בג נ' רש"ת- יחידת מגרשי חניה

פסק דין

רקע

בפניי תביעה קטנה במסגרתה טוען התובע שהוא עובד רשות התעופה האזרחית, כי חנה כדין במגרש חניה במקום עבודתו, וכי הרכב נגרר, והוא חויב לשלם בגין גרירתו סך של 250 ₪. לטענת התובע הוא הגיע עם רכב חלופי ביום הרלוונטי, והדביק על הרכב מדבקה כנדרש, ואולם רכבו נגרר. לטענתו הוראות הנתבעת בהקשר זה אינן ברורות דיין, ואף אם האישור הזמני אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הנתבעת, הרי שטעותו נובעת מחוסר בהירות ההוראות.

הנתבעת טוענת כי כאשר עובד מגיע עם רכב חלופי, כרטיס החנייה הזמני משמש כאישור חנייה חד פעמי ליום אחד, וכי על העובד להודיע על כך מראש. לטענת הנתבעת כאשר עובד כגון התובע, אשר מגיע לנתב"ג עם רכב חלופי מגיע ליום אחד, עליו לפנות באמצעות האינטרקום שבכניסה למגרש החניה לחדר הבקרה ולהודיע על כך שהוא נכנס למגרש החניה עם רכב חלופי ומה מספרו. חניה באמצעות הליך זה מוגבלת ל- 3 פעמים בחודש. כאשר העובד מגיע עם רכב חלופי מעבר ל-3 פעמים בחודש, הוא נדרש לפנות למשרדי שירות הלקוחות על מנת שיונפק לו תו זמני.

דיון

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני מקבל את עדותו של התובע כמהימנה. מן המסמכים שהגיש התובע (ת/1) עולה כי אכן הוראות הנתבעת בקשר לכניסה לחנייה עם רכבים חלופיים אינן בהירות די הצורך. במסמך שכתבה הנתבעת מיום 21.1.09 שכולל את הנוהל האמור, נכתב כי "במקרה של רכב חלופי ניתן להודיע לחדר הבקרה". התובע העיד כי הבין את משמעות המונח "ניתן" כ"רשאי" ולא כ"חייב". ואכן בנוהל עדכני שנשלח בנושא ביום 12.8.09 על-ידי רשות התעופה האזרחית (על אף שאינה הנתבעת), תוקנה אי-הבהירות ונרשם כי "יש להודיע לחדר הבקרה". כלומר, אף רשויות החנייה עצמן הכירו בהעדר הבהירות, ותיקנו את הדרוש תיקון בהוראות. זאת ועוד, בנוהל זה אף נכתב שאישור חנייה חד-פעמי לאורחים הינו ליום אחד בלבד. מסעיף זה ניתן אף להבין שהמגבלה של יום אחד נוגעת לאורחים בלבד, ולא לעובדים. גם צילום של השילוט בכניסה לחנייה שהגיש התובע מעלה, כי ניתן לחנות במקום באמצעות אישור זמני. התובע אף הציג תמונות של רכבים שחונים עם אישורים זמניים שאינם מוגבלים ליום אחד.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת התובע ודוחה את עמדת הנתבעת. בעניין זה סבורני שהעדר הבהירות בהוראות הנתבעת עולה כדי רשלנות, אשר גרמה נזק לתובע עקב כך שרכבו נגרר על-ידי הנתבעת.

התובע תובע סך של 2,083 ₪ בגין החזר הגרירה, החזר אגרת בית-משפט, אבדן שני ימי עבודה והוצאות שונות. בנוגע לאובדן ימי עבודה והוצאות שונות לא הציג התובע מסמכים רלוונטיים ולא העיד בנושא, לפיכך תביעתו בעניין זה נדחית.

אשר על-כן, אני קובע שהנתבעת תשלם לתובע סך של 250 ₪, וכן סך של 50 ₪ הוצאות משפט. הסכום ישולם לתובע תוך 30 ימים. אם לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ד כסלו תש"ע, 01 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.