בב"נ 27771-04-15 מדינת ישראל נ' בילויים אילת 2012 בע"מ ואח'

1.בפני שתי בקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 לעכב ביצוע צו שיפוטי עד ליום 31/10/15 לצורכי התארגנות בכפוף לסגירת המועדון ופינויו עד ליום 15/11/15.

אין מחלוקת כי המועדון הוקם בין היתר במגרש 24 שייעודו הוא שטח חניון והשימושים המותרים בייעוד זה הם: "חניה לרכב קל וכבד בלבד, שאינו נושא חומרים רעלים ו/או מסוכנים". כן נקבע בתוכנית כי "לא תותר בנית מבנים פרט לאלה הדרושים להפעלת חניון". כמו כן המועדון נבנה גם על מגרשים 20 ו- 23 שייעודם הם שצ"פ וחל לגביהם איסור בניה מכל סוג.

2.הנסיבות התיק הן כי ביום 9/4/15 הגישה המשיבה כנגד המשיבים בקשה לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, להפסקת השימושים המסחריים המבוצעים על ידי המשיבים במקרקעין, לצורך מועדון סלינה, מסיבות ואירועים (להלן: "המועדון"). הבקשה נעתרה ביום 12/5/15 על ידי כבוד השופט ליאור ברינגר. כב' השופט ברינגר דחה את הביצוע של הצו למשך 8 חודשים, דיינו עד לינואר 2016.

המשיבה ערערה על הדחיה שניתנה. בית המשפט המחוזי, כב' הנשיא י' אלון, קיבל את הערעור וביטל את הדחיה שניתנה בבית המשפט השלום וקבע כי הצו השיפוטי יכנס לתוקפו ביום חתימת ומתן פסק הדין (עפ"א 6210-06-10. להלן: "פסק הדין בערעור").

3.לטענת המבקשים הם נדרשים לזמן להתארגן לפינוי וכן כי קמו נסיבות חדשות שמבססות את הבקשה. הנסיבה החדשה היא כי משטרת ישראל נתנה אישור חד משמעי להפעלת המועדון. על בסיס זה עיריית אילת נתנה אישור להוצאות רישיון עסק זמני להפעלת המועדון בכפוף למתן פסק המשנה את פסיקת בית המשפט המחוזי (סעיפים 3-4 לבקשה). כן נטען כי דחיית הבקשה תגרום לנזקים כספיים משמעותיים שאינם הפיכים לצדדים שלישיים, ובכלל זה כ- 100 עובדי העסק וכן צדדים ג' שהזמינו אירועים במקום.

המבקשים הפנו לאישור העירייה מיום 3/8/15 הכולל פירוט כל האישורים שהוגשו לתיק רישוי העסקים המבססים בין היתר את סוגיית הבטיחות ואשר יש הם כדי לבסס מתן רישיון או היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים. בדיון נטען כי המסמך של עירייה כי המועדון עומד בתנאי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 מפיג את החשש של כב' הנשיא אלון העומד בבסיס פסק דינו.

4.אפתח בכך כי המסמך של העיריה אינו מבסס מתן רישיון עסק למועדון במקומו הנוכחי בשלב זה, כי תנאי למתן רישיון עסק הוא קיומם של דיני התכנון והבנייה סעיף 1(א)(6) לחוק רישוי עסקים [רע"פ 9585/09 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שקמים נ' ראש המועצה האזורית שפיר ( 3/9/12) (להלן: "עניין- שקמים")]. העיסוק בעסק ללא רישיון או היתר זמני הוא עבירה פלילית והוא עילה להוצאת צו הפסקה מנהלי על ידי הרשות (סעיף 20 לחוק רישוי עסקים; סעיף 23 רישא לפסק הדין בעניין- שקמים ).

מכאן אפנה לטעון בפני כי יש לקרוא את פסק דינו של כב' הנשיא אלון כמאפשר זמן התארגנות אם תוסדר הסוגיה הבטיחותית. להשלמה אציין כי בעבר היה בתיק רישוי העסקים אישור משטרתי, אך הוא בוטל מחמת שריפה והאישור החדש ניתן לאחר חקירת המשטרה. לכך אוסיף כי העירייה נתנה למועדון היתרים זמניים חוזרים לפי תקופות הפעילות שכן מדובר בעסק עונתי, לפי חוק רישוי עסקים. הצווים הם מהשנים 2013 ועד 2014, לחודשים קצובים. השינוי קרה לאחר ביקורת של מטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת בחודש מאי 2014 כשהתברר כי מתחם המועדון ומבניו הוקמו במגרשים אחרים מאלו שפורטו בבקשה להיתר בניה ושימוש חורג וגם כי הוקמו גם מבנים ללא בקשה להיתר בניה. המועדון על המתחמים שלו הוקם במגרשים 20,23 ו- 24 במקום במגרש 8 בגוש 40069 חלקה 1 בעיר אילת.

ביום 1/6/14 נשלחו למשיבים התראות בדבר בניה ושימוש לא חוקי במקרקעין, ביום 26/2/15 הוצא צו הפסקה מנהלי למשיבה מס' 5 שביצעה במקום עבודות. ביקורת מיום 12/3/15 לימדה על ביצוע עבודות הכנה ובניה בהיקף נרחב לבניית המועדון ללא היתר ובסטייה מהתכונית ותוך הפרה של הצו השיפוטי . על אף ההתרעה והצו הבניה המשיכה ובחודש אפריל 2015 התקיימו אירועי פתיחה של המועדון.

בא כוח המשיבה מתנגד לבקשה ומפנה את בית המשפט לפסק דינו של כב' הנשיא אלון וכי פסק הדין אינו מעוגן בסוגיית הבטיחות ולכן לאישור המשטרה אין משקל.

באי כוח הצדדים חלקו בשאלה האם ניתן לבסס את הבקשה בנסיבות שאין למקום המסוים אופק תכנוני, דהיינו הסדרת החריגות. אין מחלוקת כי זה המצב של כל הבניה במגרשים 20,23 ו- 24, לפחות בטווח הנראה לעין.

לטענת באי כוח המבקשים אין מגבלה כאמור ואילו לטענת בא כוח המשיבה הפסיקה קבעה כי יש מקום לדחיית ביצוע צו הריסה במקום שיש אופק תכנוני.