אלזיאדנה נ' מדינת ישראל - המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

בפניי בקשה נוספת להארכת המועד לביצוע צו הריסה מנהלי.

צו ההריסה המנהלי נחתם במקור על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום ביום 28.9.2016, לפי סעיף 238א(ב1)(1) בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "חוק התו"ב"], והוא מכוון כנגד תוספת בנייה בשטח של כ- 165 מ"ר הבנויה מבלוקים. מדובר בתוספת למבנה קיים בחלקו הצפוני של המבנה, אשר מצוי בנ.צ 178691/591802 (רשת ישראל חדשה) מערבית לדרך 40 ולמעשה בחלק הצפון-מזרחי של רהט [להלן בהתאמה: "המבנה" ו – "צו ההריסה"].

ביום 10.1.2017 דחיתי את בקשת העותרת לביטול צו ההריסה המנהלי אך אפשרתי למבקשת להתארגן ולבצע את ההריסה העצמית עד ליום 1.5.2017 ועוד קבעתי שאם לא תעשה כן – שאז תהיה רשאית המשיבה לבצע את הצו בעצמה עד ליום 2.7.2017 [להלן: "ההחלטה העיקרית"].

על החלטה זו הוגש ערעור שלאחר מכן נמחק [עפ"א 1348-03-17].

ביום 9.4.2017 עתרה המבקשת (לאחר החלפת ייצוג) לארכה נוספת, מן הטעמים (כך נטען) שמאז ההחלטה העיקרית התקדמו הליכי התכנון של המקרקעין, התכנית עברה את המלצת הועדה המקומית והיא נמצאת בשלבי הפקדה בועדה המחוזית, ועוד נמסר שישנה הסכמה להעברת המקרקעין מהמועצה האזורית בני שמעון לתחומי עיריית רהט. עוד העלתה המבקשת טיעונים נוספים הנוגעים ובין היתר גם טענה שאם תבוצע ההריסה של המבנה יגרום הדבר גם להריסת חלק דרומי יותר הצמוד למבנה, שלגביו אין צו הריסה והוא משמש את בנה של המבקשת ומשפחתו.

ביום 9.5.2017 דחיתי את הבקשה הנוספת לארכה, והבהרתי כי ממש לאחרונה נחקק תיקון 116 בחוק התכנון והבניה ובמסגרתו הבהיר המחוקק שעל בתי המשפט להימנע מלהאריך צווי הריסה מנהליים, שתכליתם שיבוצעו על אתר. הבהרתי גם שאנו נמצאים הרבה מעבר לתקופת הארכות שהסכים המחוקק להעניק גם מטעמים מיוחדים שיירשמו [ראו גם ניתוחו של כב' השופט א. אינפלד מבית המשפט המחוזי שלנו בעפ"א 8591-02-17 מדינת ישראל נ' אבו גוינה (9.4.2017)].

מתוך התחשבות בחודש הרמאדאן דחיתי את מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 2.7.2017.

הבקשה הנוכחית

ביום 15.6.2017 הגישה המבקשת את בקשתה הנוכחית שאותה הכתירה כ"בקשה לעיון חוזר". במסגרת בקשה זו [הארוכה ביותר] טענה המבקשת כי מאז מתן ההחלטה העיקרית ניתנו החלטות המסדירות את המקרקעין וכי בקרוב תופקד התוכנית בועדה המחוזית.