אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בג"ץ לא יתערב בפסיקת בית הדין לעבודה בעניין התיישנות תביעה לגמול שעות נוספות

בג"ץ לא יתערב בפסיקת בית הדין לעבודה בעניין התיישנות תביעה לגמול שעות נוספות

תאריך פרסום : 12/07/2006 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
3810-05
11/07/2006
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. ע' ארבל
3. א' רובינשטיין


- נגד -
התובע:
שמעון בארי
עו"ד מרדכי קמינצקי
הנתבע:
1. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים
2. בית הדין האזורי לעבודה באר שבע
3. מפעלי תובלה בע"מ

עו"ד דן מלכיאלי
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.         עניינה של עתירה זו הוא ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגנית הנשיא א' ברק, השופטות נ' ארד וו' וירט- ליבנה, נציגי הציבור נ' שמאי וצ' גינזברג) בע"ע 147/05, בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט א' סופר, נציגי הציבור ד' ברזילאי ומ' עזרא) בבש"א 2883/04 במסגרת ע"ב 5616/04, שם התקבלה בחלקה בקשת המשיבה 3 (להלן המשיבה) לסילוק תביעת העותר על הסף מחמת התיישנותה.

רקע

ב.         (1) העותר הועסק כמנהל חשבונות ראשי וכחשב על ידי המשיבה, חברה העוסקת בתחום ההובלה, החל מיום 18.5.1988 ועד ליום 28.2.1998, משהופסקה עבודתו. בפועל לא עבד העותר מיום 31.8.1997. העסקת העותר נעשתה מתחילה בהתאם לחוזה עבודה אישי, שנחתם בין העותר להמשיבה ביום 18.5.1988; ביום 10.7.1994 נחתם חוזה עבודה חדש בין העותר והמשיבה. יצוין, כי על פי האמור בהסכמים אלה, נמנה תפקידו של העותר על תפקידי הנהלה כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951, ועל כן לא יחולו עליו הוראות חוק זה ובכללן תשלום בעבור שעות נוספות (סעיף 1.2(א) להסכם 1988 וסעיף 3 להסכם 1994).

            (2) ביום 8.11.2004, סמוך לשבע שנים לאחר הפסקת עבודתו, הגיש העותר תביעה כנגד המשיבה בגין גמול שעות נוספות, הפרשי פיצויי פיטורין, הפרש דמי הודעה מוקדמת ומענק כספי.

            (3) ביום 2.1.2005 קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את בקשת המשיבה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. נקבע, כי תביעות העותר בגין גמול שעות נוספות והמענק הכספי משנת 1996 התיישנו. לעניין הגמול בעבור שעות נוספות נאמר, שעילת התביעה לתשלום זה מתגבשת מידי חודש בחדשו, ונולדת באחד בכל חודש בגין החודש החולף. לפיכך נקבע, כי מאחר שהתביעה הוגשה ביום 8.11.04, כל תביעה לתשלום בעבור שעות נוספות בחודש שקדם נובמבר 1997, התיישנה, ואינה ניתנת לתביעה בהתאם להוראת סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958. ועוד, כיוון שלטענת העותר החודש האחרון בו עבד שעות נוספות היה ספטמבר 1997, התיישנה תביעתו לגמול שעות נוספות. באשר לתביעת העותר לתשלום מענק כספי בגין שנת 1996, נקבע כי גם נוכח דברי העותר, לפיהם שולם המענק בפועל בשנה המאוחרת לזו שבגינה ניתן, יש לדחות את תביעת העותר לעניין שנה זו (להבדיל מן המענק לגבי 1997).

            (4) העותר עירער לבית הדין הארצי. ביום 14.3.2005 נדחה הערעור. בית הדין הארצי אימץ את פסק הדין של בית הדין האזורי, והדגיש כי אין בסיס לטענת העותר, לפיה עילת התביעה נולדה עם סיום יחסי עובד- מעביד. בית הדין הארצי ציין, שהעותר תלה את האיחור בהגשת התביעה בתחלופת באי כוחו; הוטעם, כי אין לראות בנימוק טעם להארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

טענות העותר

ג.          (1) בעתירה נטען, כי המקרה הנוכחי הוא מקרה חריג, המחייב את ביטולם של פסקי הדין, שניתנו בערכאות הקודמות. נטען, כי פסקי הדין האמורים מונעים מהעותר את יומו בבית הדין; כי הם פוגעים בכללי הצדק הטבעי, בזכות הגישה לערכאות ובכבודו של העותר.

            (2) עוד נטען, כי פסיקתם העקבית של בתי הדין לעבודה היא שבקבלת טענות סף, שיש בהן כדי לשלול זכותו של בעל דין לשמיעת טענותיו לגופן, יש לנקוט בגישה מצמצמת.  נאמר, כי בנסיבות מקרה זה, בו התבקשה דחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות בלא שמיעת ראיות, שעה שקיימת מחלוקת עובדתית בדבר מועד היוולדה של עילת התובענה, ושעה שכתב התשובה - המועד הראשון שבו ניתן לעותר להתייחס לעניין זה - כלל טענות כנגד טענת ההתיישנות, יש לנקוט משנה זהירות בדחייתה של תובענה.

