בב"נ 2417-02-15 חמאמדה נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

עניינה של הבקשה המונחת להכרעה בפניי, בבקשה שהגיש המבקש "למתן ארכה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה", וזאת "לפנים משורת הדין", כהגדרת המבקש.

רקע עובדתי

ביום 1.2.15 הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, שהוצא על ידי המשיבה בהתייחס למבנה, שבו לפי הנטען מתגורר המבקש.

בהחלטתי, מיום 2.2.15, קבעתי כי בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

בהקשר זה, המבקש לא כיחד כי אין לו זכות כלשהי במקרקעין, ותחת זאת חָפָץ בעיכוב ביצוע הצו בשל העובדה "כי קיימים מגעים וקיים סיכוי להגעה להסדרת עניין ההתיישבות של כל השבט באזור מגוריהם" (ס' 3 לבקשה).

ואולם, כך קבעתי, בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה איננה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. העובדה כי המבקש מצוי במגעים, שטיבם כלל לא הוברר, אינה מייצרת מסד לקיומה של זכות מוכרת במקרקעין.

זאת ועוד. קבעתי כי המבקש לא צירף כל אסמכתא לטענתו כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, וכי "מדובר בבנייה ישנה, אך נעשה בה שיפוץ מאוד חיוני..." (ס' 6 לבקשה), ומכל מקום, בהתאם להלכה הפסוקה, אף אם יוכח הדבר, הרי הקמת מבנה חדש תחת זה הישן, אף היא תיחשב כהקמת "בנין", כמובנו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. נוכח העילות המצומצמות והמוגדרות לביטול צו הריסה מנהלי, ברי כי לא ניתן להסתפק בהעלאת טענה בעלמא, שאינה מגובה בתימוכין.

הלכה למעשה, כך סיכמתי ההחלטה, המבקש מציין כי אינו חפץ בביטול הצו, אלא אך בעיכובו, ועל כן, הוא שם יהבו על סמכותו של ביהמ"ש "לפנים משורת הדין" (הרישא לבקשה. כן ראה שם, ס' 13). ואולם, עם כל האהדה לטענות המבקש, ייזכר כי בית משפט זה אמון על הוראות הדין, ואילו עשיית צדק "לפנים משורת הדין" - כבקשת המבקש - מסורה לבעל הדין חברו, אך אינה עניין לביהמ"ש לחייבו לפעול כאמור.

בנסיבות אלו, קבעתי כי הבקשה לא תידון, כל עוד לא יוגשו נימוקים מלווים באסמכתאות ביחס לשיהוי בהגשת הבקשה, כמו גם ביחס למקור זכותו של המבקש במקרקעין, וכן ביחס למועד בניית המבנה.