גומעה נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה מינהלי.

בתיק זה הוצא ביום 11.1.18 צו הריסה מינהלי בנוגע למבנה בשכונת סוואחרה.

בקשה שהגיש המשיב לביטול הצו נדחתה. כן נדחה ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה בבקשה לביטולו.

כעת עותר המבקש לדחיית מועד ביצוע הצו ב-6 חודשים. המבקש טוען כי קיים אופק תכנוני קרוב להכשרת הבנייה. בחוות דעתו של המהנדס מחמד בזבז נטען, כי הבית קיים על שטח המיועד לשצ"פ, וכי הדרך להכשרתו היא באמצעות הכנת תכנית נקודתית שמטרתה הגדלת אחוזי הבנייה. הזמן המוערך לאישור התכנית הוא בין 12 ל- 14 חודשים. כן טוען במבקש, כי עובדות אלה לא עמדו בפני בית המשפט בדונו בבקשה לביטול הצו.

דין הבקשה להידחות.

ראשית, קיומו של אופק תכנוני להכשרת המבנה אינה עילה לביטול צו הריסה מינהלי, כך שאין מקום לדון מחדש בבקשה לביטולו.

אשר לבקשת הארכה, נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מחוות דעתו של המהנדס עולה, כי המבקש טרם החל בהליך תכנוני כלשהו לשם הכשרת העבירה, לא הוגשה תכנית למוסדות התכנון וברור, כי לא ניתן לומר שההיתר הוא "בהישג יד". בהעדר הליכי תכנון בשלבים מתקדמים להכשרת הבנייה, אין מקום לדחיית מועד ביצוע הצו.

לפיכך, הבקשה נדחית.