בג"ץ 383/15 מד"ע - המפלגה הערבית הדמוקרטית נ' יו"ר הכנסת ואח'

השופט מ' מזוז:

1. העתירות שבכותרת הוגשו ביום 18.1.2015. בהחלטתי מאותו יום קבעתי ששתי העתירות יידונו יחדיו, וביקשתי את תגובת המשיבים. לאחר קבלת תגובת המשיבים כולם, הגעתי לכלל מסקנה שדין העתירות להידחות על הסף מחמת שיהוי ניכר בהגשתן, כפי שיבואר להלן.
2.  עניינן של העתירות בהחלטת ועדת הכנסת מיום 8.12.2014, בגדרה אושרה בקשת המשיבים 7 ו- 8 להתפלג מסיעתם ולשוב ולהתמזג עמה כמייצגי מפלגה אחרת באותה סיעה. 

3. וזה רקע הדברים בתמצית: סיעת "הרשימה הערבית המאוחדת - התנועה הערבית להתחדשות - המפלגה הדמוקרטית הערבית" (להלן: הסיעה המאוחדת) ייצגה בכנסת ה-19 ארבע מפלגות, שכל אחת יוצגה על ידי חבר-כנסת אחד: רשימה ערבית מאוחדת (רע"מ), המשיבה 5; התנועה הערבית להתחדשות (תע"ל), המשיבה 6; המפלגה הדמוקרטית הערבית (מד"ע), העותרת בבג"צ 383/15; המפלגה הלאומית הערבית (מל"ע), העותרת בבג"צ 385/15. המשיבים 7-8 הם נציגי מד"ע ומל"ע בהתאמה.

           ביום 2.12.2014 פנו המשיבים 7 ו- 8 לוועדת הכנסת וביקשו לאשר התפלגותם מן הסיעה המאוחדת ומיזוגם במפלגת רע"מ באותה סיעה. במקביל פנה אף נציג מפלגת רע"מ, חבר הכנסת אברהים צרצור, אל ועדת הכנסת וביקש לאשר מיזוג זה. ביום 8.12.2014 אישרה ועדת הכנסת את ההתפלגות והמיזוג, בשים לב להוראות סעיפים 59 ו- 60 לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994 (להלן:חוק הכנסת), ולנוכח הסכמת המתפלגים והמפלגה אליה התמזגו. הודעה על ההחלטה פורסמה ברשומות (י"פ התשע"ה, עמ' 2366). החלטה זו היא העומדת במוקד העתירה.

4. העותרות טוענות, כי אין מדובר בהתפלגות כדין העומדת בתנאי סעיפים 59 ו- 60 לחוק הכנסת, כי אם בפרישת חברי כנסת ממפלגתם, לפי סעיף 61 לחוק הכנסת, בצירוף סעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת (להלן: חוק היסוד). לטענתן, החלופה הרלוונטית למהלך המשולב של התפלגות ומיזוג קבועה בסעיפים 59(3) ו-60(ב) לחוק הכנסת, אולם עניינה באישור התפלגות ומיזוג של סיעות ולא התפלגות ומיזוג חזרה לאותה סיעה כמעשה המשיבים 7-8 בענין דנן, לפיכך לפנינו פרישה ולא התפלגות בתנאים שהתיר המחוקק. כן טוענות הן, כי אישור ועדת הכנסת ניתן בלא שמיעת המפלגות העותרות וקבלת הסכמתן, על אף שהמהלך מנוגד לתקנונן והביא לביטול ייצוגן בכנסת. אף עיתוי הגשת הבקשה לוועדת הכנסת כה סמוך למועד פיזור הכנסת מלמד, לדידן של העותרות, כי לפנינו פרישה ולא התפלגות כדין.

           על רקע טענותיהן מבקשות העותרות לקבוע, כי מדובר בפרישה מהסיעה ולא התפלגות, כי המשיבים 7 ו-8 הפרו את חוק המפלגות תשנ"ב-1992 וחוק מימון מפלגות תשל"ג-1973 (להלן:חוק המימון), וכי העותרות זכאיות לתשלומי מימון הוצאות שוטפות וכן מקדמות על חשבון הוצאות הבחירות כמפלגה שיוצגה בכנסת היוצאת בלא צורך בהעמדת ערבות בנקאית לשם כך. 

