בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
54762-06-12
27/08/2015
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקשת:
מליחה אלאטרש
|
המשיבה:
הוועדה לתכנון ולבניה אבו בסמה
|
| החלטה |
מונחת בפניי בקשה שהוגשה היום, וכותרתה "בקשה דחופה ביותר לעיכוב/לביטול צו הריסה ללא הרשעה".
לטענת המבקשת, ביום 9.12.12 ניתנה החלטת ביהמ"ש שהורתה על הריסת המבנה נשוא הבקשה מכוחו של סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), וחרף האמור, עד הנה לא פעלה המשיבה להרוס המבנה.
מתוך שכך, נטען כי השיהוי שחל בינתיים במימוש הצו, למעלה משנתיים ומחצה מאז ניתן הצו, מפקיע את זכותה של המשיבה לבצע את הצו (ס' 3 לבקשה).
עוד טוענת המבקשת כי בניגוד להצהרת פקח המשיבה בדיון מיום 9.12.12, "לא נעשה כל ניסיון אמיתי לברר את זכות בעלי המבנה, שכן, בנקל ניתן היה לבצע זאת" (ס' 5 לבקשה).
עוד נטען לאגד טענות כלליות, שטיבן לא מחוור, לבד מכך שהן מצטטות בהרחבה את הוראות החוק וההלכות הנוהגות בנדון, ובכלל זה, ככל שניתן להבין, חולקת המבקשת על קיומו של האינטרס הציבורי שבהריסת המבנה (ס' 6 לבקשה; כן ראה ס' 8).
המבקשת לא הוכיחה כי קיימת לה זכות עמידה בהגשת הבקשה לביטול ההחלטה
בהתאם לתקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג-1983 (להלן: "התקנות"), "הרואה את עצמו נפגע על ידי צו לפי סעיף 212 לחוק...שניתן על פי המבקש בלבד, רשאי תוך 30 ימים מהיום שבו הגיע הצו לידיעתו, או ממועד הדבקת הצו...לפי העניין, לבקש את ביטולו מבית המשפט שנתן את הצו...".
ומיהו אפוא בגדר "הרואה עצמו נפגע", שיש בכוחו להגיש בקשה לביטול הצו ?
בב"ש (באר-שבע) 5775/05 אבוענאם נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), נדונה בקשה דומה, במסגרתה עתרה המבקשת לביטול צו הריסה שניתן לפי סעיף 212 לחוק, כשנה לאחר שניתן הצו במעמד צד אחד, בעילות דומות לאלו המועלות בבקשה דנא. המשיבה, מצידה, טענה, בין היתר, כי למבקשת אין זכות עמידה לעתור לביטול הצו, וכי בשל כך יש לדחות הבקשה.