בג"ץ דחה עתירת תושבי הכפר עיסאויה לביטול צוי תפיסה שהוצאו באיו"ש - קיים צורך בטחוני

השופט א' רובינשטיין:

א.        שלוש עתירות שעניינן אחד: בקשת העותרים, תושבים מן הכפר ובעלי תעודות זהות ישראליות (תושבי ישראל) כי יבוטלו צוי תפיסה שהוצאו על ידי מפקד כוחות צה"ל ביהודה ובשומרון (להלן המפקד הצבאי) - 11/02/ת (אזור יהודה ושומרון), התשס"ב-2002 ו- 11/02/ת (הארכה ותיקון גבולות מס' 2), התשס"ז-2007; או לחלופין כי יתאפשר להם להיכנס לחלקות האדמה שלהם שממזרח לגדר הביטחון (להלן גם הגדר) במרחב עוטף ירושלים ללא הפרעה, כפי שנתאפשר לעותרים בבג"צ 4542/07 ובבג"צ 5577/02, כמפורט בהמשך. החלטנו לדון בשלוש העתירות במאוחד.

רקע

ב.        ביום 2.6.02 נחתם על ידי המפקד הצבאי צו תפיסה 11/02/ת (אזור יהודה ושומרון), התשס"ב- 2002. על הקרקעות אשר נתפסו לפי צו תפיסה זה הוקם מחנה מצודת אדומים (להלן המחנה או מצודת אדומים). כנגד צו התפיסה הוגשה עתירה (בג"צ 5577/02), וזו נדחתה. בהמשך נחתם צו בדבר תפיסת מקרקעין 11/02/ת (הגבלת תוקף) אשר הגביל את תקופת תוקפו של הצו המקורי. בשנת 2004 בוצעה הכרזה על אדמות באזור מבוא אדומים כאדמות מדינה, ובמסגרתה הוכרז כמעט כל השטח התפוס בצו המקורי כרכוש ממשלתי.

ג.        ביום 12.11.03 נחתם צו בדבר תפיסת מקרקעין 11/02/ת (הארכה ותיקון גבולות) בשל המשך קיומו של צורך מבצעי. נוכח הצורך בהרחבת מחנה מצודת אדומים נחתם בחודש פברואר 2007 צו תפיסה 11/02/ת (הארכה ותיקון גבולות מס' 2) אשר תיקן את גבולותיו של צו תפיסה 11/02/ת (הארכה ותיקון גבולות). מכוח צו תפיסה זה נגרעו מתחומי התפיסה כל האדמות שהוכרזו כרכוש ממשלתי, וכן נתפסה חלקת קרקע נוספת לצורך הרחבת המחנה; מרבית ההרחבה בוצעה על גבי רכוש ממשלתי מוכרז. כנגד הצו הוגשה עתירה (בג"צ 4542/07). ביום 28.1.09 ניתן פסק דין בהסכמה (מפי הנשיאה ביניש והשופטים חיות ומלצר) הקובע כלהלן:

"הצדדים הגיעו להסכמה כי העותרים יוכלו לגשת באופן חופשי לחלקות המעובדות ולכל השטח (לרבות המבנים), הנמצאים ממזרח לסימון התפיסה לצרכי המחנה הצבאי. העותרים לא טענו לפנינו ביחס לאותו חלק מההרחבה לצרכי בניית המחנה שנתפס לאחר שהוכרז עליו כרכוש ממשלתי, ולטענתם משום שלא ידעו על ההכרזה. לפיכך, שמורה לעותרים הזכות להגיש ערר ולטעון לזכויותיהם בקרקע בפני ועדת הערר שקמה על פי הצו בדבר רכוש ממשלתי; בהיעדר טענה לעניין זה המדינה בתשובתה לא הניחה תשתית עובדתית לכך שהתקיימו הליכים ראויים בהם הודע על הכרזת השטח כאמור לתושבים במקום. אם וככל שיוגש ערר כאמור, שמורות למדינה כל הטענות. על יסוד ההבנה שהתגבשה בין הצדדים, העתירה התייתרה והיא נמחקת".

ד.        ביום 26.3.09 הוגשה על ידי העותרים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בטענה כי המשיבים אינם מקיימים את התחייבותם במסגרת בג"צ 4542/07. בתגובת המשיבים לבקשה נאמר, כי לעותרים בעתירה זו (כ- 13 במספר) תינתן, בכפוף לכך שלא יחול שינוי מהותי בנסיבות, גישה חופשית לחלקותיהם. בנוסף, הובטחה גישה למספר אנשים נוספים, שלפי מיפוי ראשוני שערך משרד התיאום והקישור של המשיבים מתגוררים באזור השטח שבו מדובר. הוסף, כי נוכח העובדה, שדרך השער המוביל לחלקות אשר העותרים דשם טענו כי הן בבעלותם, ישנה פעילות ענפה של הברחת שוהים בלתי חוקיים ובשר לא מפוקח לתחומי ישראל, הוחלט כי השער המוביל לחלקות שבהן עסקינן לא יהיה פתוח ללא פיקוח, אלא ייפתח אך למעברם של העותרים דשם ושל אחרים שהורשו לכך. לעותרים שם אף ניתנה אפשרות כי ייכנסו אחרים מטעמם לחלקות בכפוף לקבלת אישורים מתאימים. משלא נתקבלה תשובת העותרים באשר לרשימת מורשי הגישה לחלקות המעובדות, נמחקה הבקשה לבזיון בית המשפט ביום 11.2.10, מחמת חוסר מעש (השופט הרשם מרזל).

טענות העותרים

ה.        לטענת העותרים בשלוש העתירות, והוא המכנה המשותף להן, אין צוי התפיסה עומדים בתנאי המידתיות והסבירות. לטענתם נפגעו זכויותיהם לקניין, לשויון ולעיסוק. עוד נטען, כי המשיבים לא הצליחו להראות שתפיסת השטחים נחוצה לשם צורך ביטחוני, ולא הציגו נתונים המצדיקים את הארכת צו התפיסה ואת הרחבתו. נטען, כי המשיבים לא בחנו חלופות מידתיות יותר, וכי עד היום לא נעשו בחלק שנתפס על ידי המשיבים עבודות כלשהן. התבקש כי תתאפשר כניסה לחלקות דרך השער הסמוך למצודת אדומים כפי שהתאפשר לעותרים בבג"צ 4542/07, שכן כנטען העותרים בעתירות שלפנינו הם בעלי קרקעות במושע עם אותם עותרים, וכי ההסדר שהגיעו אליו בעתירה זו, התייחס לכלל החקלאים שלחלקותיהם נחסמה הגישה. כן מעלים העותרים טענות שונות באשר לתוקף הצוים, לרבות הטענות כי נשלל מהם זכות הטיעון והזכות להליך הוגן. נפרט עתה בקצרה באשר לכל עתירה.

בג"צ 3721/09

ו.        לטענת העותרים, לא הצליחו המשיבים להראות, כי תפיסת השטחים נחוצה לשם צורך בטחוני ולא הציגו נתונים המצדיקים את הארכת הצו ואת הרחבתו, וכן לא בחנו חלופות מידתיות יותר.

ז.        עוד טוענים העותרים, כי צוי התפיסה בטלים שכן לא הובאו בפני הרבים, שהרי לא ייתכן כי המשיבים יפרסמו את דבר הצוים לגבי אוכלוסיה שהיא תושבת ישראל - באזור. כן צוין, כי פרסום הצוים נעשה במשרד התיאום והקישור, שאליו אין אפשרות כניסה. לבסוף נטען, כי הצוים בטלים הואיל ולא הוארך תוקפם בהתאם לפסק הדין בבג"צ 5577/02.

בג"צ 5280/09

ח.       לטענת העותרים בעתירה זו, תוקפו של הצו שמכוחו נתפסו הקרקעות לצורך הקמת הגדר, פקע לפי סעיף 6 לחוק הסדר תפיסת מקרקעין בשעת חירום, התש"י-1949, והוא בטל ומבוטל. כן נטען, כי תואי גדר הביטחון הנוכחי אינו מידתי, והיתרון הבטחוני המתקבל מן התואי שנקבע על ידי המפקד הצבאי בהשואה לתואי אפשרי אחר, אינו עומד ביחס סביר למידת הפגיעה בתושבי השכונה ובזכויותיהם לקניין ולשויון.

