בג"ץ אישר את תוואי גדר הביטחון בעוטף ירושלים

הנשיא (בדימ') א' ברק:

           העתירות שלפנינו מופנות כנגד גדר הביטחון מצפון לירושלים. הן נוגעות בעצבים הרגישים ביותר, שהרי קשורות הן לירושלים בירתה של ישראל. נושא ירושלים, מטבעו וממהותו, רגישות רבה כרוכה בו. כרוכים בו היסטוריה בת אלפי שנים והויה דתית, רוחנית ומדינית. ירושלים היא יסוד מרכזי בתפיסותיהם המדיניות, הדתיות והתרבותיות של בני האזור והעולם כולו. מעמדה הייחודי של ירושלים יוצר מצבים קשים ומעורר בעיות רגישות במישור המשפטי. עם זאת, רגישות זו חייבת לפעול במסגרת הדין ולא מחוצה לו. אין דין מיוחד לגדר הביטחון בירושלים. הדין על פיו אנו בוחנים את חוקיותה של גדר הביטחון באיזור יהודה הגובל עם ירושלים או העובר בירושלים עצמה הוא הדין החל בכל חלק אחר של יהודה ושומרון או של ישראל בו עוברת גדר הביטחון.

א. רקע

1.        מאז החליטה ממשלת ישראל על הקמתה של גדר הביטחון הוגשו לבית משפט זה 115 עתירות. 28 מתוכן הסתיימו בהסדרי פשרה בין הצדדים או במחיקת העתירה. 41 עתירות הסתיימו בפסק דין. 46 עתירות עדיין תלויות ועומדות. רוב רובן של העתירות עוסקות בחוקיותה של גדר הביטחון באיזורים חקלאיים. בתחילה היו העותרים "תושבים מוגנים" (ערבים תושבי האיזור) שהלינו על כך שגדר הביטחון מפרידה בין כפריהם לבין אדמותיהם או פוגעת באופן אחר במרקם חייהם. הם ביקשו לבטל או להרחיב את הגדר מתחומיהם, תוך השארתם בצד "הלא ישראלי" ("האיוש"י") של הגדר (ראו, למשל, בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, להלן - פרשת בית סוריק; בג"ץ 7957/04 מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם), להלן - פרשת אלפי מנשה; בג"ץ 4825/04 עליאן נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)). לאחר מכן התרבו עתירות של "תושבים מוגנים" אשר ביקשו לשנות את תוואי הגדר באופן שהם יישארו בצד הישראלי של הגדר (בג"ץ 2687/06 רביע נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (טרם פורסם)). לאחר זמן הוגשו עתירות של יהודים המתגוררים באיזור (שאינם "תושבים מוגנים") שהלינו על כך שגדר הביטחון השאירה אותם בצד "האיו"שי" של הגדר (ראו, בג"ץ 3680/05 ועד הישוב טנא נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם), להלן - פרשת טנא; בג"ץ 399/06 סוסיא - אגודה שיתופית חקלאית להתישבות קהילתית בע"מ נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם), להלן - פרשת סוסיא) או שקירבה את הגדר אליהם יתר על המידה (בג"ץ 1767/05 מועצה מקומית הר אדר נ' משרד הביטחון (טרם פורסם); בג"ץ 1998/06 מועצה מקומית בית אריה נ' שר הביטחון (טרם פורסם), להלן - פרשת בית אריה). העתירות שלפנינו שונות הן מכלל עתירות אלה. שוני זה מתבטא בשלושה אלה: ראשית, העתירות נוגעות במרקם חיים עירוני ולא חקלאי. שנית, מרביתם של העותרים הם ערבים תושבי ישראל, שאינם "תושבים מוגנים". הם יצאו מירושלים מרצונם, ומתגוררים באיזור, תוך שהם שומרים על תושבותם הישראלית. הם מבקשים כי גדר הביטחון לא תפריד בינם לבין ירושלים. שלישית, חלקה המערבי של הגדר עובר בתוך תחומה של ישראל.

