אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בג"ץ אישר את החלטת משרד החינוך לפתוח מוסד פטור לבנות המגמה החסידית בעמנואל

בג"ץ אישר את החלטת משרד החינוך לפתוח מוסד פטור לבנות המגמה החסידית בעמנואל

תאריך פרסום : 14/09/2010 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
1067-08
14/09/2010
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. ע' ארבל
3. ח' מלצר


- נגד -
התובע:
1. עמותת "נוער כהלכה"
2. יואב ללום

עו"ד אביעד הכהן
עו"ד אברהם ישעיהו
הנתבע:
1. משרד החינוך
2. מועצה מקומית עמנואל
3. מרכז החינוך העצמאי
4. הורים לפי רשימה בנספח א' (הרשימה חסויה)
5. מורות לפי רשימה בנספח ב' (הרשימה חסויה)

עו"ד שוש שמואלי
עו"ד רותם ארביב
עו"ד אריה הולצר
עו"ד מרדכי גרין
עו"ד יוסי צור
החלטה

1.             החלטתנו זו משלימה את הדיון בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון), שיזמו העותרים נוכח אי-קיום פסק דיננו מתאריך 6.8.2009 (להלן: פסק הדין).

2.             כאמור בהחלטותינו מתאריך 17.5.2010 ומתאריך 15.6.2010, פסק הדין הופר במועדים שונים על-ידי: המשיב 3, המשיבים 4 - הם הורי התלמידות שלמדו במגמה "החסידית" בבית הספר "בית יעקב" שביישוב עמנואל (להלן: בית הספר), והמשיבות 5 - הן מורות בית הספר. הללו פעלו באופן שהמשיך את ההפליה הפסולה בין תלמידות בית הספר, עליה עמדנו בפסק הדין. נוכח האמור מצאנו כי יש להטיל עיצומים על מי שלא חדלו מההפרות - בהתאם לפקודת הביזיון, ששיאם היה בהשתת מאסר על ההורים המפרים, כאמור בהחלטתנו מתאריך 15.6.2010. בתאריך 27.6.2010 הודיע בא-כוח ההורים כי מאמצים, שאליהם נרתמו מר"ן הרב עובדיה יוסף שליט"א והאדמו"ר מסלונים שליט"א, הביאו למציאת פתרון עד לתום שנת הלימודים תש"ע, פתרון אשר באת-כח המדינה הצהירה כי שולחיה ראו בו משום קיום של פסק הדין, וזאת לאחר שאמצעי האכיפה שננקטו השיגו את מטרתם. בד בבד נמסרה לנו גם התחייבות של מורות בית הספר לקיים את פסק הדין. בעקבות ההתפתחות הנ"ל הורינו בתאריך 27.6.2010 על הפסקת  העיצומים כנגד ההורים, והורינו למדינה ולמשיב 3 להודיע עד לתאריך 25.8.2010 האם צלחו מאמצי הפיוס שכוונתם היתה "להביא לאחדות ואהבת ישראל בין כל תושבי עימנואל", לרבות ביחס ללימודים הצפויים בשנת תשע"א ואילך.

3.             בהודעתו של משרד החינוך מתאריך 25.8.2010 הוא עדכן כי החליט להיעתר לבקשה של קבוצת הורים מן "המגמה החסידית" בבית הספר - לאשר להם פתיחת מוסד פטור ללא תקצוב מדינה, מכח סעיף 5 לחוק לימוד חובה, התש"ט- 1949 החל משנת הלימודים תשע"א (להלן: המוסד הפטור), כאשר במקביל יימשכו הלימודים בבית הספר הקיים לתלמידות שנשארו בו. בעת בחינת הבקשה להקמת המוסד הפטור, כך נטען, ניתן משקל לרצונם של ההורים מבקשי הבקשה לחנך את בנותיהם במסגרת חינוכית קהילתית דתית חסידית, בעלת הנהגה רוחנית אחרת ומאפיינים ייחודיים ומחמירים מן הנהוג בבית הספר הקיים. משרד החינוך הדגיש כי איסור ההפליה, העומד במרכז פסק הדין, יחול גם על המוסד הפטור, ובפרט ייאסר קיומם של המאפיינים המפלים שנזכרו בפסק הדין. משרד החינוך הזכיר בהקשר זה את העיקרון, המקובל עליו, שלפיו האיסור להפלות תלמידים חל אף על מוסדות פטור בין מכח עקרון השוויון הכללי, בין מכוח סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000 (להלן: חוק זכויות התלמיד). עוד הוסיף משרד החינוך כי המוסד הפטור שיוקם - לא יתוקצב על ידי המדינה בשנת הלימודים תשע"א, אף שאין בכך כדי לשלול את האפשרות לבחון בקשות של מקימי המוסד, אם יוגשו, לתקצובו של המוסד הפטור בשנות הלימודים הבאות. כן הטעים משרד החינוך כי הסכמתו להקמת המוסד הפטור באה רק לאחר שהובטח כי בית הספר הקיים ימשיך לפעול, זאת על מנת לתת מענה לתלמידות שיבקשו להמשיך וללמוד בו. בסיום הודעתו הדגיש משרד החינוך כי פיקוחו על מוסדות החינוך ביישוב עמנואל יימשך גם בעתיד.

4.             מרכז החינוך העצמאי, הוא המשיב 3, הודיע, בהמשך להודעת משרד החינוך, כי הוא ממשיך לקיים את בית הספר, נשוא העתירה, ופתח את שנת הלימודים תשע"א עבור התלמידות המעוניינות להמשיך וללמוד בו. כן ציין משיב 3 כי אין הוא צד רלבנטי להודעת משרד החינוך לעניין אישור פתיחת המוסד הפטור, או תקצובו.

5.             בעקבות הודעותיהם של משרד החינוך ומרכז החינוך העצמאי איפשרנו לשאר הצדדים להגיב על הדברים.

6.             העותרים ציינו בתגובתם כי אין הם צד בהליך הקמתו של המוסד הפטור, שכן שיקול הדעת בעניין זה מסור, ככלל, למשרד החינוך. עם זאת הם הביעו דעתם כי נראה שיש פסול בשיקולי משרד החינוך לאשר את הקמת המוסד הפטור במקרה דנן. העותרים הדגישו כי אין הם מוצאים בהודעת משרד החינוך כל נימוק שיצדיק פתיחת מוסד פטור למספר מועט במיוחד של תלמידות - 91 במספר, בשמונה כיתות (מכיתה א' ועד ח'). לסברת העותרים הקמת המוסד הפטור עלולה רק לקדם את הבדלנות, להנציח את ההפליה ביישוב וליצור "גטאות עדתיים", על פי הגדרתם. העותרים אף התריעו ומסרו כי, למיטב ידיעתם, המוסד הפטור צפוי - בניגוד למוצהר - לזכות בתקצוב כבר בשנת הלימודים תשע"א (בדרך של שימוש בתשתיות ובכספי ציבור של המועצה המקומית), וכך אף בשנים שלאחר מכן, חרף היותו, לכאורה, מוסד פטור, שאיננו אמור להיתמך, ככזה, בכספי רשויות. עוד העירו העותרים כי בהודעת משרד החינוך לא היתה התייחסות לשאלת גביית הקנסות שהושתו על המפרים במסגרת הליכי הביזיון.

7.             המועצה המקומית עמנואל, היא המשיבה 2, בירכה בתגובתה על פתיחתו של המוסד הפטור. היא ראתה להוסיף כי אף שבית הספר החדש אושר כמוסד פטור בלתי מתוקצב, אין בכך, לסברתה, כדי לשלול את סמכותה לבחון בקשות שיוגשו מטעם בית ספר זה לקבלת "תמיכה ו/או הקצאת מקרקעין" בהתאם לחוזרי מנכ"ל שונים של משרד הפנים. המועצה המקומית הוסיפה "למען ההגינות" כי בכוונתה אף לבחון בקשות כאלה בימים הקרובים ומסרה כי המוסד הפטור יפעל במבנה שהבעלות עליו שנויה במחלוקת, אך הוא מצוי בחזקתו ובשימושו של המשיב 3 מזה שנים רבות.

