בג"ץ 2154/12 עמנואל ברוקס ואח' נ' שר הפנים ואח'

השופט נ' סולברג:

           עתירה להורות לשר הפנים ליתן אזרחות ישראלית לעותרים משום שנתגיירו.

עיקרי הטענות בעתירה ובתגובה

1.        העותר 1 (להלן: העותר) והעותרת 2 (להלן: העותרת) נשואים זל"ז; העותרת 3 היא בתם המשותפת; העותרים 4 ו-5 הם ילדיה של העותרת מקשר קודם. לטענת העותרים, הם היגרו ארצה בשל "רצונם הכן והאמיתי לקשור את גורלם בגורלו של העם היהודי" (סעיף 10 לנימוקי העתירה). לדבריהם, "למרות שלעותרת 2 וילדיה עבר פלילי נקי ויהדותם אינה מוטלת בספק, הרי שעקב קשר הנישואין שלה עם העותר 1, היא וילדיה מנועים לקבל את האזרחות הישראלית משום שלעותר 1 יש עבר פלילי מלפני שנים רבות בארצות הברית, שם היה מעורב באחזקת סמים" (סעיף 16 לנימוקי העתירה). העותרת טוענת, כי "היא אדם נפרד מבעלה, היא אדם ישר ונורמטיבי ואין לפקוד עליה את עוון הנעורים של בעלה" (סעיף 1 לפרק ב' בנימוקי העתירה). לגבי העותרים הקטינים 3-5 נטען "כי הינם יהודים ללא דופי" והם מקשים "האבות אכלו בוסר ושיני ילדים תקהנה?". העותר טוען כי כבר שילם מחיר יקר על משובות נעוריו, שינה את דרכו, הגיור עשׂאוֹ לאדם מוסרי ונורמטיבי, ומאז עלייתו ארצה הוא עובד לפרנסתו ולא הסתבך כלל. אביו אזרח ישראלי, והוא מעוניין להתגורר עמו. לטענת העותר, הוא מופלה לרעה ביחס לאחרים שפשעו בעבירות חמורות יותר ולמרות זאת קיבלו אזרחות ישראלית. מכאן עתירת העותרים לקבוע כי הם זכאים לקבל אזרחות ישראלית.

2.        המשיבים טוענים מנגד, כי דין העתירה להידחות, והם מבקשים לחייב את העותרים בהוצאותיהם. לטענת המשיבים, "שילוב נסיבותיהם של העותרים, ובכלל זה - 'הליך הגיור' הנטען של העותר 1 משנת 2007, אשר למעשה היה מעין הליך קבוצתי לקבוצה של מעל 50 איש, שלא במסגרת קהילה יהודית מוכרת, ומבלי שלמשיבים יש ידיעה של ממש על תכניו של גיור נטען זה, ועל מידת השתתפותו הפרטנית של העותר בהליך; העדר השתייכות של העותר לקהילה יהודית של ממש בארה"ב אחר גיור נטען זה; עברו הפלילי של העותר, ובכלל זה, ריצוי ארבע שנות מאסר על עבירות ייצור והפצת סמים; 'הליך גיורה' הנטען של העותרת 2, כאשר אף ביחס לגיור זה, אין למשיבים ידיעה של ממש אודות פרטיו, וזיקתם של העותרים ומשפחותיהם לקהילת 'העבריים'... כל אלו, חייבו את דחיית בקשתם של העותרים, ואף עתירתם דינה להידחות" (סעיף 3 לתגובה).

דיון והכרעה

3.        תחילה – התשתית העובדתית על אודות העותרים, קורותיהם והליכי הגיור.  זו מבוססת על הנטען בעתירה, בתגובה, בנספחיהן, במסמכים נוספים שהוגשו לאחר הגשת העתירה, ובשימועים שנעשו לעותרים.

4.        העותר נולד בשנת 1974 באילינוי שבארה"ב להוריו, נוצרים, הם נפרדו כשהעותר היה כבן 4, והוא גדל אצל אמו. אביו של העותר נישא בסוף שנות ה-80 לג'.ק, זמן מה לאחר שחזרה לארה"ב בעקבות שהייתה החל משנת 1979 ועד לשנת 1987 בקהילת "העבריים" בדימונה, שם נולדה בִּתה אבנה. בשנת 1990 התגיירו צ'ארלס וג'וביטה, אבנה, ושתי בנותיהם המשותפות, ובשנת 1992 עלו ארצה. בקשתו של צ'ארלס לאשרת עולה אושרה טלפונית על-ידי איש משרד הפנים אל מול נציג הסוכנות היהודית, וזמן קצר לאחר מכן ביקש מי שנתן את האישור לחזור בו, משהוברר לו כי מדובר במשפחה המשתייכת לקהילת "העבריים". משום שבינתיים קיבלו כל בני המשפחה את אשרות העולה, לא נמנעה עלייתם. אבנה חיה כיום בקהילת "העבריים" בדימונה עם בן זוג מבני הקהילה. צ'ארלס מתגורר באשקלון.

5.        לדברי העותר, החל להתעניין ביהדות בהשפעת אביו, לאחר שזה עלה ארצה. בשנת 2006 פגש העותר באחד, פיליפ מתיו, שקיבץ סביבו קבוצה של כ-50 איש ואישה, אשר התעניינו ביהדות וביקשו להתגייר. במקום מגוריהם בעת ההיא, עיירה בשם CAIRO, אין קהילה יהודית ולפיכך נסעו חברי הקבוצה מרחק 2-3 שעות נסיעה לסנט לואיס, אל רבּה בשם לין גולדשטיין, אחת לשבוע ביום ראשון, ולמדו שם לקראת גיור כ-7 שעות בכל פעם. בשבתות וחגים שהו ב-CAIRO, למעט שבתות אחדות שבהן שהתה הרבּה גולדשטיין בקהילה בעיר קרבונדייל, שאז נסעו לשם. כעבור כשנה וחצי התקיים גיור קבוצתי. המתגיירים התייצבו לפני הרכבים שונים של בית דין בסנט לואיס, ובמועד אחר טבלו במקווה בממפיס, טנסי, כשבהרכבי בתי הדין ישבה הרבּה גולדשטיין. המעמד לפני בית הדין תועד במסמך אחיד, חתום על-ידי חברי המותב, ולפיו נשאל המועמד שאלות של ידע ופרקטיקה וצויין כי הוא מוכן לגיור. תעודת הגיור היא מממפיס, טנסי, מיום 9.12.2007. על-פי הודעת דוא"ל מאת הרבּה גולדשטיין, למיטב ידיעתה השתתף העותר בקהילה ב-CAIRO, עד ליציאתו לישראל. לדברי העותר, הגיע אחת לחודש לקהילה בקרבונדייל, אך הוא לא המציא אישורים על כך.