2.        במסגרת התכנית להקמתה של גדר הביטחון הוחלט על הקמת גדר אשר תעטוף את אזור ירושלים ותמנע חדירת מחבלים אליה (להלן - עוטף ירושלים). ועדת השרים לענייני בטחון לאומי החליטה (ביום 5.9.2003) על הקמת שלב ג' של הגדר באיזור עוטף ירושלים. בהמשך לכך, קיבלה הממשלה (ביום 1.10.2003) החלטה לגבי שלבים ג' וד' של הגדר, ובמסגרתה אישרה את תוואי הגדר באיזור עוטף ירושלים. תוואי עוטף ירושלים עובר, בחלקו הצפון-מזרחי, בסמוך לא-ראם. זו שכונה עירונית, המצויה מחוץ לתחום השיפוט המוניציפאלי של ירושלים. תחום השיפוט המוניציפאלי של ירושלים הינו התחום עליו הוחל "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה", מכוח הוראת סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948. הוראה זו הוספה לפקודה ביום 27.6.1967. נקבע בה כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו". בהתאם לסעיף 11ב, החלת המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה נעשית בצו של הממשלה. ואמנם, הממשלה התקינה (ביום 28.6.1967) את צו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), תשכ"ז-1967, הקובע את גבולות שטחה של ירושלים. ביום 27.6.67 נחקק גם סעיף 8א לפקודת העיריות [נוסח חדש], שהסמיך את שר הפנים להרחיב את תחום השיפוט של עירייה פלונית לפי שיקול דעתו. למחרת היום (28.6.1967) הכריז שר הפנים באכרזה על הרחבת תחום עיריית ירושלים, שבתוספת לה ניתן תיאור השטח שנוסף לתחום העירייה. שטחה של ירושלים עוגן בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. בסעיף 5 לחוק-היסוד - הוראה שהוספה בחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון), בתשס"א-2002 - נקבע כי "תחום ירושלים כולל, לעניין חוק-יסוד זה, בין השאר, את כל השטח המתואר בתוספת לאכרזה של הרחבת תחום עירית ירושלים מיום כ' בסיון התשכ"ז (28 ביוני 1967), שניתנה לפי פקודת העיריות".

3.        שכונת א-ראם מצויה מחוץ לירושלים. רוב שטחה של א-ראם מוגדר כאזור B, הנתון תחת אחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית (ראו, הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם ביום 28.9.1995 בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, כתבי אמנה, כרך 33, עמ' 1). בא-ראם מתגוררים כששים אלף תושבים, חלקם הגדול נושאים תעודות זהות ישראליות. לאחרים תעודות זהות פלסטיניות. תוואי הגדר מקיף את א-ראם ממערב, מדרום ומדרום-מזרח. הוא מותיר את העיירה מצידה "האיוש"י" של הגדר.

4.        תוואי הגדר באיזור א-ראם בנוי שלושה מקטעים: מקטע דרום-מזרחי, מקטע דרומי ו מקטע מערבי. המקטע הדרום-מזרחי עובר באיזור ולא בתחומה של ירושלים. התוואי עובר מדרום-מזרח לא-ראם, בקצה המצוק עליה בנויה העיירה. התוואי עובר לאורכו של ואדי עמוק, החוצץ בין א-ראם לבין שכונת נווה יעקב שמדרום לה. מרבית התוואי עוברת בחלקה 6 בגוש 18. התוואי במקטע הדרום-מזרחי נתפס על ידי המפקד הצבאי בצו תפיסה 6/04/ת' (מיום 21.1.2004) וצו תפיסה 48/04/ת' (מיום 23.5.2004).