5. בתשובה מטעם המשיבים 1-3 (יו"ר הכנסת, ועדת הכנסת וחשב הכנסת) נטען, כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ודינה להידחות על הסף. לגוף הענין נטען, כי מדובר בהתפלגות ולא בפרישה ממפלגה. ההתפלגות דנן עומדת בתנאי חלופות ההתפלגות שקבע המחוקק בסעיפים 59(1) ו-59(2) לחוק הכנסת, שכן מדובר בהתפלגות שליש מחברי הסיעה, וכן בהתפלגות סיעה שהיא צירוף מפלגות, הנעשית על פי ההשתייכות המפלגתית שפורטה בהסכם שהגישה הסיעה טרם הבחירות, אשר תכליתו היא שמירת עצמאות המפלגות החברות בסיעה באפשרות להתפלג מן הסיעה ובמימון המפלגות. אשר לחלופה שבסעיף 59(3) אליה מתייחסות העותרות, הרי עניינה בהתמזגות שתי סיעות והיא אינה רלוונטית לענייננו. כן נטען, כי לא נדרשת הסכמת המפלגות להתפלגות חברי הכנסת מטעמן, וכי לא בכדי אין חוק הכנסת מציב דרישה כזו, אשר הייתה חוסמת אפשרות מעשית להתפלגות על רקע התנגדותן הצפויה של המפלגות לַפרישה מהן. המחוקק, נטען, העניק כח בידי חברי הכנסת להודיע על התפלגות או מיזוג, וכל שעל ועדת הכנסת לבדוק הוא עמידת המתפלגים בתנאי סעיפים 59 ו-60 לחוק הכנסת, ואין עליה לבדוק הסכמת המפלגה להתפלגות או עמידה בתקנון המפלגה ובתנאי חוק המפלגות.

           המשיבים 1-3 ציינו גם, כי חשב הכנסת הורה למשיבה 5, רע"מ, הזכאית כעת למימון ההוצאות השוטפות לפי מפתח של שלושה חברי כנסת, להעביר לכל אחת מהעותרות יחידת מימון אחת מידי חודש בשלושת החודשים שנותרו לכהונת הכנסת ה-19, וזאת מכוח הוראת סעיף 13(ד) לחוק המימון, כך שלמעשה אין העותרות נפגעות במימון השוטף עד הבחירות.

6. המשיבים 5, 7 ו-8 (מפלגת רע"מ וחברי הכנסת גנאים ואבו עראר) טענו אף הם, כי דין העתירות להידחות על הסף מחמת שיהוי ממשי. כן טענו כי דין העתירות להידחות לגופן מאחר שבהחלטת ועדת הכנסת לא נפל כל פגם, שכן מדובר אכן בהתפלגות ולא בפרישה, וכי העותרות לא הקימו עילה להתערבות בהחלטה בשים לב להלכה בדבר הריסון הנהוג בביקורת שיפוטית על החלטות הכנסת וועדותיה. המשיבים הוסיפו כי סעיף 61 לחוק הכנסת התווה הליך במסגרתו הקביעה כי חבר כנסת פלוני "פרש" מסיעתו נעשית בהחלטה מפורשת של ועדת הכנסת, וזאת נוכח המשמעויות שיש לפרישה כזו. משוועדת הכנסת לא קבעה כי לפנינו "פרישה" אלא אישרה את ההתפלגות, כלכלו משיבים אלה צעדיהם בהתאם להחלטתה, לא פעלו להתפטר בהתאם לסעיף 6א לחוק היסוד, וסברו כי הם רשאים להגיש רשימת מועמדים לכנסת ה-20, ועל כן יש כאן גם שינוי לרעה ממשי במצבם. לחלופין - נטען כי גם ככל שנדרשה התפטרותם יש לראות בהתפטרות הקולקטיבית מן הכנסת כהתפטרות לענין סעיף 6א לחוק היסוד ולפיכך הם זכאים להיות מועמדים לכנסת ה-20. עוד טענו, כי ההתפלגות אינה טעונה הסכמת המפלגה על מנת שחבר הכנסת לא יהפוך בן ערובה בידי המפלגה ואפשרות ההתפלגות תיחסם כליל. אשר למימון המפלגות, הפנו להוראת חשב הכנסת שהורה להעביר יחידת מימון לכל אחת מהעותרות בחודשים שנותרו לכהונת הכנסת הנוכחית. ולענין מקדמת מימון הבחירות, פתוחה לטענתם הדרך בפני העותרות להעמיד ערבות בנקאית ולקבל מקדמות כמבוקש על-ידן.