בג"צ 6387/10

ט.       כטענת העותרים בעתירות הקודמות טוענים העותרים דנן, כי ההחלטה לקבוע את תואי הגדר כפי שהוא כיום היא בלתי מידתית, ואינה מתיישבת עם צרכי האוכלוסיה המתגוררת במקום. נטען גם לשלילת זכות הטיעון והזכות להליך הוגן, משלא ניתנה הודעה מראש בדבר אי מתן אפשרות מעבר לחלקות, ומשהתקבלה החלטה בעניין ללא הנמקה מספקת.

טענות המשיבים

י.        לטענת המשיבים, דינן של העתירות להידחות בשל שיהוי כבד בהגשתן, שנים לאחר מתן הצוים. כן כנטען, ככל הידוע למשיבים, ברוב האזור המצוי בסמוך לשטח התפיסה, כלל אין עיבוד חקלאי של האדמות, עובדה השומטת את הקרקע מתחת לדרישת העותרים שיתאפשר מעברם אל החלקות לשם עיבוד חקלאי. הוסף, כי פעילות משטרתית בשנת 2009 העלתה שדרך הגדר והשער הסמוך למחנה מצודת אדומים, הוא השער שדרכו מבקשים העותרים לעבור, ישנה פעילות ענפה של הברחת שוהים בלתי חוקיים ובשר לא מפוקח. על כן השער אינו פתוח ללא פיקוח, אלא נפתח למעבר של מספר מצומצם של אנשים (העותרים בבג"צ 4542/07 ואחרים מטעמם שהורשו לכך לאחר קבלת האישורים הנחוצים). בכל מקרה, כך נטען, עומדת לעותרים אפשרות גישה חלופית סבירה לאדמות הסמוכות לשטח התפיסה, אשר לטענתם הן אדמות מעובדות, שלא דרך השער הסמוך למצודת אדומים: באפשרותם לעבור אל האדמות דרך מעבר א-זעיים המצוי בסמוך לכפר עיסאויה. כנטען, מדובר בחלופה סבירה שאורך הנסיעה אליה כ-10 דקות. הוטעם, שמשמעות בקשתם של העותרים בעתירות שלפנינו כי יתאפשר להם מעבר דרך השער הסמוך למחנה מצודת אדומים, היא כי יורחב באופן משמעותי מספר העוברים דרך השער (מדובר לשיטה זו ביותר מ- 167 אנשים); אולם, משלא ניתן להותיר את השער פתוח ללא פיקוח, קיים קושי בטחוני ממשי בהרחבה של ההסכמה שהושגה במסגרת בג"צ 4542/07; תידרש הקצאה של כוחות נוספים לשם אבטחת השער, דבר אשר יגביר את הסיכון לכוחות במקום ויהוה נקודת תורפה בטחונית. לא זו אף זו, אילו סברו המשיבים מתחילה כי מתבקש מעבר של מספר כה גדול של אנשים בשער הסמוך למחנה, לא היו מסכימים לאפשר את מעברם של אותם 13 עותרים בבג"צ 4542/07. הוסף בהקשר זה, כי בהתאם לסעיף 10 לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו- 1996, ובהתאם לצו יישום הסכם הביניים בגדה המערבית וברצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה) (נקודות בדיקה), התשס"ח-2008, מעבר בין ישראל ליהודה ושומרון יהא רק דרך נקודות בדיקה המנויות בצו, ומעבר א-זעיים הוא אחד מנקודות אלה.

י"א.     לבסוף צוין - למעלה מן הצורך, כנאמר - באשר לסעד של ביטול צוי תפיסה, כי צוים אלה הוצאו נוכח קיומו של צורך בטחוני מובהק, שעניינו אבטחת עוטף מרחב ירושלים ותואי מכשול התפר על ידי פריסת כוחות נוספים במרחב.