בב"נ 30569-09-14 ועדה מקומית לתכנון מרום הגליל נ' קאופמן ואח'

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי (סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965) וצו למניעת פעולות (סעיף 246 לאותו חוק), שניתנו במעמד המבקשת בלבד; וכן בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה למחוק בקשה לביטול הצווים עקב איחור בהגשתה.

2.ביום 11.9.2014 הוצאתי לבקשת הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרום הגליל (להלן: הוועדה) צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות נגד המבקשים, במעמד המבקשת בלבד, בקשר בעבודות להקמת חדר קירור בתוך סככה חקלאית מפולשת.

3.תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג-1982, קובעת כי הרואה עצמו נפגע בין היתר מצווים מהסוגים הנזכרים לעיל רשאי, תוך 30 ימים מהיום שבו הגיע הצו לידיעתו או ממועד הדבקת הצו, לבקש את ביטולו מבית המשפט שנתן את הצו (הכל בתנאים המפורטים שם). בענייננו, בחלוף למעלה מ-6 חודשים ממתן הצו, פנו המבקשים בבקשה "דחופה" לבטל את הצווים. המבקשים לא הבהירו בבקשתם באיזה מועד הגיעו הצווים לידיעתם או הודבקו. הוריתי למבקשים להגיש תצהיר בענין (החלטה מיום 2.4.2015) ממנו עלה כי המועד להגשת הבקשה אכן חלף, ומאחר והמבקשים לא ביקשו ארכה, הבקשה נמחקה (החלטה מיום 15.4.2015).

4.ביום 21.4.2015 הגישו המבקשים את הבקשות שבפני, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הצווים (תוך הוספת בקשה לביטול הצו מטעם נוסף, בענין זיהוי המקרקעין) ול"עיון חוזר" בהחלטתי למחוק את הבקשה לביטול הצווים.

5.המבקש הצהיר בתצהירו כי צו ההפסקה השיפוטי הובא לידיעתו על ידי בנו במהלך חודש דצמבר 2014 (פס' 9 לתצהיר מיום 14.4.2015). המבקש הצהיר כי הוא סובל מבעיות בריאותיות כבדות משקל, והוא אושפז ביום 18.9.2014 לצורך ניתוח בו נכרתה הזגוגית בגלגל העין וניתוח להסרת קטרקט. מסמכים רפואיים - צורפו. הוצהר, כי המבקשים המתגוררים בכרם בן זמרה נאלצו לעבור להתגורר אצל בתם באזור ירושלים על מנת לקצר את זמני הנסיעה לבדיקות מעקב. לפי תצהיר המבקש, הוא שב לביתו בחודש אוקטובר אך היה מצוי בחופשת מחלה עד 11.12.2014 ולא היה מעורה במשק. כן טענו המבקשים כי הם לא היו ערים למועדים הקבועים בדין לפניה בבקשה לבטל את הצווים.

6.בתגובה לטענות אלה הצביעה הוועדה המקומית על עובדות שהמבקשים הסתירו מבית המשפט בבקשותיהן: כי בגין הבניה מושא הצווים השיפוטיים הוצא כבר בחודש 2.2014 צו הפסקה מינהלי, וכי בנם של המבקש עוכב פעמיים בידי משטרת ישראל בחשד להפרתו (הוועדה טענה כי הבן נעצר, והמבקשים טענו והבהירו, בדיעבד לאחר הסתרת הענין מבית המשפט בבקשותיהם, כי מדובר אך בעיכוב). עוד טענה הוועדה כי כבר בדצמבר 2014 התקשרו אל באת כוחה עורכי דין מטעם המבקשים בענין הבניה מושא הבקשה, נתון בו מודים המבקשים (פס' 10 לתשובה לתגובה) אשר מכרסם בטענה לפיה יש ליתן למבקשים ארכה מפאת אי ידיעת המועדים להגשת בקשה לביטול הצווים. אעיר כבר כאן, כי לצד המשקל שיש לייחס למצבו הבריאותי של המבקש, ואין להקל בו, לאור כל שהתגלה בתגובת הוועדה בענין ניקיון כפיהם של המבקשים, גם אלמלא חולשת עילתם לביטול הצווים כפי שיפורט להלן, ייתכן ולא הייתי מהסס לדחות את בקשותיהם.

7.המבקשים העלו בבקשותיהם שורה של טענות לגוף בקשה לבטל את הצווים, תוך הפניה אל הבקשה לביטול הצווים שנמחקה וצירוף העתק ממנה. לטענות אלה אפנה עתה.

טעות בזיהוי המקרקעין

8.הצווים השיפוטיים התבקשו וניתנו על בסיס תצהיר לפיו העבודות וההכנה לשימוש מתבצעים ב"מושב כרם בן זמרה במקרקעין הידועים כגוש 14267 חלקה 1, מגרש 61". המבקשים טענו כי מספר החלקה אינו נכון, ומספר החלקה הנכון הוא 14. לטענת המבקשים מדובר בפגם יסודי בצו. הוועדה טענה בתגובתה כי הבקשה לצווים הוכנה על בסיס היתר הבניה, ומקור הטעות במספר החלקה הוא בהיתר הבניה עצמו. צורף העתק ההיתר בתמיכה לטענה זו (המבקשים אינם חולקים על כך שמדובר בטופס ההיתר – פס' 6 לתשובה לתגובה; הם טוענים כי מספר החלקה בתכניות ובתשריטים ("גרמושקה") של ההיתר מדויקת, אולם תכניות ותשריטים הם בבחינת נספח להיתר, וראו תקנות 2 ו-3 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970). הוועדה טענה בתגובתה כי הזיהוי המדויק של המקרקעין הינו "מגרש 61 ... בגוש 14267 חלקה 14 (חלק)" וכי מדובר בהשמטת קולמוס של הספרה 4 במספר החלקה 14 (פס' 17 לתגובת הוועדה). הוועדה מצביעה על הקושי בכך שהמבקשים מסתמכים, מצד אחד, על ההיתר אשר נוקב במספר חלקה 1 במקום 14 כהיתר תקף, אך מהצד השני טוענים כי הצו המציין את מספר החלקה 1 במקום 14 אינו תקף. לטענת הוועדה, תכלית פירוט זהות המקרקעין בצו היא זיהוי ודא; בענייננו מדובר בטעות הקלדה במספר החלקה בלבד, והמבקשים מזהים היטב את המקרקעין ואת הסככה מושא ההיתר והצווים, בהם גם הודבקו הצווים.