8.             הורי התלמידות של המגמה החסידית הביעו בתגובתם פליאה על עמדת העותרים ומסרו כי ככל שיש לעותרים טענות למשרד החינוך כנגד הרישיון שניתן על ידו להקמת המוסד הפטור, הרי שאין עניינן כלל ועיקר בהליך זה.

דיון

9.             עניינו של פסק הדין הוא בבית הספר "בית יעקב", וההפליה הפסולה שנהגה בו. הליכי בזיון בית המשפט שיזמו העותרים נועדו להבטיח את יישום פסק הדין בבית הספר. משהובהר לנו כי הפליה זו לא תתקיים עוד בתחומי בית הספר, ומשרד החינוך יפקח על כך -מוצו לכאורה ההליכים בגדרי העתירה הנוכחית (מעבר לצורך בהשלמת הליכי גביית הקנסות שהושתו), ולפיכך אין מקום להוראות אופרטיביות נוספות של בית משפט זה בשלב הנוכחי.

עם זאת, נוכח הזיקה הנחזית שבין הקמת המוסד הפטור לבין הדרכים שבהם נקטו בעבר: המשיב 3, ההורים והמורות כדי לסכל את קיום פסק הדין, כמו גם מתוך מטרה שלא ליתן מכשול לפני עיוור (או בפני אלה הבוחרים בעצימת עיניים) - בכל הכרוך בהפעלת המוסד הפטור ותקצובו - חובה עלינו להעיר מספר הערות בעניין המוסד הפטור, זאת בעקבות ההודעות שקיבלנו. אלה יובאו להלן.

10.          הערה ראשונה עניינה בעצם אישורו של המוסד הפטור (סוגייה שברי כי לא תוכל להתברר לעומקה אלא במסגרת עתירה נפרדת, אם תוגש). מחובתנו לציין כי על פני הדברים האישור שניתן יוצר לכאורה חשש, עליו עמדו העותרים בתגובתם, ביחס לאפשרות שהפגיעה בעקרונות היסוד החייבים להתקיים גם במסגרת החינוך המגזרי - נמשכת. נעמוד על הדברים מיד בסמוך.

11.          כפי שציינו בפסק הדין, וכעולה מפסיקה קודמת של בית משפט זה - שיטת המשפט בישראל מכירה בזכותם של מגזרי אוכלוסיה שונים לשמור על ייחודיותם ועל סגנונם הדתי והתרבותי כחלק מאופייה הרב-תרבותי של החברה הישראלית, המכבדת גם את השונות ואת הייחודיות ונותנת להן מקום בחייהן של עדות וקהילות (ראו לאחרונה: בג"ץ 7426/08 טבקה משפט וצדק לעולי אתיופיה (לא פורסם, 31.8.2010) (להלן: עניין טבקה); עיינו: פיסקה 14 לחוות דעתו של השופט א' א' לוי בפסק הדין). עם זאת, בפסק הדין הבהרנו כדלקמן:

"חשוב להדגיש כי זכותה של קהילה לחינוך מגזרי על בסיס שונות דתית אינה משחררת אותה מחובת השוויון (וראו סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000). על אף שככלל רשאי מגזר מסוים להציב דרישות בנושאים דתיים על מנת להגשים תכליות שעניינן בחינוך דתי ברמה שבה הוא דוגל, אין לטעות בין דרישות אלה לבין דרישות שבסיסן עדתי, וללכת שולל אחר הכסות הדתית-אידיאולוגית שמנסים להלביש להן" (חוות דעתה של השופטת ע' ארבל בפסק הדין; כן ראו: פיסקה 15 לחוות דעתו של השופט א' א' לוי בפסק הדין).

