השופטת ד' ברק-ארז:
1. בפני עתירה המופנית כנגד המדינה עצמה וכן כנגד רשויות מינהליות שונות, המבקשת להורות למשיבים לפעול לכך שהודעות מטעמן בנוגע לילד שהוריו מתגוררים בנפרד יישלחו באופן זהה ובמקביל לשני ההורים, וזאת כ"ברירת מחדל" - ולא רק לאחר שהתבקשו לעשות כן על-ידי ההורה שאינו משמורן.
הטענות בעתירה
2. העתירה הוגשה על-ידי עמותת "הורות משותפת=טובת הילד" (להלן: הורות משותפת), עמותה רשומה שמטרותיה המוצהרות הן "לעודד ולהביא לשינויים חקיקתיים וחברתיים בתחום המשפחה וההורות", וכן על-ידי שלושה עותרים נוספים, שהם חברים בה, הורים לילדים, החיים בנפרד מבני זוגם לשעבר. העותר 2 הוא אב לא משמורן, העותר 3 הוא אב בהסדר משפטי של משמורת משותפת, ואילו העותרת 4 היא אם משמורנית.
3. כאמור, העתירה נסבה על האופן שבו מועבר מידע רשמי על-ידי הרשויות להורים לילד המתגוררים בנפרד. לטענת העותרים, כל הורה זכאי לקבל מידע רשמי הנוגע לילדו, וזוהי גם זכותו של כל ילד, לנוכח החשיבות הנודעת לקשר ישיר וסדיר בין הילד לבין שני הוריו, גם כאשר אלו מתגוררים בנפרד. על כן, כך נטען, יש לשלוח את המידע הקשור לילד לכל אחד משני ההורים המתגוררים בנפרד, וזאת כברירת מחדל, ולא רק לאחר פנייתו של ההורה שכתובתו אינה זהה לזו של הילד. העתירה נשענת, לדברי העותרים, הן על הזכות החוקתית לשוויון (המחייבת לנהוג שוויון בין שני ההורים) והן על זכותו של הילד למעורבות של שני הוריו בחייו.
4. העותרים מציינים כי קודם להגשת העתירה הם עשו כל מאמץ לקדם את הנושא בחקיקה, וכי בשנים האחרונות אישרה הכנסת תיקוני חקיקה, שנתנו מענה חלקי לבעיה זו - חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מספר 14), התש"ע-2010 וחוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012 (להלן: חוק כתובת נוספת). שני חוקים אלו יצרו את ההסדר המעוגן כיום בסעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962 (להלן: חוק הכשרות) (וליתר דיוק בסעיפים קטנים 18(ב)-18(ה)) כדלקמן:
"(ב) (1) גוף המנוי הן בתוספת לחוק זה והן בתוספת לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005 (בסעיף זה - חוק עדכון כתובת), ומחויב על פי הוראות כל דין למסור מידע בכתב להורה בעניין ילדו הקטין, ישלח את המידע גם לכתובת הנוספת למשלוח דואר לקטין כאמור בחוק עדכון כתובת;
(2) גוף המנוי בתוספת לחוק זה ואינו מנוי בתוספת לחוק עדכון כתובת, המחויב על פי הוראות כל דין למסור מידע להורה בעניין ילדו הקטין, שקיבל מהורה של קטין הודעה בכתב על רצונו לקבל את המידע בנפרד מהמידע שנמסר להורהו האחר, ימסור את המידע גם להורה המבקש.
(ג) עם קבלת הודעה בכתב כאמור בסעיף קטן (ב)(2) או קבלת בקשה לרישום כתובת נוספת כאמור בסעיף 2א לחוק עדכון כתובת (בסעיף זה - בקשה), ישלח גוף המנוי בתוספת או פקיד הרישום כהגדרתו בחוק האמור, לפי העניין, הודעה על הבקשה למען הרשום של הקטין.
(ד) לא יישלח ולא יימסר מידע בעניין קטין על ידי גוף המנוי בתוספת או על ידי פקיד רישום כהגדרתו בחוק עדכון כתובת, אם הורה או גורם אחר המציא להם החלטה של בית משפט שלפיה נשללה או הוגבלה לעניין זה האפוטרופסות של ההורה שהגיש את הבקשה, או החלטה של בית משפט המונעת את מסירת המידע כאמור לאותו הורה.
(ה) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת".
5. לטענת העותרים, חרף תיקוני חקיקה אלה, ההסדר הקיים כיום בנושא איננו מספק. ראשית, נטען כי גם כעת על ההורה הנוסף לפנות ולבקש בכתב לקבל את המידע אודות ילדו. לשיטתם של העותרים, הסדר זה בעייתי מאחר שהוא חושף את ההורה להליך ביורוקרטי, מחד גיסא, ומאפשר לו "להתחמק" או "להשתמט" מחובתו ההורית, מאידך גיסא. שנית, כך נטען, ההסדר בחוק אינו כולל את כל הגופים השולחים הודעות בעניינם של ילדים, כדוגמת המשיב 8 והמשיב 9 (בכל הנוגע לאחריותו בעניין גני ילדים). שלישית, העותרים מציינים, כי במהלך חמש השנים האחרונות היו רק חמישה מקרים שבהם נשללה אפוטרופסות מהורה. לטענתם, ניתן ללמוד מכך שאפשרות זו אינה צריכה לשמש כשיקול מכריע לדחיית הצעתם.
