ועדה מקומית לתכנון צפת נ' חוראני

בפני בקשה מטעם המשיב מס' 3 (להלן: "המשיב"), בקשה לעיכוב הליכים בהתאם להוראות סעיף 254ט' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.

הבקשה לעיכוב ההליכים נוגעת להחלטה מיום 16/7/18 לפיה הצו השיפוטי להפסקת השימוש בווילת האירוח נשוא תיק זה, ייכנס לתוקף באופן מיידי.

המבקשת הגישה תגובתה לבקשה ומתנגדת לה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, עולה כי עיקר טענות המבקש לעיכוב ההליכים הנו נזק כלכלי (כספי) אשר עלול להיגרם לו כתוצאה מכניסתו לתוקף של הצו השיפוטי.

לאור נימוקי ההחלטה מיום 16/7/18 בדבר אחת מן התכליות העומדות מאחורי הצו כאן הנה מניעת המשך ביצוען של עבירות והמשך הפקת רווח כלכלי מהן, הרי שלא ניתן להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים כאן.

לא נעלמו מעיני טענות המבקש בנוגע להוראות תקנה 254ט(ד)(1) לחוק התכנון והבניה, כי השימוש האסור איננו מסכן את שלום הציבור או בטיחותו וכי מן הראוי בנסיבות העניין וכמצוות הוראות אותו סעיף, להורות על עיכוב ביצוע הצו השיפוטי כאן.

ראשית וכפי שטענה זו המבקשת בתגובתה, הצו ניתן כבר בחודש 1/18 ועוכב בהתאם לבקשת המשיב, עד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים. כך שלכאורה "מימש" המשיב זכותו היחידה לעיכוב ביצוע, כקבוע בהוראות סעיף 254ט(ב) לחוק התכנון והבניה.

שנית ולא פחות חשוב, סעיף 254ט(ד)(1) הנ"ל דורש, כדרישה ראשונית ומצטברת, כי יהיו נימוקים מיוחדים, אשר יירשמו, לעיכוב ביצועו של הצו. זאת בנוסף לעניין סיכון שלום הציבור ושמירה על בטיחותו. לא מצאתי בטענות הבקשה כל נימוק מיוחד. מדובר בטענות לנזק כספי גרידא. אינני מקבל הטענה כי מדובר בנזק בלתי הפיך. נהפוך הוא. הכלל הבסיסי בנזק כספי, להבדיל מנזק אחר, הנו כי נזק כספי הנו הפיך ולא הובאה בפני ולו ראשית ראיה בנוגע לטענה בדבר הנזק הכספי הצפוי הנטען.

בנוסף וכאמור בהחלטתי מיום 16/7/18 בנוגע לתצהירי שכנים אשר הוגשו ע"י הצדדים, הנימוק העיקרי למתן הצו כאן איננו הכרעה בשאלה האם הפעלת הווילה, האסורה, מהווה הפרעה לשכנים אם לאו. מדובר בהפרת הוראות החוק, הפרה אשר אין עליה כל מחלוקת עובדתית ודי בכך להוות עילה למתן הצו.

אשר על כן ומכל אלה הבקשה לעיכוב ההליכים - נדחית.