5.        המקטע הדרומי של תוואי הגדר עובר באיזור ולא בתחומה של ירושלים. הוא עובר בתוך שכונת דחיית אלבריד אשר בדרום א-ראם. המדובר בשכונה בה מתגוררים כ-18,000 תושבים. למרביתם (כ-85% מהם) מעמד של תושבי קבע בירושלים. כן מצוי בשכונת דחיית אלבריד ריכוז גדול של מוסדות ציבור, דת וחינוך. התוואי המקורי של הגדר ב מקטע הדרומי תוכנן מלכתחילה לעבור מדרום לגבול המוניציפאלי של ירושלים, באופן שכל שכונת דחיית אלבריד תימצא בצד ה"איוש"י" של הגדר. לאחר שהחלו עבודות ראשוניות להקמת הגדר, התקבלו אצל המשיבים פניות רבות לשנות את התוואי. הפניות הגיעו במיוחד ממוסדות חינוך ודת המצויים בדרום השכונה ומקיימים זיקה הדוקה לירושלים. אלה חששו כי בניית הגדר בתוואי שתוכנן תביא לניתוקם מירושלים ולפגיעה קשה בתפקודם. נציגי המוסדות ביקשו שהתוואי יוסט צפונה, כך שהמוסדות יישארו בצד "הישראלי" של הגדר. על יסוד פניות אלה ולאור בחינה מחודשת של התוואי, הוחלט להסיט את התוואי צפונה, לתוך שכונת דחיית אלבריד. התוואי החדש עובר כ-200 מטרים צפונית לקו התחום המוניציפאלי בתוך האיזור. הוא נבנה במתכונת של חומת בטון בגובה 9 מטרים ושביל פטרול לרכב בצמוד לה. תפיסת המקרקעין לצורך הקמתו נעשתה באמצעות צו תפיסה 57/05/ת' (מיום 8.3.2005). ביום 10.3.2005 נערך סיור בתוואי, בו השתתפו 25 בעלי נכסים הנמצאים בתחום צו התפיסה. הוגשו מספר השגות ובעקבותיהם נערך סיור נוסף (ביום 21.3.2005). בסיור הוצגו פתרונות מתוכננים על מנת לאפשר המשך הגישה למבנים הסמוכים לגדר ובהם סלילת כבישי גישה חלופיים מצפון לבתים. ההתנגדויות לתוואי המתוכנן נדחו (ביום 7.4.2005), בנימוק כי הפגיעה באלפי ישראלים המגיעים מדי יום למוסדות בדחיית אלבריד אינה שקולה כנגד הפגיעה בתושבי הבתים שבסמוך להם תעבור החומה. יצוין, כי בתקופת הביניים עד להשלמת החומה בדחיית אלבריד הוקמה גדר זמנית לאורך קו תחום השיפוט (סמוך למפקדת פיקוד המרכז בנווה יעקב). כתוצאה מכך, אותם מבנים ומוסדות אשר עתידים להימצא בצידה "הישראלי" של הגדר נמצאים כיום, באופן זמני, בצידה "האיוש"י" של הגדר הזמנית.

6.        המקטע המערבי של תוואי הגדר עובר לאורך גבולה המערבי של א-ראם. במקטע זה חופף תוואי הגדר לקו התחום המוניציפאלי של ירושלים. תוואי הגדר עובר במרכזו של כביש מס' 60, כביש ירושלים - רמאללה. הגדר במקטע זה מוקמת במתכונת של חומה, המוצבת במפרדה של הכביש. החומה ממוקמת בסמוך לקו תחום השיפוט של ירושלים, מצידו "הישראלי", בשטח המצוי בבעלות המדינה. ממזרח לחומה הוכשר כביש דו-מסלולי, חד-נתיבי, לשימוש תושבי א-ראם. ממערב לחומה הוכשר כביש דומה, כדי לשמש את התנועה הנכנסת לירושלים.    

7.        תוואי הגדר ב מקטע המערבי חוסם את הגישה לירושלים דרך כביש מס' 60. כן נחסמת הנסיעה מערבה למרחב ביר נבאללה, דרך כביש ביר-נבאללה-א-ראם. המדובר בכביש ראשי, העובר ממזרח למערב, בתוך תחום השיפוט המוניציפאלי של ירושלים, במרכזה של "אצבע עטרות". הכביש יוצא מ"צומת הרמזורים", חוצה את "אצבע עטרות", עובר תחת כביש 404 (בגשר ביר-נבאללה), דרך שכונת אל-מוואחל, לתוך ביר נבאללה. על-פי תוואי עוטף ירושלים, נחסם הכביש במקומות בהם הוא חוצה את קו התחום המוניציפאלי - בסמוך לא-ראם ("צומת הרמזורים") ובסמוך לביר נבאללה. תושבי א-ראם אשר יבקשו להגיע למרחב ביר נבאללה יסעו צפונה, לכיוון קלנדיה, ומשם מערבה ודרומה לכיוון ביר-נבאללה. חסימתו של כביש ביר נבאללה-א-ראם נדונה גם בעתירות בעניין גדר הביטחון סביב מרחב ביר נבאללה (בג"ץ 4289/05 מועצת הכפר ביר נבאלה נ' ממשלת ישראל).

