בג"צ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
1195-10, 1200-10, 1878-10
13/11/2014
|
בפני כבוד השופטים :
1. המשנָה לנשיא מ' נאור
2. השופט א' רובינשטיין
3. השופט ס' ג'ובראן
4. השופטת א' חיות
5. השופט י' דנציגר
6. השופט נ' הנדל
|
| - נגד - |
העותרים:
1. העותר בבג"ץ 1195/10: מרכז השלטון המקומי
העותרת בבג"ץ 1200/10: מניב ראשון בע"מ
העותרים בבג"ץ 1878/10: הפורום הישראלי לאחריות חברתית ואכיפה אזרחית
2. האגודה לקידום העבודה הסוציאלית
3. ידיד – מרכז זכויות בקהילה
עו"ד אלי אליאס; עו"ד נועה בן-אריה
עו"ד אחיקם שוסטר
עו"ד גלעד ברנע
|
המשיבים:
1. המשיבים בבג"ץ 1195/10: הרשות הממשלתית למים ולביוב
2. מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב
3. ממשלת ישראל
4. פורום תאגידי מים וביוב
5. מקורות חברת מים בע"מ
המשיבה בבג"ץ 1200/10: הרשות הממשלתית למים ולביום
6. ממשלת ישראל
7. שר התשתיות הלאומיות
8. שר האוצר
המשיבים בבג"ץ 1878/10: שר החקלאות ופיתוח הכפר
9. היועץ המשפטי לממשלה
10. הרשות הממשלתית למים ולביום
עו"ד שושי שמואלי
עו"ד דפנה פישר
|
| פסק דין משלים |
השופט א' רובינשטיין:
א. כיצד יש לסווג את תעריפי המים והביוב בישראל, האם מדובר במחיר או בתשלום חובה? זו השאלה לגביה ניתן ביום 5.1.12 צו על תנאי, כפי שיפורט, נוכח חשיבותה והשלכתה על האופן שבו יש לקבוע תעריפים אלה.
רקע
ב. בראשית נדונו במאוחד חמש עתירות שעניינן היבטים שונים של התשלום בעבור שירותי המים והביוב בישראל. ביום 5.1.12 ניתן פסק-דין חלקי (בג"ץ 10541/09, המשנה לנשיאה ריבלין והשופטים ג'ובראן ורובינשטיין; להלן פסק הדין הראשון), בגדרו נדחו – בחוות דעתו של השופט ג'ובראן – מרבית טענות העותרים. עם זאת, כאמור, נמצא כי הטענות הנוגעות לסיווג תעריפי המים והביוב מעוררות שאלה משפטית מורכבת ובעלת חשיבות, והוחלט איפוא על העברת הדיון, באשר לשאלה זו בלבד, להרכב מורחב.
ג. בפסק הדין הראשון פורט בהרחבה באשר לרפורמה במשק המים והביוב, טענות הצדדים וההכרעה במרביתן. אחזור על עיקרי הדברים בלבד כרקע להכרעה הנוכחית.
ד. ביום 1.1.10 נכנסה לתוקפה רפורמת משק המים והביוב בישראל, כהמשכו של תהליך ארוך ומורכב לשינוי מבנה משק המים, אשר ביסודו חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 (להלן חוק תאגידי מים). חוק תאגידי מים ערך שינוי מבני במשקי המים והביוב בישראל, בין היתר, בהעברת משקים אלה לאחריותם של תאגידים פרטיים תחת הרשויות המקומיות. בנוסף, נעשתה רפורמה בניהול משק המים והביוב הארצי בדרך של הקמת רשות ממשלתית למים ולביוב, בשמה המלא הרשות לשירותים ציבוריים (מים וביוב) (להלן הרשות למים וביוב) ובראשה מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב (להלן מועצת הרשות), אשר תרכז את הסמכויות הרגולטוריות והניהוליות בתחום אחריותה של הרשות.
ה. השינוי שהוכנס בגדרי הרפורמה, ועומד במוקד דיוננו, הוא זה הנוגע בהסדרי התשלום על-ידי הצרכנים בעבור המים ושירותי הביוב. תשתיתה הנורמטיבית הפרטנית של הרפורמה, כללים שהותקנו בהתאם לחוק המים תשי"ט-1959 וחוק תאגידי מים, תפורט בפסקה זו להלן. כללים אלה, מן השנים תש"ע-2009 ותשע"א-2011, הם – בלשון פסק הדין הראשון, פסקה 1 לחוות דעת השופט ג'ובראן, "אבן היסוד של הרפורמה". בקליפת אגוז יצוין, כי קודם לרפורמה היתה קביעת תעריפי המים נתונה בידי שרי האוצר, התשתיות, החקלאות והפנים לפי העניין, וטעונה אישור ועדת הכספים של הכנסת. הבסיס הנורמטיבי להסדר זה היה סעיף 112 לחוק המים, שהסמיך את הכנסת ושורה של שרים לקבוע את התעריף לפי הענין. במסגרת הרפורמה, הטיל המחוקק את מלאכת קביעתם של תעריפי המים על הרשות לשירותים ציבוריים (מים וביוב), בלא הכפפה לאישור שרים או ועדה מועדות הכנסת (סעיפים 101 ו-102 לחוק תאגידי מים). בשנת 2006 נערך תיקון מקיף לחוק המים, במסגרתו של חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), תשס"ו-2006 (להלן חוק ההסדרים משנת 2006), כך שהרשות לשירותים ציבוריים הוחלפה ברשות הממשלתית למים ולביוב אשר הוקמה בשנת 2005 (ישום החלטת ממשלה מס' 4101 מיום 9.8.05), והסמכות לקביעת תעריפי המים נמסרה למועצת הרשות, כאמור, בלא צורך באישור שרים או ועדה מועדות הכנסת. מועצת הרשות מורכבת משישה נציגי ממשלה בכירים ושני נציגי ציבור הממונים על-ידי הממשלה.
ו. בהמשך לכך, בסעיפים 101 ו-102 לחוק תאגידי מים נאמר כי מועצת הרשות תקבע תעריפים ריאליים מבוססי עלות שיגבו תאגידי המים מהצרכנים. תעריפים אלה נקבעו לראשונה במסגרת יישום הוראותיו של חוק תאגידי מים וביוב וחוק המים עם החלת הרפורמה במשק המים בשנת 2010, והם שעמדו במוקד פסק הדין הראשון. בשל חשיבותם של הסעיפים המסמיכים לסוגיה שלפנינו יובאו אלה כלשונם: