המשנה לנשיאה א' ריבלין:
העתירה
1. ביום 21.9.2008 הודיע ראש הממשלה על התפטרותו; משכך הפכה הממשלה המכהנת בישראל לממשלת מעבר (ראו סעיפים 19 ו-30 לחוק יסוד: הממשלה; והשוו בג"ץ 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה, פ"ד נה(2) 455, 465 (2001) (להלן: עניין וייס)). למחרת, ביום 22.9.2008, התכנסה הוועדה לבחירת שופטים (להלן: הוועדה) לישיבה שנקבעה זמן מה מראש במטרה למנות שופטים חדשים. המשיבים 5-3, נשיאת בית המשפט העליון ד' ביניש, השופטת א' פרוקצ'יה והשופט א' א' לוי, הציגו בפני הוועדה את עמדתם כי אין למנות שופטים בעת הזו לאור התפטרותו של ראש הממשלה ומאחר שמדובר בתקופת כהונתה של ממשלת מעבר. חברים אחרים בוועדה סברו אחרת. הוועדה דנה בסוגיה זו ובסופו של דבר החליטה על התפזרותה מבלי לקבל החלטה כלשהי ובלא שמונו שופטים חדשים. ביום 27.10.2008 הודיע נשיא המדינה ליושבת ראש הכנסת בהתאם לסעיף 9(א) לחוק יסוד: הממשלה "שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה". בשל כך ובהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק היסוד אמורות להיערך הבחירות לכנסת בחודש פברואר 2009.
במכתב ששגרה נשיאת בית המשפט העליון לשר המשפטים למחרת היום על דעת השופטים חברי הועדה ציינה כי עמדת השופטים חברי הועדה היא כי אין לקיים ישיבות שתכליתן בחירת שופטים חדשים עד לכינון ממשלה חדשה. לאור עמדה זו של שופטי בית המשפט העליון לא ראה השר לכנס את הוועדה.
2. במהלך חודש נובמבר פנתה העותרת, פורום משפטי למען ארץ ישראל, מספר פעמים לשר המשפטים בבקשה לכנס את הוועדה על מנת להביא למינוי שופטים חדשים. לדבריה אין מניעה לעשות זאת לאור ההלכות שנקבעו בבית משפט זה. היא סברה כי הדבר ראוי הן לאור חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה והן נוכח הצורך החיוני במינוי שופטים חדשים. העותרת הוסיפה וציינה כי נקבע שממשלת מעבר רשאית לנהל משא ומתן מדיני או לשחרר אסירים פלסטינים ולאור זאת - כך היא סבורה - ניתן גם למנות שופטים חדשים בתקופת כהונתה. שר המשפטים לא נעתר לבקשה, ומכאן העתירה.
3. העותרת חזרה בעתירתה על הטענות שהועלו בפני שר המשפטים וביקשה כי נורה לשר לכנס לאלתר את הוועדה. כן ביקשה כי יינתן צו שלפיו על המשיבים 3-5 לקחת חלק בדיוני הוועדה. עוד נטען כי מכל מקום יש להורות על כינוס הוועדה לשם בחירת שופטים לכל הערכאות, למעט לבית המשפט העליון, גם אם ממאנים המשיבים 5-3 להשתתף בדיוני הוועדה. לשיטתה של העותרת, לוועדה למינוי שופטים יש מאפיינים "מיוחדים", שלאורם ניתן לכנס את הוועדה ולמנות שופטים גם בתקופה של ממשלת מעבר. בין המאפיינים האלו מונה העותרת את אופייה המקצועי של הוועדה; את העובדה כי השופט אינו נבחר ציבור וכפוף לדין בלבד; את שיקול הדעת העצמאי הנתון לנציגי הממשלה והכנסת החברים בוועדה; ואת הרכבה של הוועדה שלא נועד לשקף את יחסי הכוחות הפוליטיים בכנסת ובממשלה. העותרת מדגישה, כמוה כשר המשפטים, את קיומו של צורך דחוף וחיוני במינוי שופטים בכל הערכאות וכן מציינת היא כי ממשלת המעבר מבצעת בימים אלה מינויים אחרים אף שחיוניותם קטנה יותר. בנוסף, נטען כי עמדתם של המשיבים 5-3 פוגעת באמון הציבור.
4. המדינה סבורה כי אין טעם המצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטה שלא לכנס את הוועדה. זאת נוכח סבירותה של החלטת השר ובהתאם לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. המדינה חוזרת על ההלכות הקובעות כי ממשלת מעבר מחויבת באיפוק רב בהפעלת סמכויותיה לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות מיוחדת לפעול בהם במהלך תקופת המעבר, ומדגישה כי ככל שמידת החיוניות גוברת כך תקטן מידת האיפוק הנדרשת. עם זאת נתבקשה המדינה להבהיר גם את עמדת שר המשפטים הסבור כי קיים צורך דחוף במינוי שופטים חדשים וכי אין מניעה משפטית לכנס את הוועדה. לגישת השר, מסקנה זו מתבקשת גם מעיקרון הרציפות הקבוע בסעיף 30(ב) לחוק יסוד: הממשלה ואף מסעיף 6(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) הקובע שחברי הכנסת החברים בוועדה ממשיכים בכהונתם גם אם חדלו להיות חברי כנסת. עם זאת, בהתחשב בעמדת שופטי בית המשפט העליון, הבהיר השר כי אין הוא רואה מקום לכינוס הוועדה למינוי שופטים.
5. הלשכה המשפטית של הכנסת, על ידי עו"ד נ' אלשטיין, התייצבה גם היא לדיון שהתקיים בעתירה, אף שלא נתבקשה לכך. הלשכה הגישה הודעה בכתב, כיממה לפני הדיון, בדבר עמדתה בנוגע לעניין שעל הפרק. בהודעה האמורה, שבכותרתה צוין כי היא הוגשה מטעם "הכנסת", נטען כי זו "אינה נדרשת כלל לשיקול הדעת הכרוך בכינוס הוועדה" שכן "ממילא חברי הכנסת אינם מופקדים על כינוסה, והמשיב 2 אינו מבקש לכנס את הוועדה". על פי ההודעה, נוגעת השאלה העקרונית שלשמה היא מוגשת לסמכות "למנוע מניעה מוחלטת מלכנס את הוועדה בתקופת ממשלת מעבר, לאור החוק והפסיקה". בעניין זה מדגישה ההודעה כי המחוקק, מעבר לקביעת עיקרון רציפות כללי, קבע במפורש שהנחת המוצא בהתייחס לעבודת הוועדה היא שעבודת הוועדה תהיה רצופה וללא כל קשר לבחירות. לשיטתה, נוכח קביעה זו המעוגנת בסעיף 6 לחוק בתי המשפט, מובילה החלטת המשיבים 5-3 "למנוע מניעה מוחלטת את כינוס הוועדה" ולכך שחברי הכנסת אינם יכולים למלא את כשירותם כחברי הוועדה - דבר המאיין, לשיטתה, את סמכות הכנסת ומסכל את כוונת המחוקק. יש לציין כי במהלך הדיון בעתירה ניתנו הבהרות לגבי זהות הגורם המיוצג על ידי היועצת המשפטית של הכנסת, ולכך עוד נשוב.
דין העתירה להידחות. בטרם נבהיר את נימוקינו לכך נתייחס בקצרה לסוגית התייצבות הכנסת בהליך.
התייצבות הכנסת לדיון
6. התייצבותה של הכנסת לדיון בעתירה, מבלי שצורפה כמשיבה לעתירה ובלא שזומנה על ידי בית המשפט, הוא דבר חריג. משכך, ביקשנו לברר במהלך הדיון מי הוא הגורם המיוצג על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת. נאמר לנו כי הייצוג בא בשם הכנסת עצמה, משום שחברי הכנסת החברים בוועדה למינוי שופטים מנועים מלמלא את תפקידם בוועדה לאור עמדת המשיבים 5-3. הדבר נדרש גם לפי סעיף 17(ג1) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הכנסת), המחייב את התייצבותה של הכנסת כאשר בהליך כלשהו עולה שאלה חוקתית. משהובהר בדיון כי אין המדובר בעתירה זו בשאלה הנוגעת לתוקפו של חוק, ציינה היועצת המשפטית של הכנסת כי לשיטתה התייצבות הכנסת נדרשת בענייננו על מנת להציג את הפרשנות הראויה בעיניה לסעיפי החוק הדנים ברציפות הכנסת ובעבודת חברי הכנסת החברים בוועדה. בסופו של יום הובהר לנו כי המשיב 8, חבר הכנסת מר גלעד ארדן, ביקש במפורש מהלשכה המשפטית של הכנסת שתתייצב בשמו לדיון. המדינה חיוותה דעתה, במהלך הדיון, כי אם הכנסת מבקשת להצטרף לדיון הדבר צריך שיעשה באישור בית-המשפט מכוח הוראת סעיף 17 לחוק הכנסת. משכך, לאור הערותינו במהלך הדיון, ביקשה היועצת המשפטית של הכנסת את רשותו של בית המשפט להתייצב בהליך מטעם הכנסת. כיוון שממילא נתבקשה על-ידי חבר הכנסת ארדן לייצגו בחרנו להתיר ליועצת המשפטית של הכנסת לטעון בפנינו, תוך שאנו מציינים כי אם יתעורר הצורך בכך תידון שאלת ייצוגה של הכנסת בבית-המשפט בתיק זה במסגרת פסק הדין.
7. כאמור, בעתירה זו לא נדרש בית המשפט לברר את שאלת תוקפו של חוק. משכך, אין מקום להתייצבות הכנסת בהליך מכוח הוראת סעיף 17(ג1) לחוק הכנסת. במקרים שבהם לא מתעוררת שאלה ביחס לתוקפו של חוק, אך ההליך "כרוך בשאלה משפטית הנוגעת לכנסת או משפיע עליה", קובע סעיף 17(ג) לחוק הכנסת כי על הכנסת להגיש בקשה מפורשת על מנת להתייצב בהליך. ההחלטה אם לאשר בקשה זו אם לאו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. עצם הגשת הבקשה צריך שישקל בכובד ראש על-ידי הכנסת עצמה. בקשה שכזו ראוי גם שתוגש בטרם החל הדיון בעתירה על-מנת לאפשר לבית-המשפט לשקול את הדברים ולהיערך לדיון בהתאם. בענייננו, לא הוגשה בקשה כאמור, אך תחת זאת הוגשה הודעה מטעם הכנסת וטענות היועצת המשפטית של הכנסת נשמעו.
8. קראנו את ההודעה שהגישה היועצת המשפטית של הכנסת. כאמור, סבורים אנו כי שאלת התייצבות הכנסת - צריך שתישקל על-ידי הכנסת בכובד ראש. התייצבות הכנסת בהליך העוסק בסבירותה של החלטה מסוימת שאינה של הכנסת או בפרשנותו של חוק מסוים שנתקבל בכנסת עלולה להוביל לטשטוש חלוקת התפקידים המקובלת מכוח עיקרון הפרדת הרשויות. תפקידו הרגיל של בית המשפט הוא לעסוק במתן פרשנות לדברי המחוקק - לאחר שזה האחרון גיבש את עמדתו ועיגן את קביעתו בדמות חוק שנחרת עלי ספר. אין זה מחובתה של הכנסת להתייצב ולהציג בפני בית-משפט את "עמדתה המשפטית" או "המוסדית" בכל הנוגע לפרשנות חוקיה - אין היא חייבת הסבר משאין מתעוררת שאלה בדבר תקינות קבלתו של החוק או בדבר חוקתיותו. התייצבות מרצון שכזו אף עלולה לפגוע במעמדה של הרשות המחוקקת. למותר לציין כי בתהליך הפרשנות של חוק ניתן משקל מתאים - בנסיבותיו של כל מקרה - להליך החקיקה בכללותו ולהיסטוריה החקיקתית, אך באופן רגיל אין מקום לכך שהכנסת ככזו תתייצב בבית המשפט לאחר מעשה החקיקה לצורך מתן הסברים נוספים. עצם ההתייצבות עשויה, בנסיבות מסוימות, לגרוע ממעמדה של הכנסת. לא ברור גם כיצד מתקבלת או נקבעת עמדתו המשפטית או פרשנותו של המחוקק, קרי הכנסת בכללותה על כל חבריה, ביחס לחוק מסוים, וכיצד יש להתייחס לפרשנות שכזו כאשר היא מוצגת בבית המשפט על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת. שוו בנפשיכם את הסיטואציה בה רואה הכנסת ימים רבים לאחר שהושלם מעשה החקיקה לבוא לבית-המשפט ולחוות-דעתה באשר לפרשנות החוק, ושוו לנפשיכם את האפשרות ש"פרשנות הכנסת" תידחה על-ידי בית-המשפט. כל אלה הערנו, בדיעבד, שכן כאמור שמענו את דברי היועצת המשפטית של הכנסת ושקלנו את טיעוניה ולו רק בשל שנתבקשה לייצג בהליך זה את המשיב 8. הבאנו בחשבון בהחלטתנו, לפיכך, גם את דבריה של היועצת המשפטית לכנסת.
כינוס הוועדה למינוי שופטים
9. התשתית הנורמטיבית לבחינת סבירותה של החלטת שר המשפטים שלא לכנס את הוועדה למינוי שופטים בנסיבות כמו אלה שבפנינו הונחה בעניין וייס וכן בבג"ץ 8815/05 לנדשטיין נ' שפיגלר (לא פורסם, 26.12.2005) (להלן: עניין לנדשטיין). לנו אין אלא לחזור על הדברים:
כפיפותה של ממשלת מעבר לעקרונות המשפט הציבורי הכללי, מטילים עליה חובה לפעול בתקופת המעבר בסבירות ובמידתיות, כנגזר מהאופי המיוחד של השלטון בעת זו. חובה זו מצריכה מערך של איזונים אשר נועד, מצד אחד, להבטיח יציבות והמשכיות לבל ייווצר חלל שלטוני; מצד שני, היות ממשלת מעבר ממשל זמני שאינו ניזון מאימון הכנסת והציבור, מוליד צורך בריסון רב בהפעלת סמכויות השלטון, שנועדו ביסודן לעיתות שיגרה. ... נדרש, איפוא, איזון עדין בין החובה לפעול במקום שיש צורך חיוני בכך, לבין חובת השמירה על איפוק וריסון בהפעלת סמכויות שלטוניות, בהינתן תשתית הממשל המיוחדת המאפיינת ממשלה בתקופת מעבר. ענייננו, אפוא, בבחינת סבירות שיקוליה של הרשות המוסמכת דרך הפעלת סמכויותיה על בסיס האיזונים הנדרשים בתקופת ממשלת מעבר, בהינתן הערכים המתנגשים בסוגיה זו, וכנגזר מנסיבותיו המיוחדות של הענין (עניין לנדשטיין, פסקה 9).
