בג"ץ: ארגון עובדים המייצג את גמלאי המקום רשאי לשבות בעניין זכויות הגמלאים

השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה:

           השאלות העולות לדיון בעתירה זו הן - הרשאי ארגון עובדים שגמלאי מקום העבודה נימנים על חבריו, להכריז על שביתה כנגד המעסיק שנושאה הוא זכויות הגמלאים, למרות שבין הגמלאים לבין המעסיק לא שוררים עוד יחסי עובד-מעביד? האם יש להכיר בשביתה כזו כשביתה מוגנת על-פי דיני העבודה?

           מסכסוך עבודה קונקרטי שמצא את פתרונו עוד במהלך הדיון בבית הדין האזורי לעבודה, נותרו השאלות המושגיות-העקרוניות הללו, אשר בשל חשיבותן היוו נושא להכרעה בערכאות בתי הדין לעבודה, ואף הגיעו בעתירה לבית משפט זה.

הרקע

1.        ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר-אילן (להלן: האוניברסיטה) הינו ארגון עובדים יציג שחבריו הם חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה זו, ונימנים עליו גם גמלאי הסגל האקדמי הבכיר (להלן: ארגון העובדים אוהארגון). בתקופה הרלוונטית לסכסוך, חל על יחסי העבודה בין האוניברסיטה לבין ארגון העובדים הסכם קיבוצי מיוחד מיום 6.12.98 שתוקפו היה עד ליום 30.9.99. ההסכם המשיך לחול גם לאחר מועד זה מכוח סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים).

2.        גמלאי האוניברסיטה מבוטחים מאז שנת 1959 בקופת הפנסיה המקיפה "גלעד", שהינה קרן פנסיה צוברת חיצונית. בהסכם שנכרת בשנת 1988 בין האוניברסיטה לארגון העובדים נקבע כי הפנסיה תוצמד למדד המחירים לצרכן, בעוד שבתקופה שקדמה להסכם, הוצמדה הפנסיה למשכורת חברי הסגל הפעילים. בהסכמי השכר לשנים 1993-1996 זכו חברי הסגל הפעילים לתוספות שכר משמעותיות בשיעור של 14%. גמלאי הסגל הבכיר לא קיבלו את תוספות השכר האמורות, שכן גמלתם הוצמדה למדד המחירים לצרכן, כאמור. על רקע זאת, תבע ארגון העובדים מהאוניברסיטה כי תעניק תוספת גמלה בשיעור של 14% גם לגמלאי הסגל האקדמי.

3.        ביום 7.10.99 מסר ארגון העובדים לאוניברסיטה הודעה על סכסוך עבודה ושביתה על-פי סעיפים 5 ו-5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957 (להלן: חוק יישוב סכסוכי עבודה). הנושא העיקרי ברקע הסכסוך היה תביעת הארגון לשלם תוספת בשיעור של 14% לגמלתם של הגמלאים. כן נדרשה האוניברסיטה להיטיב את זכויות הגמלאים מקרן המחקר לגמלאים.

4.        בעקבות הודעת הארגון, פנתה האוניברסיטה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי ובבקשה לסעדים זמניים למניעת השביתה. האוניברסיטה טענה, כי ארגון העובדים אינו יכול להכריז על סכסוך עבודה ועל שביתה בעילה שעניינה הטבת תנאי הפרישה של הגמלאים. ביום 7.11.99 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לסיום ההליכים בסכסוך הקיבוצי, והארגון הודיע על ביטול ההודעות שמסר בענין סכסוך העבודה והשביתה. להודעה מוסכמת זו ניתן תוקף של פסק דין.

5.        ביום 17.2.00 שב הארגון ומסר לאוניברסיטה הודעה שנייה על סכסוך עבודה ושביתה על-פי חוק יישוב סכסוכי עבודה. בהודעה צוין, כי נושא הסכסוך הינו "תנאי תשלום הפיצוי בגין תוספת מענקים אקדמיים לגמלאי ארגון הסגל". באותו יום התקיימה אסיפה כללית של ארגון העובדים, ובה הוחלט, בין השאר, כדלקמן:

"1.   אסיפת הסגל האקדמי הבכיר מחליטה לעמוד בכל תוקף על תביעה לתשלום מיידי וללא תנאי של תוספת ה-14% לגמלאים.

...

3.    האסיפה מטילה על ועד ארגון הסגל להביא לאסיפה הבאה שתכונס בהקדם הצעת החלטה בדבר נקיטת צעדים ארגוניים כולל השבתה, אם לא תשולם מיידית וללא תנאי התוספת לגמלאים...".

           כשבועיים לאחר מכן, ביום 1.3.00, התקיימה אסיפה כללית נוספת של הארגון ובה הוחלט:

"בהעדר התשלום בשיעור 14% לגמלאים, מסמיכה האסיפה הכללית את הועד לנקוט מיד בצעדים הדרושים, בעיצומים ובשביתה, על-פי החלטות הועד, עד לתשלום הנ"ל".

6.        בעקבות החלטה זו, מסר הארגון ביום 6.3.00 הודעה שלישית בענין סכסוך עבודה ושביתה. העניינים שבסכסוך הוגדרו בזו הלשון:

"בענין קביעת זכויות הנובעות מיחסי עובד-מעביד, במתן תשלום בגין מענקים אקדמיים לחברי הסגל שפרשו ויפרשו בעתיד, והתנאת תנאים לביצוע התשלום באופן בלתי סביר ומפלה".

7.        משא-ומתן שהתנהל בין הצדדים בנושא הסכסוך עלה יפה, ובסופו של יום, נמנעה השביתה. ביום 9.4.00 נחתם הסכם בין הצדדים, אשר הוגש לרישום כהסכם קיבוצי. בכך בא סכסוך זה על פתרונו.

ההליך בבית הדין האזורי לעבודה

8.        לאחר ההודעה האחרונה ששלח הארגון בדבר סכסוך העבודה, ובטרם נחתם ההסכם הקיבוצי שהסדיר את נושא הסכסוך, פנתה האוניברסיטה ביום 12.3.00 לבית הדין האזורי לעבודה וביקשה סעד הצהרתי אשר יצהיר כי ארגון העובדים אינו רשאי להכריז על סכסוך עבודה בעילה שעניינה שיפור תנאי פרישה של גמלאי האוניברסיטה, ולא כל שכן להכריז על שביתה בהקשר לכך. חתימת ההסכם הקיבוצי שהביא את הסכסוך לקיצו לא הביאה לביטול ההליך בבית הדין, והאוניברסיטה ביקשה להמשיך ולנהלו כדי שתתקבלנה הכרעות עקרוניות בשאלות שעלו לדיון בדבר זכותו של ארגון עובדים להכריז על סכסוך עבודה ועל שביתה בעניינים הקשורים בגמלאי מקום העבודה. ארגון העובדים מצידו טען כי השאלה שהועמדה לדיון הינה תיאורטית לאחר שהושג הסכם, ולכן אין מקום לדון בה. בית הדין דחה את טענת הארגון והחליט לדון בבקשת האוניברסיטה לגופה לאור טיבה העקרוני של הסוגיה, ומאחר שמדובר בנושא העולה על הפרק חדשות לבקרים, ומצדיק מתן הכרעה מנחה למערכות השונות.