בב"נ 4522-01-15 ארמילאת נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

על פניו, אין בהבהרות הנוספות שפורטו על ידי המבקש, כדי לענות על הצדק מתן סעד לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, בנסיבות העניין.

באשר לזכות המבקש במקרקעין - טוען המבקש כי מעמדו הינו של בר רשות במקרקעין, שכן, ניתנה לו ולבני משפחתו הבטחה כי יוכלו להתיישב בכל השטח, תוך סימון גבולות השטח. המבקש אף הוסיף וטען כי המדינה ביצעה פעולות, לרבות בדרך של הכשרת השטח, אשר מעידות על הסכמת המשיבה לישיבתו במקרקעין (ס' 1-5 לבקשה).

בהקשר זה ייאמר כי בתי המשפט עמדו על כך שהתנגדות לביצוע צו הריסה מנהלי, מחייבת הוכחת זכות ממשית, ואף ישיבה ממושכת, רבת שנים, במקרקעין, אין בה כדי להקנות זכות להיכנס בשערי בית המשפט. ראה קביעת ביהמ"ש ברע"פ 8877/09 אלנברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה (פורסם במאגרים), לפיה: "זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין". כן ראה: ע"פ 3249/05 בר יוסף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פ"ת (פורסם במאגרים).

נוכח האמור, אין בעצם היות המבקש, ככל שכך ייקבע, בר רשות במקרקעין, כדי לייסד זכות מוכרת להגשת בקשה לביטול צו הריסה לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה (השווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים).

יתר על כן. באשר לטענה כי ניתנה למבקש ולבני משפחתו הבטחה מנהלית, ייאמר כי מעבר לעובדה שלא מחוור כלל שההבטחה ניתנה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, חרף השימוש בטרמינולוגיה "המשיבה" במסגרת הבקשה, הרי מאחר שהמבקש לא טען כי בידו היתר שניתן על ידי רשויות התכנון להקמתו של המבנה, כי אז, גם אם יוכיח המבקש קיומה של הבטחה שלטונית, ברי כי הוא לא היה רשאי לעשות את אשר אסר עליו החוק בצורה מפורשת (ראה רע"פ 10269/04 השרון שירות טקסי בע"מ נ' יו"ר הוועדה המקומית נתניה).

פשיטא כי ככל שניתנה הסכמה על ידי גורם כלשהו, ובכלל זה, על ידי מי אשר אמון על ההיבט הקנייני, כי אז אין בכך בהכרח להשפיע על סמכותה של הוועדה המחוזית להימנע מהריסת המבנה בהיבט התכנוני. העובדה כי מי אשר אמון על ניהול הקרקע - או אחר זולתו - מתחייב, ככל שהתחייבות כזו בנמצא, להימנע מנקיטת הליכי אכיפה, אינה גורעת מחובתה של כל רשות ציבורית, שלא להתיר בנייה שלא כדין אלא בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה והתקנות מכוחו.

הוא הדין באשר לטענת האפליה אל מול מבנים אחרים, כנגדם לפי הנטען לא פעלה המשיבה. בנסיבות אלה, תרופתו של המבקש הינה בפנייה לרשות כי תפעל למיצוי חובתה כלפי האחרים, אך אין בידו לקבל סעד פוזיטיבי להנצחת המבנה, אשר נבנה שלא בהתאם להוראות הדין.

באשר לשיהוי בהגשת הבקשה - לא הוברר בטענות המבקש מדוע ידע על הצו רק ביום 30.12.14, שעה שלפי הנטען הצו הודבק ביום 22.12.14. בנסיבות אלה, לא ניתן הסבר משכנע לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה.

מתוך שכך, על פניו, אין מקום להיזקק לטענות המבקש כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, שכן, בהעדר הוכחת זכות, הלכה היא כי המבקש אינו זכאי לפתיחת שערי היכלו של בית המשפט.