השופט ח' מלצר:
העתירה, רקעה וטענות הצדדים בגדרה
1.
קאסם מוגרבי (להלן:
קאסם
), תושב שכונת ג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים, דרס ברכבו בליל ה-22.9.2008 קבוצת חיילים ואזרחים שעמדו על אי תנועה באיזור כיכר צה"ל שבלב ירושלים. הוא פצע חמישה-עשר מהם, מתוכם שניים באופן קשה. עוברי אורח שהיו במקום, אשר סברו כי מדובר בפיגוע דריסה - ירו בקאסם והרגוהו.
2.
בחלוף כששה חודשים ומחצה מן האירוע (בתאריך 7.4.2009) הודיע ראש לשכתו של המשיב 1 (מפקד פיקוד העורף) לעותר 1 (אביו של קאסם) כי המשיב 1 שוקל אפשרות להוציא צו מכוח תקנה 119 ל
תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945
(להלן:
תקנות ההגנה
), שלפיו המבנה בבעלות העותר 1, שבו התגורר גם קאסם, והכולל שלושה מפלסים (להלן:
המבנה
) - יוחרם וייהרס. הכוונה לעשות כן, כך הוסבר במכתב, באה נוכח חומרת מעשיו של קאסם ובשים לב לכך שהמשיב 1 סבור שהדבר נחוץ לשם הרתעת מפגעים פוטנציאליים מלבצע פיגועים דומים בעתיד. עם זאת צוין במכתב כי לאור המידע שבידי המשיבים, המצביע על כך שבמבנה מתגוררות משפחות גרעיניות נפרדות מזו של קאסם - המשיב 1 בוחן האם ניתן, מטעמים של מידתיות, להסתפק בהחרמה ובהריסה רק של אותם חלקים במבנה שבהם התגורר קאסם בפועל. לעותר 1 ניתנו שבועיים ימים על מנת להציג טענות, או השגות על הוצאת הצו.
3.
העותרים: הוריו של קאסם, אחותו, ובעלה של זו הגישו באמצעות באי-כוחם כתב השגה מפורט נגד הצו הצפוי. העותרים טענו, בתמצית, כי קאסם כלל לא ביצע פיגוע דריסה, ודאי לא על רקע לאומני, אלא שהאירוע היה בבחינת תאונת דרכים. כן גרסו העותרים כי קאסם התגורר ביחידת דיור אחת בלבד מכל אלה שבמבנה, ועל כן אין להחיל את צו ההחרמה וההריסה על המבנה כולו.
4.
בתאריך 25.6.2009 הודיע היועץ המשפטי לפיקוד העורף לעותרים כי טענותיהם נדחו (להלן:
המכתב המשפטי
). במקביל הוציא המשיב 1, באותו היום, צו החרמה והריסה לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה, המתייחס לחלקים הבאים במבנה:
(א) המפלס העליון מבין השלושה (שבו מתגוררת משפחתו הגרעינית של קאסם (אביו, אמו ואחותו) ואף קאסם שהה בו, לטענת המשיבים).
(ב) אחת משלוש היחידות במפלס האמצעי במבנה (שבה התגורר קאסם), הכוללת חדר שינה ושירותים.
בצו נאמר שהוא הוצא כיוון שנמצא כי קאסם ביצע את הפיגוע הנזכר בפיסקה 1 שלעיל, כי הוא גר במבנה, וכי המשיב 1 סבור שהדבר נחוץ לשם הרתעת מפגעים פוטנציאליים מביצוע פיגועים דומים בעתיד.
הצו לא חל על יחידות אחרת במבנה.
5.
במכתב המשפטי נכללו, מעבר לתשובות פרטניות להשגה גם מספר נתונים משלימים למה שנכתב בצו:
(א) נאמר כי לפי מידע חסוי, שנמסר מגורמי הביטחון, עולה שקאסם פעל להשיג נשק לשם ביצוע פיגוע עוד טרם הדריסה. עוד צויין כי על ברכיו נמצא אקדח מפלסטיק שנחזה להיות אמיתי וכן שתי מחסניות מפלסטיק תואמות לאקדח. בהקשר זה אף הוטעם כי אין להתעלם מן העובדה שקאסם פגע דווקא בקבוצת חיילים לובשי מדים.