8.        לאחר הקמת הגדר, הכניסה מא-ראם לירושלים תתבצע באמצעות מעבר קלנדיה. ניתוב הקשר בין א-ראם לירושלים למעבר קלנדיה נעשה במסגרת התכנון הכולל של עוטף ירושלים, לפיו יבוטלו מרבית נקודות המעבר לירושלים המצויות בצפון ירושלים והכניסה מיהודה ושומרון לצפון ירושלים תרוכז במעבר החדש בקלנדיה. המעבר הוקם במרכזו של כביש רמאללה-ירושלים (כביש מס' 60), מדרום לשדה התעופה עטרות, בסמוך למחסום קלנדיה שהיה מוצב בכביש. המשיבים פעלו להקים במקום מסוף נוסעים גדול וחדיש, למעבר מהיר של הולכי רגל וכלי רכב. בניית מעבר קלנדיה הושלמה בחודש אפריל 2006. המעבר הוקם בצידו של כביש מס' 60, ואינו מונע תנועה חופשית בלתי מבוקרת מא-ראם לרמאללה. על פי הסדרי המעבר המתוכננים, תושבים ישראלים המתגוררים בא-ראם יוכלו להגיע לירושלים, דרך בידוק בטחוני, עם רכבם, בכל שעות היממה. תושבים ישראלים המתגוררים בירושלים יוכלו להיכנס לא-ראם באותו אופן. תושבים ישראלים יוכלו להיכנס לירושלים גם דרך מעבר שיוקם ממזרח לא-ראם, באיזור כיכר אדם וכן דרך מעבר שיוקם מצפון לכפר אל-עזרייה. תושבים פלסטינים בעלי היתרי כניסה לישראל יוכלו להיכנס לירושלים דרך מעבר קלנדיה באמצעות תחבורה ציבורית או רגלית. מעבר כלי רכב יאושר כחריג בלבד. כניסתם של תושבים פלסטינים לירושלים לצרכים הומניטריים דחופים תתאפשר ללא צורך בהיתר, לאחר בידוק בטחוני. כניסתם של תושבים פלסטינים לירושלים לצרכי בריאות תתאפשר על בסיס היתרים שיונפקו על ידי המנהל האזרחי, בהתאם לקריטריונים הקיימים, לרבות אוכלוסיית הפליטים המקבלת שירותי בריאות בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. תלמידים פלסטינים הלומדים בירושלים יוכלו להמשיך ולהגיע לבתי הספר המצויים בירושלים, כל עוד לא יימצא פיתרון חלופי לצורכי החינוך של אותם תלמידים. כניסת תושבים פלסטינים לירושלים לצרכים אחרים תאפשר על פי היתר כניסה לישראל, על בסיס הקריטריונים הנקבעים מעת לעת.    

9.        במסגרת מעבר קלנדיה עתיד לפעול גם מתחם לאספקת שירותים מוניציפאליים ועירוניים לתושבי א-ראם. במתחם יסופקו, בין היתר, שירותים בתחומי התחבורה, החינוך, הבריאות, התקשרות, הרווחה והפנים, מטעם משרדי הממשלה ועיריית ירושלים. הממשלה, בהחלטתה מיום 10.7.2005, נדרשה ל"היערכות משרדי הממשלה בנושא 'עוטף ירושלים' והטיפול באוכלוסיה במרחב ירושלים כתוצאה מהקמת הגדר". נקבע כי משרדי הממשלה ישלימו את היערכותם לאספקת השירותים עד ליום 1.9.2005. הוחלט כי עיריית ירושלים תקים "מינהל קהילתי עוטף ירושלים" לטיפול בתושבי השכונות בשטחה המוניציפאלי של ירושלים שמעבר לגדר ומוקדי שירות עירוניים בסמוך למעברים. כן תדאג העירייה לארגון הסעות לתלמידים (ישראלים ופלסטינים) לבתי הספר בתוך ירושלים; להכשרת כיתות לימוד חדשות; ולבניית מוסדות חינוך מחוץ ל"עוטף ירושלים" ובתוך ירושלים. משרד הביטחון הונחה להסדיר את המעברים באופן שיתאפשר מעבר לשני הכיוונים בזמן סביר. משרד התקשורת נדרש להקמת יחידות דואר בסמוך למעברים. משרדי ממשלה שונים הונחו לתת שירותים באמצעות רשות הדואר ולהקים שלוחות במעברים. משרד הבריאות הונחה לעודד את בתי החולים במזרח ירושלים לפתוח שלוחות מעבר לגדר ולעודד קופות חולים להרחיב את פעילותן מעבר לגדר.

10.      על מנת לצמצם את הפגיעה במרקם החיים הנגרמת כתוצאה מחסימת כבישים בעקבות תוואי עוטף ירושלים החליטו המשיבים, במסגרת תכנון הגדר, להקים מספר כבישים לשימוש תושבי האזור הפלסטינים. הכביש הנוגע לענייננו הוא כביש ביר נבאללה-קלנדיה. הכביש מתחיל מביר נבאללה, ונמשך צפונה לקלנדיה ולרמאללה, תוך שהוא חוצה, באמצעות מעבר תת-קרקעי, את כביש 45. בנוסף, לצורך שיפור הגישה מאזור א-ראם לרמאללה, נסלל כביש שעוקף את מעבר קלנדיה. הכביש מאפשר גישה חופשית לרמאללה, ללא בידוק ביטחוני, בניגוד למצב שקדם להקמת הגדר. הכביש עוקף את המעבר החדש בקלנדיה, וחוסך מן הנוסעים לרמאללה את הצורך בכניסה למעגלי התנועה במעבר.

ב. העתירות והטיפול בהן

11.      שתיים מן העתירות תוקפות את עצם הקמתה של גדר הביטחון בקרבת א-ראם: העתירה בבג"ץ 5488/04 תוקפת את חוקיות החומה הנבנית לאורך כביש מס' 60, בגבולה המערבי של א-ראם ( המקטע המערבי). העתירה בבג"ץ 6080/04 תוקפת הן את חוקיותה של אותה חומה, והן את הקטעים מדרום לא-ראם. בעתירות נתבקשנו לאסור כליל על בניית גדר הפרדה באיזור א-ראם. העתירות הוגשו, ביוני 2004, על-ידי המועצה המקומית א-ראם, העומד בראשה, תושבים המתגוררים בעיירה ומוסדות הפועלים בה. העותרים מתנגדים לכל תוואי של הגדר המבתר את א-ראם ודחיית אלבריד מירושלים. נטען כי א-ראם מהווה המשך רציף של שכונות מזרח ירושלים. למרבית תושביה תעודות זהות ישראליות. הזיקות של התושבים מבחינת חינוך, בריאות, תעסוקה ומסחר הן לירושלים בלבד. העותרים קובלים על פגיעה קשה בתושבי א-ראם ובמרקם חייהם כתוצאה מהקמת הגדר. זו מנתקת אותם ממקורות עבודה, חינוך, רפואה, מסחר ושירותים. כל אלה נותרים מעברה "הישראלי" של הגדר, בירושלים. בבג"ץ 6080/04 הוסיפו וקבלו העותרים כנגד המקטע הדרום-מזרחי, בטענה כי התוואי נוגס בצורה משמעותית מאדמות א-ראם ופוגע בעתודות הקרקע להתפתחותה.

12.      עתירה שלישית, מאוחרת יותר, הוגשה (במאי 2005) על ידי תשעה תושבים משכונת דחיית אלבריד (בג"ץ 3648/05). העתירה עוסקת ב מקטע הדרומי העובר בתוך השכונה. בעתירה נתבקש שינויו של תוואי הגדר העובר בתוך השכונה, והעתקתו דרומה לקו תחום השיפוט המוניציפאלי, כפי שתוכנן מלכתחילה. העותרים הם כולם תושבים שבתיהם ממוקמים מצפון לתוואי המתוכנן ב מקטע הדרומי, בסמוך לו. הם מבקשים כי השכונה כולה תיוותר בצידה "האיוש"י" של הגדר. בעתירה נתבקשנו להורות על העתקת התוואי דרומה, כך שיחפוף את קו תחום השיפוט העירוני של ירושלים והשכונה כולה תיוותר בצידה "האיוש"י" של הגדר.

13.      המועצה לשלום ולביטחון ביקשה להצטרף להליכים כ"ידיד בית המשפט" ולהגיש חוות דעת בנושא תוואי הגדר בעוטף ירושלים. עמותה זו, של ישראלים בעלי נסיון בטחוני, המגדירה עצמה כבלתי מפלגתית, הייתה, לדבריה, מיוזמות הרעיון להקים את גדר הביטחון, כמענה לצרכים הביטחוניים של ישראל. החלטנו (ביום 9.5.2005) לקבל את התצהיר של המועצה לשלום ולביטחון. התצהיר, שנערך על ידי חברי הנהלת המועצה - אלוף (מיל') אביעזר יערי, ניצב (גימ') שאול גבעולי ואל"מ (מיל') שאול אריאלי - עמד על כשלים הקיימים בתוואי הגדר המתוכנן. המועצה לשלום ולביטחון הציגה תפיסה כוללת ביחס למכלול תוואי גדר הביטחון בעוטף ירושלים. היא מתבססת על עקרונות כלליים אותם גיבשה המועצה, ובראשם העיקרון לפיו על המכשול להגן על השכונות היהודיות ולהפרידן מהשכונות הפלסטיניות, שיימצאו מחוץ למכשול. לגישה זו, על תוואי גדר הביטחון לעבור בסמוך לשכונות היהודיות, תוך שהוא מותיר את השכונות הפלסטיניות, בין אם הן נמצאות בשטחה המוניציפאלי של ירושלים ובין אם לאו, בצידה ה"פלסטיני" של הגדר.

14.      על בסיס עקרונות אלה, הוצג בפנינו תוואי חלופי לתוואי הגדר באיזור א-ראם (להלן - תוואי המועצה לשלום וביטחון). לשיטת המועצה לשלום ולביטחון, יש להוציא מתחום הגדר את "אצבע עטרות", הגם שזו כלולה בתחום השיפוט המוניציפאלי. בתחומה של "אצבע עטרות", הנמשכת לאורך 4 ק"מ מבית חנינא לעבר איזור עטרות, אין שכונות יהודיות הזקוקות להגנה. כמו כן, אין צורך להגן על כביש הגישה אל אזור התעשייה עטרות ושדה התעופה (שאינו בשימוש). קיימת גישה נוחה לאיזור מכיוון גבעת זאב וכביש בגין. הגדר סביב "אצבע עטרות" מביאה לפגיעה קשה במרקם החיים של התושבים הפלסטינים משני עבריה. כביש מס' 60 העובר בתוך "אצבע עטרות" הוא כביש ראשי המחבר בין השכונות הפלסטיניות לבין רמאללה. ביטול הגדר סביב "אצבע עטרות" ישמר את הרצף בין השכונות הפלסטיניות שועפאת, בית חנינא וא-ראם. אשר למקטע הגדר בין א-ראם לנווה יעקב ( המקטע הדרום-מזרחי) המועצה סברה תחילה כי יש לקרב את הגדר לשכונת נווה יעקב, אך בהמשך קיבלה את עמדת המדינה ביחס להיבטים הביטחוניים של הגדר במקטע זה, המצדיקים הרחקתה מבתיה הקיצוניים של שכונת נווה יעקב.

15.      דיון ראשון בעתירה בבג"ץ 5488/04 התקיים ביום 28.6.2004 (השופטים א' ברק, א' מצא ומ' חשין). החלטנו לדחות המשך שמיעת העתירה עד למתן פסק הדין בפרשת בית סוריק. בתחילה ניתן צו ביניים המונע ביצוע העבודות בבג"ץ 6080/04. במסגרת בג"ץ 5488/04 התחייבה המדינה לא לבצע עבודות בלתי הפיכות עד לאחר דיון נוסף בעתירה. בתום דיון שני בעתירות (ביום 19.8.2004) הוצא צו על תנאי. בד בבד בוטל צו הביניים בבג"ץ 6080/04 והמדינה שוחררה מהתחייבותה בבג"ץ 5488/04. בהמשך הורחב המותב הדן בעתירות למותב של תשעה שופטים.