הוועדה המקומית לתכנון לבניה מרום הגליל נ' עזרי

1.בפני בקשת המבקש להארכת מועד לביצוע צו הפסקה שיפוטי שהוצא ע"פ סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

ביום 26.12.16 הגיעו הצדדים להסכמות כי הצו האוסר שימוש בבריכות השחייה וכן המשך עבודות עפר,יעמוד בתוקפו וכי לעניין הצימרים, יותלה הצו למשך חצי שנה על מנת לאפשר היערכות של המבקש. הוסכם אז,ככל שכעבור 6 חודשים יהיה אופק תכנוני ברור והתקדמות בהליכי ההכשרה, המבקש יהא רשאי להגיש בקשה נוספת והדברים יישקלו בחיוב.

בבקשתו עתה טוען המבקש כי הוועד במושב שפר (בו מצויים המקרקעין נשוא הצו),מקדם את ההחלטה על עריכת תב"ע חדשה ליישוב,התקיימה פגישה עם בעלי הנחלות והחלקות ,בוצעו מדידות וכי בזמן הקרוב תוגש תב"ע חדשה להפקדה. לכן,טען המבקש כי קיים אופק תכנוני ויש להתלות את הצו לעוד 6-12 חודשים שאחרת ייגרם נזק בלתי הפיך לפרנסת המבקש.

2.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה לא קיים כל "אופק תכנוני ברור והתקדמות בהליכי ההכשרה" , אשר הוסכם כי רק הוא יצדיק הגשת בקשה נוספת. ע"פ התב"ע התקפה,לא ניתן להוציא היתר בניה לצימרים. כל שהציג המבקש הינו סמך המעיד על הליך תכנוני להכנת תב"ע חדשה שטרם הבשיל להגשה לוועדה. המבקש לא הגיש בקשה לאישור תכנית מפורטת נקודתית מכוחה יוכל לקבל היתר בניה ולכן לא התקיים,לטענת המשיבה,התנאי להגשת בקשה נוספת ושקילתה בחיוב..

3.לאחר ששקלתי את בקשת המבקש ותגובת המשיבה,שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

בראשית הדברים אציין כי, ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביום 26.12.16 קיבלו תוקף של החלטה ולא קיים טעם שבדין המאפשר שינוי החלטה זו ופגיעה בעקרון סופיות הדיון. וראה בעניין דברי ביה"מ אותם מצאתי יפים לענייננו בבב"נ (ב"ש)35817-10-14 אבו קוידר נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז דרום:

"בבקשה חפצה המבקשת לשנות החלטה שיפוטית, שעיגנה הסכמה, פרי רצונם החופשי של הצדדים, כמו היה עיקרון סופיות הדיון, דוקטרינה לא מחייבת. לא ראוי בעיניי כי הסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, תוקע על נקלה, בדרך של הגשת בקשה כללית בטיבה. אם לא נאמר כן, נימצא מסכלים את אלמנט הסופיות במשפט. ראה והשווה דבריו של הנשיא זוסמן בע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא(1), 29, 35-36; ע"א 351/82 נעמי אילון ואח' נגד עו"ד מ. אסטרייכר ואח', פ"ד מא (2), 673, 678-679.....לאמור. מתוך הכתוב עולה על פניו כי המשיבה לא הייתה מצרפת הסכמתה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה, אילו ידעה כי המבקשת תגיש בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה. בנסיבות אלה, היעתרות לבקשה הנוכחית, במתכונתה, סותרת את עיקרון סופיות הדיון, מהיבט אחר, מזה הנזכר".

גם במקרה דנן, המדובר בהסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ולכן, יש לבחון את הבקשה רק בהתייחס לתנאי עליו הוסכם כי יאפשר הגשת בקשה נוספת להתליית הצו ואין להביא בחשבון טענות ביחס להשלכות הותרת הצו ופגיעתו בפרנסת המבקש. בהערת אגב אציין כי טענה זו, גם לגופם של דברים אינה עילה שבדין להתליית צו הפסקה שיפוטי.

מכל מקום כאמור, כאשר הצדדים הסכימו מפורשות והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה, כי רק במקרה שיהיה אופק תכנוני ברור והתקדמות בהליכי ההכשרה, יהיה רשאי המבקש להגיש בקשה נוספת, הרי הבחינה היחידה שיש לערוך הינה בשאלה האם התקיים תנאי זה.

4.המסמך היחיד שצירף המבקש לבקשתו, על מנת להעיד על "אופק תכנוני ברור והתקדמות בהליכי ההכשרה" הינו מסמך מוועד המושב המעיד כי בימים אלו מתקיימת מדידה במושב לצורך פעילות לעדכון תב"ע חדשה. מכאן שהתב"ע החדשה אפילו טרם הוגשה להפקדה וברי כי בשלב זה, המבקש לא הגיש ולא יכול להגיש, בקשה ספציפית מכוחה יוכל לקבל היתר בניה, בקשה שגם אילו הייתה מוגשת, הרי הליך לאישורה נמשך מס' חודשים. אין המדובר במצב בו קיימת בקשה להיתר בניה אשר נבחנת ומצויה בהליך לאישור, אלא במצב שאפילו תכנית לשינוי תב""ע שאישורה עלול להימשך זמן רב, עדיין לא הוגשה ולפיכך, אף בקשה פרטנית להיתר בניה אינה אפשרית וע"פ התב"ע הקיימת כיום, אין כל אפשרות שהמבקש יקבל היתר בניה.

5.בהתאם להלכה הפסוקה, אפילו לגבי צו הריסה מינהלי נקבע כי אין בנקיטת הליכים תכנוניים כדי לעכב ביצוע צו הריסה ולכן, קל וחומר, שדין זהה חל לגבי צו הפסקה ואין בקיומו של הליך תכנוני שאינו מאפשר קבלת היתר בהישג יד כדי לעכב ביצוע צו הפסקה שיפוטי.

וראה ברע"פ 1288/04 נימר נ' הוועדה המקומית לתו"ב ירושלים: