בב"נ 37787-09-14 אבו מדעים נ' ועדה מקומית לתכנון רהט

תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מלמד כי הצו הודבק ביום 3.9.14.

המבקש טוען כי נודע לו על קיום הצו אך ביום 11.9.14. ואולם, פשיטא כי אין בידיעתו המאוחרת של המבקש, ככל שאומנם משקפת מציאות כהווייתה, כדי להתגבר על השיהוי הניכר בעצם הגשת הבקשה, אחרת - יוכל כל אדם להיזקק לטענה כללית כי דבר קיומו של הצו נודע לו מאוחר, ובכך תסוכל התכלית המגולמת בהוראות התקנות.

בהתאם להוראת תקנה 6 לתקנות, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

יתר על כן. בהתאם להוראת התקנות, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

בהקשר זה, טוען המבקש כי הקרקע הינה "בבעלות המבקש אשר קיבל אותה בירושה מאביו בשנת 2002" (ס' 5 לבקשה).

המבקש לא צירף כל אסמכתא מתאימה בנדון, ועל כן, אין בידי ביהמ"ש ליתן לכך משקל הולם כבסיס איתן לצורך דחיית ביצוע צו הריסה מנהלי.

ככל שכוונת המבקש נסמכת על תביעת בעלות שהוגשה, ואף זה לא מחוור, ייאמר כי מעבר לעובדה שלא צורפה אסמכתא מתאימה מפקיד ההסדר, הרי אף אם הייתה מצורפת, לא היה בה כדי ליצור זכות מוכרת, שכן, בהתאם להלכה הפסוקה, תביעת בעלות אינה אלא טענה לזכויות במקרקעין, ובוודאי שאין בה כדי לגבש זכות מוכרת במקרקעין (ראה, למשל: ע"פ 4614/07 אבו סבילה נ' הוועדה המחוזית - פורסם במאגרים).

בהתאם להלכה הפסוקה, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.