            (3) לגופם של דברים נטען, כי בין העותר לבין המשיבה התקיימה מערכת חוזית כפולה: הראשונה עניינה העסקתו ה"רגילה" של העותר, ואילו האחרת עניינה העסקתו החריגה. לדברי העותר, הוסכם כי התשלום בעבור השעות הנוספות ייעשה בעת סיומם של יחסי עובד ומעביד שבין העותר למשיבה. לטענת העותר, בכך שהוא היחיד מבין עובדי המשיבה המועסקים על פי חוזה אישי שהעביר כרטיס נוכחות פעמיים ביום, יש כדי לאשש קיומו של הסכם עבודה נוסף עם המשיבה. גם העובדה, לפיה העותר היה היחיד מבין עובדי המשיבה, לרבות הבכירים ביותר, שעבד בהיקף שעות כה חריג, יש - כך לשיטת העותר - כדי להוכיח את טענתו בדבר כפילות ההסכמים; אשר על כן, עילת התביעה בכל הנוגע לתשלום בעבור השעות הנוספות נולדה, כנטען, לכל המוקדם עם סיום עבודתו של העותר אצל המשיבה - בחודש פברואר 1998. כיוון שממועד זה ועד ליום הגשת התביעה טרם חלפו שבע שנים, לא התיישנה התביעה לתשלום שעות נוספות. נטען, כי המשמעות של פסיקת בתי הדין היא שלעבודה מעבר למסגרת המקובלת ישנה הגדרה נוקשה אחת, החלה גם במקרה כגון דא, בו שני צדדים לחוזה הגדירו את הדברים בצורה שונה, וכאשר הוראת סעיף 34 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 מאפשרת להתנות על ההגדרה האמורה. בהקשר זה נטען, כי פסיקת בתי הדין מעוררת שאלה בעלת השלכות חוקתיות, העוסקות בשלילת זכותו של עובד לקבל שכר בעבור עבודה שבוצעה.

            (4) עוד נטען לתחולתם של החריגים, המאריכים את תקופת ההתיישנות והמנויים בסעיפים 8- 9 לחוק ההתיישנות; בהקשר זה נטען, כי אף אם צדק בית הדין האזורי, ועילת התביעה בגין השעות הנוספות נולדה מדי חודש, תיעוד שעות העסקתו של העותר על גבי כרטיסי העבודה של המשיבה, מהווה הודאה מצדה בקיום זכותו של העותר (כמשמעה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות) לתשלום בעבור שעות נוספות. בהקשר זה נטען, כי אף אם חלה התיישנות לגבי התביעה האמורה, בנסיבות המקרה יש להכיר בתחולת החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכן לעותר נודע על כפירת המשיבה בתשלום זה עם סיום יחסי העבודה ביניהם (לכל המוקדם).   

            (5) לטענת העותר, החיוב החוזי של המשיבה לתשלום בעבור השעות הנוספות הוא חיוב מתמשך, ורק עם תום החוזה הופר חיוב זה והתגבשה עילת התביעה לצרכי התיישנות; המועד הנטען להיוולדה של העילה הוא לכל המוקדם עם ניתוק יחסי עובד- מעביד בין המשיבה לעותר.

            (6) באשר לתביעה לתשלום המענק הכספי לשנת 1996; לטענת העותר, גילה שמענק זה לא שולם לו רק לאחר שקיבל את תלושי המשכורת האחרונים בעבור חודשים ינואר- פברואר 1998, ולפיכך יש להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. מכאן, שאף התביעה בגין רכיב זה לא התיישנה.

טענות המשיבה

ד.        (1) לטענת המשיבה, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהחלטות בית הדין הארצי רק מקום בו נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, אשר הצדק דורש את תיקונה; גם טעות ביישום הלכה לעובדות מקרה ספציפי אינה בגדר טעות משפטית מהותית, המצדיקה התערבותו של בית משפט זה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

           (2) לגופם של דברים נטען, כי בדין קבעו בתי הדין לעבודה, שתביעת העותר  בגין גמול שעות נוספות התיישנה, שכן עילת התביעה לגמול שעות נוספות, כתביעה לשכר עבודה, מתגבשת מדי חודש בחודשו. כן נטען, כי צדקו בתי הדין לעבודה אף בקביעה, לפיה התיישנה תביעת העותר לתשלום המענק הכספי לשנת 1996.

           (3)    לטענת המשיבה, במקרה דנן אף אין מתקיימים החריגים הקבועים סעיפים 9-8 לחוק ההתיישנות, לעניין דחייתו של מועד מרוץ ההתיישנות.

הכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