(ב) הובהר כי לפי המידע שברשות גורמי הביטחון, קאסם התגורר בשתי היחידות, מושא הצו.
(ג) הודגש כי בנוסף למידע הבטחוני התמציתי הנ"ל שהובא במכתב (להלן גם:
הפרפראזות
) - קיימים פרטים נוספים, שאין אפשרות לחשוף אותם מטעמי סודיות ואולם גם הם תומכים במסקנות המשיב 1 ובהוצאת הצו.
6.
נוכח הצו והמכתב המשפטי שנלווה לו - העותרים פנו בעתירה לבית משפט זה.
לבקשתם ניתן להם במסגרת העתירה
צו ביניים המונע את מימוש הצו עד להחלטה אחרת בעתירה.
7.
טענתם הראשונית של העותרים בעתירה (שחוזרת על מה שהעלו בכתב ההשגה מטעמם), היא שאירוע הדריסה כלל לא היה פיגוע לאומני, כסברת המשיב 1, כי אם תאונת דרכים מצערת, שנבעה מחוסר ניסיונו בנהיגה של קאסם, שהיה בן 18 במועד האירוע, או מכשל מכני כלשהו ברכב שבו נסע. העותרים מצביעים על כך שקאסם היה נטול רישיון נהיגה והוא אף נכשל בשני מבחני רישוי לנהיגה במשאית. הם מוסיפים כי זמן קצר לפני האירוע קיבל קאסם הודעה שבת דודו, שלה ביקש להינשא, העדיפה אחר על פניו והדבר גרם לו להסחת דעת ולחוסר ריכוז, שהובילו לאובדן שליטה על הרכב ולדריסת הולכי הרגל שעמדו באותה עת על אי התנועה.
העותרים טוענים עוד לפגמים פרוצדורליים שונים שנפלו, לשיטתם, הן בחקירת האירוע והן בהליך ההשגה. בהקשר זה מציינים העותרים כי לא הועברו לידיהם - לצורך ההשגה שהגישו - צילומים מעמדת הסרטה שניצבה בסמוך לכיכר צה"ל, ולא נמסר להם האם העמדה היתה פעילה במועד הדריסה, אם לאו. העותרים מלינים גם על כך שלא נמסר לעיונם כל המידע הסודי, שלטענת גורמי הביטחון קיים במכלול ואשר ביסס את החלטת המשיב 1, זאת מבלי שהוצגה לעותרים תעודת חיסיון (לפירוט נוסף של עמדתם בסוגיה זו וניתוח שלה - עיינו גם בפיסקאות 12(ג) ו-26-22 להלן). הם טוענים עוד שהפרפראזות שנמסרו להם הובאו לידיעתם רק בדיעבד, במסגרת המכתב המשפטי, ולא ניתנה להם מראש הזדמנות ראויה לברר את הדברים הנטענים נגדם ולסתרם.
העותרים מוסיפים כי ניתן להעלות גירסה עובדתית אפשרית חלופית להתרחשות. בהתאם לגירסה זו אפילו מדובר בפיגוע דריסה, הרי שהוא לא בוצע על רקע לאומני, וניתן אולי להסבירו בשים לב למצבו הנפשי הירוד של קאסם, תסכולו ועלבונו עקב בחירתה של בת דודו להינשא לאחר.
העותרים מלינים עוד על כך שצו ההחרמה וההריסה איננו מתייחס רק ליחידה האחת במבנה, שלטענתם היא זו ששימשה את קאסם למגוריו (אחת משלוש יחידות הדיור בקומה האמצעית של המבנה בן שלוש הקומות של משפחת מוגרבי, על ענפיה). העותרים מלינים על כך שהצו מכוון גם להריסה של הקומה העליונה כולה, אף שלטענתם העותרים - רק ההורים גרו שם עם אחת מבנותיהם, בעוד שקאסם נהג לבקר בלבד באגף זה, מעת לעת, על מנת לפגוש בהוריו.