           נעיר, כי הזכות לשוויון עומדת בצד עקרונות-יסוד נוספים, שעל כל מגזרי החברה לכבדם (לרבות כל מוסד חינוכי, בין אם ממלכתי, "מוכר שאינו רשמי", או "פטור"). ציות לערכים אלה הוא הדבק, האמור לקשור את הקבוצות השונות בחברה הישראלית ובהקשר זה נאמר בבית משפט זה רק לאחרונה כך:

"בצד כיבוד השונה והייחודי, מטילה השיטה החוקתית חובה על כל מגזרי החברה בלא אבחנה לכבד את עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי המצויים בתשתית קיומה של המדינה, המחייבים את כל אזרחי ישראל בלא סייג. עקרונות יסוד אלה הם הערכים החוקתיים הבסיסיים של המשטר, הכוללים בתוכם גם את זכויות היסוד של הפרט. ערכים חוקתיים אלה מהווים מכנה משותף, המאחד בין כל חלקי האוכלוסיה, מחבר בין כל המגזרים, וקושר ביניהם בחוליות חיבור המקימות חברה בעלת ערכים בסיסיים המשותפים לכל. עקרונות הזכות לחינוך, הזכות לשוויון, וכבוד הילד כאדם הם מאותם עקרונות יסוד היוצרים את חוליית החיבור בין המגזרים השונים, ההופכת אותם מעדות וקהילות נפרדות - לחברה ולעם" (עניין טבקה, פיסקה 13 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה).

12.          הנה כי כן, כאשר משרד החינוך שוקל האם לתת היתר לקיומו של "מוסד פטור" עליו לוודא, בין היתר, כי אין הוא נותן יד להקמת מוסד שמטרתו איננה מימוש הייחודיות דווקא, כי אם להנצחת הפליה, בדרך של הדרת רגליהם של מי שמקימי המוסד רואים בהם כגורם בלתי רצוי, או נחות להם, ותוך הפרה של עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית. לעניין זה יפים דבריו של השופט א' רובינשטיין בעניין טבקה:

"ברי כי יש להבחין בין מה שהוא הפליה למה שהוא ייחודי לאמיתו, כפי שציינו גם חבריי, ובודאי יש כזה במדינה רבת גוונים כשלנו, בתכנים הלימודיים והדתיים וכדומה. אך לא תיתכן הפליה בשל מוצא עדתי, ולא כל שכן בשל צבע העור, ר"ל; והיודע יבחין בנקל אם רק ירצה - על ההפליה תלוי דגל שחור, וצחנתה נודפת" (סעיף י' לפסק הדין).

13.          במהלך שנת הלימודים תש"ע, לאחר פסק הדין, פעלו ההורים של התלמידות שלמדו ב"מגמה החסידית" - להקמת בית ספר "פיראטי", תוך שהם גורמים לכך שבבית הספר הקיים יוותרו רק הבנות שמוצאן מזרחי. כל זאת הם עשו אגב היתלות בנימוק דתי, שעליו אמרנו כבר בפסק הדין כי: "נראה שההיתלות ב'נימוק דתי' להפרדה בפועל איננו אלא 'הסוואה' להפליה, והרי אף 'הפליה סמויה' היא בגדר הפליה שאסור לקבלה" (פיסקה 6 לחוות דעתו של השופט ח' מלצר בפסק הדין). לכאורה מציאות זו לא השתנתה בהרבה עתה לאחר שמשרד החינוך אישר הקמתו של מוסד חינוכי חדש לבקשת ההורים של התלמידות שלמדו במגמה החסידית, והפרדתו מבית הספר הקיים. הנה כי כן לא נותר אלא לקוות (ולא לנו לדון בכך בפרוטרוט במסגרת ההליך הנוכחי) כי הטעם שעמד בבסיס החלטתו של משרד החינוך לאישורו של המוסד הפטור - לא בא על מנת להשיג בפועל את המטרה הפסולה שעמדה קודם לכן בבסיס פיצולו הפיזי של בית הספר הקיים לשניים, זו הפעם בדרך חדשה, הנראית גם היא עקלקלה: פיצול בית הספר לשני מוסדות חינוך נפרדים. יש איפוא לצפות כי פיקוחו המובטח של משרד החינוך על המוסד הפטור - יימנע את הישנות המצב שעמד ברקע העתירה (אשר יצאה כאמור כנגד ההתנהלות הפסולה שהתקיימה בבית הספר, לרבות "הסוואת" ההפליה שנהגה בו) ועמדה ביסוד  פסק הדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