6. הסעד הקונקרטי שמבקשים העותרים הוא "שינוי לשון החוק", כך שכל מידע הנשלח בנוגע לילד ומכל גוף יישלח לשני הוריו של הילד כברירת מחדל - בכל אותם מקרים שבהם מצוין במרשם האוכלוסין שהורי הילד מתגוררים בנפרד.
7. לטענת העותרים, היענות לדרישתם תמנע ריקון מתוכן של חובותיהם וזכויותיהם של שני ההוריםכאפוטרופוסים, כפי שקובעים סעיפים 14 ו-15 לחוק הכשרות. הם מוסיפים כי שינוי זה נדרש גם לנוכח מחויבותה של מדינת ישראל לאמנה הבין לאומית לזכויות הילד (להלן: האמנה), אשר מטילה על המדינות החברות בה חובה לכבד את זכויותיהם וחובותיהם של הורים באופן המתאים לצרכי הילד (סעיף 5 לאמנה) וכן מורה לשמור את זכותם של ילדים לכך שהוריהם יהיו אחראים במשותף, אף לאחר פירוד, לגידולם, להתפתחותם ולמכלול זכויותיהם (סעיף 18 לאמנה). עוד טוענים העותרים כי אי-יידוע של הורים על ענייניהם של ילדיהם עלול להוות סיבה מהותית לניתוק הקשר בין הילד לבין ההורה, תוך פגיעה בהתפתחותו התקינה של הילד.
8. בהחלטתי מיום 12.11.2012 הוריתי על הגשת תגובה מקדמית לעתירה מצד כל המשיבים.
תגובותיהם המקדמיות של המשיבים
9. כל המשיבים טענו בתגובותיהם המקדמיות כי דין העתירה להידחות. ראשית, נוכח אופי הסעד המבוקש בעתירה, ושנית, לגופו של עניין, תוך שהם מצביעים על ההתקדמות הרבה שחלה כבר בכל הנוגע למשלוח הודעות לשני הוריהם של ילדים, כמפורט להלן.
10. בתגובה המקדמית מטעמו של המשיב 3, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד לביטוח לאומי) נטען כי יש לדחות את העתירה ממספר טעמים. ראשית, כך נטען, המוסד לביטוח לאומי שוקד בימים אלה על הפעלתה של מערכת ממוחשבת, שתתעדכן במישרין ממשרד הפנים ותאפשר משלוח הודעות במישרין לשני ההורים. כך, כאשר תירשם כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין במשרד הפנים יישלח מידע הנוגע לילד המשותף לשני ההורים, בכפוף להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע), חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. שנית, נטען כי תלויה ועומדת בבית משפט זה בקשת רשות ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי כנגד העותר 2 (רע"א 3741/12), הנסבה על היקף המידע שיש להעביר להורה שאינו המשמורן של הילד במקרים שבהם חוק הכשרות המשפטית אינו עולה בקנה אחד עם חוק חופש המידע וחוק הגנת הפרטיות. שלישית, המוסד לביטוח לאומי מטעים כי בניגוד לנטען בעתירה הוא לא ניסה "לסכל את הליך החקיקה", אלא רק להצביע על הקשיים שהיא מעוררת מהיבט הפגיעה הצפויה בפרטיותו של ההורה המשמורן. על רקע זה, מסביר המוסד לביטוח לאומי את הפרשנות הנוהגת בו לגבי יישומו של סעיף 18(ב) לחוק הכשרות. לשיטתו, אין זה אפשרי תמיד לשלוח להורה שאינו משמורן עותק זהה מהמכתב שנשלח להורה המשמורן לנוכח המידע האישי הרב הכלול בכל הודעה שמעביר המוסד, כגון: כתובת, מספר חשבון בנק, הרכב משפחה וכולי. בהתאם לכך, המוסד לביטוח לאומי מעביר מידע בנושאים כגון: נישואי הילד; קצבת ילד נכה; קצבת ניידות לילד נכה; מידע בעניין זכאות לתשלום קצבת ילדים במקרה של הגעה לגיל 18 או יציאת הילד לחו"ל; מידע בנוגע ל"יציאה מן המניין" (אם חלילה נפטר הילד). המוסד לביטוח לאומי מוסיף כי יישום הוראות החוק יתבצע ביתר יעילות עם הטמעתה של המערכת הממוחשבת החדשה.
11. המשיב 6, מרכז השלטון המקומי, סבור אף הוא כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת בשל כך שהסעד המבוקש מהווה התערבות בענייניה של הרשות המחוקקת. בנוסף, סבור המשיב 6 שדין העתירה להידחות אף לגופו של עניין. בתגובתו, מעדכן המשיב 6 כי בעקבות חקיקתו של חוק כתובת נוספת, הוא הוציא הנחיות ברוח החוק ליועצים המשפטיים, למנכ"לים ולמנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות. כך, החל מיום 1.6.2012 חל נוהל המורה לעיריות ומועצות מקומיות לקבל אחת לחודש, מאת מרשם האוכלוסין, רשימה של עדכוני הכתובות שנעשו בו. עם זאת, מעדכן המשיב 6 כי קיימים עדיין קשיים טכניים הנוגעים לממשק בין המחשבים ברשויות המקומיות למאגר המידע של מרשם האוכלוסין.