בב"נ 3410-11-15 אמיל נ' ועדה מקומית לתכנון חדרה

רקע

ביום 2.11.15 הונחה בפני בקשת המבקש לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום

12.10.15 והוא חל על תוספת מקונסטרוקציית מתכת ולוחות פנל מבודד בשטח של כ- 30 מ"ר (להלן:

"התוספת"), שנבנתה ללא היתר בגוש 10572 חלקה 192 ברח' החלוץ 18 בגבעת אולגה חדרה (להלן:

"המקרקעין").

ביחד עם בקשה זו, עתר המבקש לעיכוב ביצוע הצו עד למתן החלטה בבקשה העיקרית.

לאחר שעיינתי בנימוקי התנגדות המשיבה לבקשה בדבר העדר זכות עמידה של המבקש בבקשה זו, הוריתי על עיכוב ביצוע הצו עד להחלטה אחרת ועל קיומו של דיון במעמד שני הצדדים בנושא זכות העמידה, תחילה.

טיעוני הצדדים

בעתירתה לדחיית הבקשה על הסף בשל העדר זכות עמידה למבקש כאמור, טוענת המשיבה כי:

• על פי נוסח "התוספת הראשונה" לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי) התש"ע-2010, על המבקש להצביע על זכות מוכרת במקרקעין (זכות קניינית/חוזית או אחרת). מכיוון שהמבקש בנה את התוספת תוך פלישה למקרקעין שבבעלות הקרן הקיימת לישראל, הרי שאין הוא יכול להיחשב כבעל זכות מוכרת כלשהי במקרקעין אלה (ר' רע"פ 8877/09 אלנברי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה בו נקבע כי "זכותו של אדם להתנגד לצו הריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין").

• התוספת נשוא הצו איננה קיימת זמן רב, המבקש איננו מתגורר בה תקופה ארוכה ולכן – כך על פי ההלכה הפסוקה – אין לו זכות עמידה כמי שנפגע מהצו לפי סעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה ((ר' ע"פ 3249/05 מרדכי בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פתח תקווה).

• גם במקרים בהם קיימת רשות מכללא להחזיק או להשתמש במקרקעין, אין מדובר בזכות משפטית שיש בה כדי להכשיר הגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי (בעניין זה הפנתה ב"כ המשיבה לבב"נ (ת"א) 7218-01-00 תומר קוג'ה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו).