בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
36528-10-14
23/10/2014
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקש:
נעים אלקיעאן
|
המשיבה:
מדינת ישראל – באמצעות פרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין
|
| החלטה |
בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.
בהקשר זה, המבקש אינו מציין מקור זכותו במקרקעין, אלא אך כי נאלץ לבנות את המבנה, כהגדרתו, נוכח "מצוקת הקרקעות הקשה ממנה סובל המבקש ובני משפחתו" (ס' 5 לבקשה).
למעשה, אין כל טענה בבקשה בדבר קיומו של פגם כלשהו בצו ההריסה המנהלי. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי הוא חפץ להיוותר במבנה, לא מחמת שיש היתכנות קונקרטית לקבלת היתר ביחס למבנה, אלא על מנת שהמבנה ישמש כפתרון ביניים עד למציאת פתרון חלופי (ס' 6 לבקשה).
ואולם, לא מצאנו בתקנות, אף לא בהלכה הפסוקה, אפשרות להגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו, לצורך המתנה להכשרת מבנה חלופי, תחת המבנה אשר נבנה שלא כדין.
בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקש להצביע על זכות מוכרת, וכאמור, זאת לא ראיתי.
מתוך שכך, בהינתן כי הוכחת הזכות מהווה תנאי הכרחי לפתיחת שערי היכלו של בית המשפט בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, ובשים לב לכך שהמבקש לא הצביע על פגם כלשהו בצו ההריסה, אינני רואה אפשרות להיעתר לבקשה. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.
באשר לטענת המבקש כי המבנה נשוא הצו, אשר שטחו כ-64 מ"ר, והינו בנוי מפנל מבודד, ניתן לפירוק בנקל, אציין כי אין בכך כדי להחריגו מהמונח "בניין", כמובנו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, וכפרשנותו בהלכה הפסוקה.
אף לא ראיתי בטענה הכללית, שעניינה פעולת המשיבה מתוך אפליה, בכך שבחרה להרוס את ביתו של המבקש ולא בתים אחרים, כטעם להיעתר לבקשה.
זאת, מאחר שלא נטען, וממילא לא הוכח בפניי, כי יתר המבנים, אליהם מכוון המבקש, נבנו אך לאחרונה, באופן המאפשר למשיבה להיזקק להוצאת צווי הריסה מנהליים.