בג"ץ: מניות תנובה שייכות לרפתנים שעמלו לייצור החלב ולא למושב בו הם חברים

השופט י' עמית:

האוטו שלנו גדול וירק,
האוטו שלנו נוסע רחוק.
בבקר נוסע, בערב הוא שב,
מוביל הוא ל"תנובה" ביצים וחלב.

(פניה ברגשטיין, 1940)

1.        מילותיו ומנגינתו של השיר, שעדיין שגור בפי רבים וטובים בינינו, ממחיש עד כמה "תנובה" של פעם הייתה חלק מהאתוס ההתיישבותי. שנים חלפו, הארץ שינתה את פניה, ו"תנובה" הלכה בדרכם של קואפרטיבים אחרים ותהי לתאגיד כלכלי רב עצמה ובעל ערך נכבד. התיקים שבפנינו עוסקים בשאלה מי ייהנה מפריו של האוטו הירוק שבמשך עשרות שנים הוביל את תוצרתו ל"תנובה".

           לפנינו שלשה תיקים מאוחדים, שני ערעורים ועתירה, המעוררים שאלה משותפת: האם יחידות השתתפות בתנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: תנובה) אשר הוקצו על פי החלטת ועידת תנובה באופן יחסי לאגודות - למשיבה 2 בבג"ץ 861/07 (להלן: ניר בנים), למשיבה בע"א 2054/09 (להלן: באר טוביה) ולמערערת בע"א 8192/09 (להלן: נחלים) (שלשתן יחד, להלן: האגודות השיתופיות אוהאגודות,ובנפרד:האגודה) - הן נכס מנכסי האגודות הרשאיות לחלק אותן או את כספי הפדיון עבורן באופן שוויוני בין כלל חברי האגודה? או שמא יש לזקוף את יחידות ההשתתפות באופן יחסי לזכות חברי האגודה ששיווקו במהלך השנים את החלב באמצעות תנובה (להלן: הרפתנים או יצרני החלב)? ובמילים אחרות, האם מניות תנובה הן חלק מהון האגודה או יש לשייך אותן לרפתנים.

           נעמוד בקצרה על התשתית העובדתית הרלוונטית לשלושת התיקים, ומשם נפנה לתיאור תמציתי של מאפייניו של כל תיק, על השתלשלות ההליכים הקשורים בו. למען הנוחות, נתייחס להלן לכל אחד מן התיקים על פי שם האגודה השיתופית הרלוונטית באופן הבא: בג"ץ 861/07 - עניין ניר בנים; ע"א 2054/09 - עניין באר טוביה; ע"א 8192/09 - עניין "נחלים".

רקע עובדתי - כללי

2.        תנובה נוסדה בשנת 1926 והינה אגודה שיתופית מרכזית, כהגדרתה בסעיף 2 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: פקודת האגודות השיתופיות או הפקודה). בתנובה היו חברות 620 אגודות שיתופיות (מושבים וקיבוצים), ובאמצעותה שווקה תוצרתם של חברי האגודות, לרבות חלב, פירות, ירקות, עופות וביצים. על פי תקנון תנובה בעת הרלוונטית, אך ורק תאגידים יכולים היו להיות חברים בתנובה. לאחרונה השלימה תנובה הליך של הפרטה אך בפסק דין זה נתייחס למצבה של תנובה טרם הפרטתה.

           לאורך השנים נהגה תנובה לחייב את האגודות השיתופיות החברות בה בשני סוגים של חיובים: האחד - עמלה לכיסוי הוצאות השיווק של התוצרת ששווקה (להלן: קומיסיון); והשני - חיוב על חשבון השתתפות בהון מניות תנובה (להלן: יחידות ההשתתפות או מניות תנובה) בהתאם להיקף התוצרת החקלאית אשר שווקה באמצעותה. החיובים נוכו על ידי תנובה מהתמורה ששולמה לאגודה והועברה לחברים ששווקו את תוצרתם באמצעות האגודה. בדרך זו מימנה תנובה השקעות לפיתוחה וכך הלכו ונצברו בתנובה במהלך עשרות בשנים יחידות השתתפות בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה. יחידות ההשתתפות אשר נרכשו בדרך זו נרשמו בתנובה על שם האגודות, ומנגד, נרשמו בדוחות הכספיים של האגודות כנכס של האגודות.

           בחודש נובמבר 1999, במסגרת כינוס ועידת תנובה, התקבלה החלטה בדבר הקצאת יחידות השתתפות בתנובה בין האגודות השיתופיות החברות בתנובה (להלן: החלטת ועידת תנובה). לסופו של דיון התקבלה הצעת פשרה לפיה יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי שני מפתחות: האחד - מפתח אחיד, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה, ללא קשר לכמות התוצרת ששווקה על ידן לתנובה במהלך השנים. בהתאם לכך, וללא הבחנה בין מושב/קיבוץ ותיק וגדול ששיווק כמות גדולה של תוצרת חקלאית משך עשרות בשנים לבין מושב/קיבוץ צעיר וקטן ששיווק כמות קטנה של תוצרת חקלאית במהלך השנים, הוקצו לכל אגודה החברה בתנובה 9,608 יחידות השתתפות; השני - מפתח יחסי, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי "הגביה להון מניות כפי שבוצעה במשך השנים", קרי - כל אגודה בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית לתנובה לאורך השנים. הזכויות ביחידות ההשתתפות אשר חולקו על פי המפתח היחסי הן המצויות במוקד המחלוקת בין האגודות השיתופיות לבין חבריהן הרפתנים ואין עוררין על זכותה של האגודה לגבי יחידות ההשתתפות שהוקצו לה על פי המפתח האחיד.

           נספר לקורא כי במהלך עשרות בשנים לא התייחסו אל יחידות ההשתתפות בתנובה כאל נכס בעל ערך כלכלי ממשי, כך ששאלת הבעלות בהן לא התעוררה. רק בסמוך לועידת תנובה בה נתקבלה ההחלטה על הקצאת יחידות ההשתתפות, ומשנתחוור כי ליחידות ההשתתפות שווי נכבד, פרצו המחלוקות שהגיעו עד לפתחו של בית משפט זה.

           נקדים ונבהיר כי יחידות ההשתתפות בתנובה אינן כמניות רגילות, באשר מניות של אגודה שיתופית אינן סחירות. לכן, גם אם נשתמש בהמשך בביטויים כגון בעלות במניות תנובה, הכוונה לזכויות הכלכליות ולטובות ההנאה הנובעות מיחידות ההשתתפות בתנובה, כמו שווי הפדיון שלהן או הזכות לקבלת דיבדנדים, להבדיל מהזכות לסחור בהן ולהעבירן.

עניין ניר בנים

רקע עובדתי

3.        העותרים הינם 15 רפתנים יצרני חלב החברים במשיבה 2, היא האגודה השיתופית ניר בנים. על פי החלטת ועידת תנובה, הוקצו לניר בנים 33,070 יחידות השתתפות, מתוכן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ו-24,002 יחידות על פי המפתח היחסי. כפי שצוין, יחידות ההשתתפות נרשמו במהלך השנים במאזני האגודה כנכסי האגודה.

           בעקבות החלטת ועידת תנובה החליט ועד האגודה לכנס את האסיפה הכללית של חברי האגודה כדי שזו תכריע אם לשייך את מניות תנובה לחברי האגודה באופן שוויוני. עקב כך, ועוד לפני כינוס האסיפה הכללית, פנו העותרים והגישו תביעה לרשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), בטענה שהחלטת ועד האגודה פוגעת בקניינם ומאפשרת לחברים אשר לא רכשו מניות תנובה לאורך השנים להתעשר על חשבונם. פניית התובעים לרשם נעשתה בהתאם לתקנון האגודה, למען יפעיל הרשם את סמכותו על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות ועל פי תקנה 2(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972, המסמיכים אותו ליישב את הסכסוך או להעבירו להכרעת בורר. ואכן, כבוד הרשם פעל בהתאם וביום 10.10.01 העביר את הסכסוך להכרעתו של הבורר, עורך הדין מ' שפורן (להלן: הבורר).