ארן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון

1.ביום 31.3.17 הוצא על ידי המשיבה צו הריסה מנהלי, על פיו הורה יו"ר המשיבה למבקש לפנות או להרוס תוך 24 שעות, בניה ללא היתר שהוקמה באופן בלתי חוקי. הבניה תוארה בצו

כדלקמן: "מבנה שלד בנוי מלוחות עץ מעל מבנה אוהל קיים המשמש למגורים בשטח של כ-160 מ"ר ובגובה של כ-3 מ' "

2.המבקש עתר לביטול צו ההריסה המנהלי בטענה כי מדובר במבנה שנבנה מעל

אוהל מגורים קיים בו הינו מתגורר מעל שנתיים ולכן, לטענתו, גם המבנה מאוכלס

מעל 30 יום. במהלך הדיון העלה המבקש טענה נוספת כאילו הריסת המבנה תסכן את האוהל,

לגביו לא ניתן צו הריסה. בסיכומיו, בסיום הדיון, אף הוסיף המבקש טענה לאכיפה בררנית.

3.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא מתקיימות עילות הביטול הקבועות

בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן – החוק) וכי הצו שהוצע

עמד בתנאים שנקבעו בחוק: לא הסתיימה בניית המבנה 60 יום לפני מועד התצהיר שצורף

לצו והמבנה אף לא היה מאוכלס, או לא מאוכלס, 30 יום קודם התצהיר. בעניין זה

הוסיפה המשיבה כי כלל לא ניתן לאכלס את המבנה מבחינה אובייקטיבית ואולם לאור

תכלית המבנה, כפי שהמבקש עצמו הודה בו-שמירה מפני גשם ושמש, הרי הבניה לא

הושלמה כלל, אלא לאחר השלמת הנחת היריעות על המבנה .

4. תכליתו של סעיף 238א לחוק הובהרה היטב בפסיקה. ברע"פ 6034/99 לימור כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , צוין כי תכלית הסעיף איננה הגנה על קניינו של אדם כי אם על טובת הציבור המחייבת שבנייה תעשה רק על פי היתר. אין די בצווי הריסה שיפוטיים לשם מיגור תופעת הבנייה שלא כדין ויש מקום להקנות סמכות קיצונית של הריסה מנהלית. לפיכך, במתן פירוש לסעיף 238א לחוק יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מנהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם ביעילות בבנייה בלתי חוקית.