נפסק כי בהתייחס לביצוע מינויים לתפקידים ציבוריים נתקבלה ההשקפה שראוי כי מינויים לתפקידים בשירות הציבורי לא יבוצעו, אלא אם כן קיים "צורך חיוני של ממש אשר אם לא ייענה, יצור חלל העלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב" (עניין לנדשטיין, פסקה 10). אמות מידה אלה אשר נקבעו ויושמו במקרים קודמים יפות גם לענייננו. למותר לציין כי גם אמות מידה אלה מיושמות תוך מתן משקל לסוג ההחלטה שעומדת על הפרק ולמעמדו של הגוף שקיבל אותה. בהתאם לכך נקבעת גם מידת הריסון השיפוטי המתחייב בנסיבות העניין. בפרפראזה על דבריו של השופט י' זמיר בעניין וייס הנ"ל, בהקשרים מסוימים יש משום חוסר סבירות במתן צו שיפוטי הקובע כי פעולה שלטונית מסוימת אינה סבירה (ראו שם, בעמ' 480-479). כך למשל, יטה בית-המשפט, מלכתחילה, שלא להתערב בסוגיות הקשורות לתפקודה השוטף של המערכת השלטונית במשך תקופת כהונתה של ממשלת מעבר. בדומה, ימנע בית-המשפט מהתערבות בפעולות ובמינויים שהם באופן מובהק טכניים-פרוצדוראליים במהותם. יש לבחון כל מקרה באופן קונקרטי על פי נסיבותיו.
10. במקרה שלפנינו, החליט שר המשפטים שלא לכנס את הוועדה במטרה למנות שופטים בעת הנוכחית בהתחשב בעמדת המשיבים 5-3. החלטתו של השר, ככל הנראה, מתייחסת למינוי שופטים - למינוי קבע - לכל הערכאות השונות. בישיבת הוועדה ביום 22.9.2008 סבר היועץ המשפטי לממשלה שאין לכאורה מניעה להמשיך בקיום הישיבה ובמינוי שופטים חדשים. עמדה זו תמך היועץ המשפטי לממשלה במספר נימוקים. בין נימוקים אלו - כך מציינת המדינה בתגובתה - ציין היועץ כי במועד קביעת הישיבה ובמועד קביעת רשימת המועמדים טרם הפכה הממשלה לממשלת מעבר; כי נחקק חוק המחייב רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה בכדי לבחור שופטים לבין המשפט העליון; וכי הכנסת עצמה טרם התפזרה. ואולם, אין זו עמדתו העדכנית של היועץ המשפטי לממשלה. מתברר שחל שינוי בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה וכי עתה לאחר שהובהר כי אין אפשרות להקמת ממשלה וכי אמורות להיערך בחירות הוא סבור שאין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. הטעם לדבר הוא שמאז ישיבת הועדה ביום 22.9.2008 חל שינוי נוסף בנסיבות. כיום למעשה הנסיבות דומות לנסיבות ששררו בראשית שנת 2006, ובאותה עת הנחה היועץ המשפטי את שרת המשפטים דאז שלא לכנס את הוועדה.
11. מכאן שהנסיבות הייחודיות אשר שררו במועד כינוס ישיבת הוועדה ביום 22.9.2008, ואשר הובילו באותה עת לעמדתו של היועץ המשפטי כי אין מניעה לכנס את הוועדה, אינן רלוונטיות עוד להליך שלפנינו. הנסיבות היום הן כאלה שגם היועץ המשפטי לממשלה רואה בהן מניעה במינוי שופטים חדשים, ועמדתו זו, הזהה לעמדת השופטים חברי הוועדה, מהווה שיקול נוסף בעל חשיבות רבה בבחינת סבירות החלטה. אכן, כפי שטוענת העותרת, לוועדה למינוי שופטים יש מאפיינים ייחודיים, אך לא מצאנו כי ניתן לומר שהמאפיינים הללו מחייבים את המסקנה כי ההחלטה שלא לכנס את הוועדה בעת הזו אינה סבירה; מסקנה זו אין בה כדי לשלול את עצם הצורך לבחון תמיד, בעת שבאים ליישם את אמות המידה לפעילותה של ממשלת מעבר, את המאפיינים הייחודים של הגוף המוסמך ואת טיב ההחלטה הנידונה ונפקויותיה.