליד 1960, תושב עזה שנשא לאשה אזרחית ישראלית וקיבל מעמד של תושב קבע בארץ. כעולה מפסקי הדין שניתנו בעניינו, רכש העותר בשנת 2000 מגרש הידוע כחלקה 70 בגוש 8817 (להלן: המקרקעין), בסמוך ליישוב ג'ת, ובשנת 2003 בנה עליו את ביתו (להלן: המבנה). ואולם, המקרקעין, השייכים לתחום השיפוט של המועצה המקומית מנשה, מוגדרים כקרקע חקלאית החל משנת 1987. לפי תכנית האב לבאקה-ג'ת לשנת 2020, המקרקעין אמורים להיוותר כשטח פתוח, כאשר בשנת 2012 נדחתה תכנית מוצעת (ענ/1239) שיזמה המועצה המקומית ג'ת, לשינוי ייעוד הקרקע למטרות מגורים. עוד יצוין כי המקרקעין מצויים באזור הרגיש להחדרת מי נגר עילי והמצריך, בכל תכנית, בדיקה של סיכון למי תהום. בנוסף, לטענת העותר המקרקעין אף מצויים בלב סכסוך בין מספר רוכשים.

           לפי כתב האישום המתוקן שהוגש בעניין העותר ביום 1.7.2013 (להלן: כתב האישום האחרון), הוא החל לבנות את המבנה על המקרקעין ביום 20.8.2003, או בסמוך לכך, בבנייה קשיחה הכוללת רצפת בטון יצוקה ובשטח של כ-150 מ"ר. זאת ללא היתר בנייה ובניגוד לייעוד הקרקע כאמור. עבודות בנייה אלה הצמיחו השתלשלות עניינים משפטית ענפה, הנמשכת למעלה מעשור; השתלשלות זו פורטה בהחלטה האחרונה שניתנה בעניין העותר, מפי השופט א' שהם (רע"פ 3471/16 נעמאן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז צפון, חיפה (3.5.2016)), ונסקור אותה להלן בתמצית.

3. ביום 28.8.2003 הוציא יו"ר המשיבה 4 (להלן: המשיבה) צו מינהלי להריסת עבודות הבנייה במקרקעין, בהתאם להוראות סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה); העותר פנה לבית משפט השלום בחדרה בבקשה לביטול הצו, והבקשה נדחתה, תוך דחיית מועד ביצועו (ב"ש 5780/03, ב"ש 5328/03). ביום 31.12.2003 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום שבו יוחסו לעותר עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר. העותר הורשע בעבירות אלה, על בסיס הודאתו, וביום 26.1.2004 ניתן גזר דין בתיק – שלא כלל צו הריסה (ת"פ 2915/03). ערעור על קולת העונש שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל, בהסכמת הצדדים, ביום 3.3.2005 (ע"פ 1206/04). העותר התחייב שלא תימשך כל בנייה במבנה, וכן הוצא צו הריסה שיפוטי, שלפיו היה על העותר להרוס את המבנה עד ליום 3.3.2006.

           ואולם, במהלך השנים 2005-2004 המשיך העותר לבצע עבודות בנייה במקרקעין, בניגוד להתחייבותו, השלים את בניית המבנה ואף אכלס אותו. בעקבות זאת הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בגין אי-קיום צו ההריסה השיפוטי והמשך שימוש חורג במקרקעין; העותר זוכה מהעבירה הראשונה, והורשע בשנייה, על בסיס הודאתו בדבר השלמת הקמת המבנה ואכלוסו (ת"פ 1585/05). בגדרי גזר הדין שניתן בהליך זה ביום 12.9.2005, הוטל צו לאיסור שימוש במבנה, החל מיום 1.4.2006. חרף זאת, העותר המשיך בשלו, ולא חדל מהשימוש במבנה; הוגש נגדו אפוא כתב אישום שלישי, לבית משפט השלום בחיפה, וביום 15.2.2007 הורשע באי-קיום צווי בית המשפט והמשך השימוש החורג במקרקעין (ת"פ 1900/06). ביום 3.5.2007 נגזר דינו והושתו עליו, בין היתר, שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס בסך 50,000 ש"ח. כן נאמר, ביחס לעותר, בגזר הדין (כבוד השופט ע' קוטון):

"פעם אחר פעם בתי המשפט גוזרים את דינו לעונשים מרתיעים, לעונשים כספיים ומורים על צווי הריסה ואיסור שימוש במבנה שבנה. אלא שדומה, כי מבחינת הנאשם, 'עולם כמנהגו נוהג' [...] מתקבל הרושם, כי אין בדעתו לעשות לקיום צווי בתי המשפט גם כיום וכי הוא ימשיך ויבצע את העבירות בהן הורשע בהליך שבפני".