בב"נ 13231-08-15 מדינת ישראל נ' גנח

בבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי ואיסור שימוש

ביום 7/8/15 הגישה המאשימה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי ואיסור שימוש ביחס לחלקה 31 בגוש 2983.

לטענת המאשימה, המשיב הקים על החלקה מבנה מטון ועץ בשטח כולל של כ-485 מ"ר, מבנה מאבן וגבס כולל גג רעפים בשטח של 16 מ"ר, קיר אבן באורך של כ-10 מ,, דק עץ בשטח של כ-175 מ"ר, ריצוף שטח של כ-195 מ"ר לרבות הקמת שער מברזל ובניית מדרגות ופרגולות מעץ- ללא היתר כדין ובניגוד לייעודם הציבורי של המקרקעין עפ"י ההכרזה מיום 6/10/74.

בבקשה נטען כי ביום 19/11/14 נחקר המשיב תחת אזהרה ובמסגרת חקירתו הודה באחריות לביצוע העבודות ובהיותו המחזיק בפועל במקרקעין שעליהם בכוותו להפעיל מסעדה ובית קפה.

ביום 30/11/14 הוציא יו"ר המבקשת צו הריסה מנהלי, אשר בעקבותיו הגיש המשיב ביום 1/12/14 בקשה לביטול הצו (צ"א 1627/12/14).

לטענת המבקשת, במסגרת ההליכים באותו תיק הודה המשיב בתצהיר התומך שהגיש בביצוע העבודות ואף הצהיר כי בכוונתו לעשות בחלק מהמבנים שימוש כמשרדים. עוד הוא הצהיר, כי גם המשטרה פועלת להוצאת צו שיפוטי לאיסור שימוש בעסק ללא רישיון עסק. במסגרת אותו תיק הגיש המשיב חוו"ד שמאי לפיה המבנים ראויים לשימוש מסחרי.

בהליך ההוא קבעה כב' השופטת רקפת מוהר-סגל כי אין חולק שהמבנים נבנו ללא היתר ואולם חלק הארי שלהם ראוי לאכלוס או קרוב מאוד למצב זה. יחד עם זאת, לאור התנהלות המועצה המקומית ושתיקתה נוכח ביצוע עבודות הבנייה מצאה כב' השופטת לנכון לבטל את צו ההריסה תוך שהיא מבהירה בהחלטתה שאם לא יוכשרו המבנים בעתיד הדבר לא ימנע שימוש בהליכים אחרים שיינקטו נגד המשיב.

ביום 7/8/15 הובאה בפני בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי תקנה 3 לתקנות התכנון והבנייה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד) תשמ"ג – 1982 , ונתתי צו כמבוקש, לאור נימוקי הבקשה.

על ההחלטה הוגש ערר למחוזי (עפ"א 14363/10/15), ולאור המלצת בית-המשפט נמחק הערר על מנת לאפשר למשיב להגיש בקשה לביטול ההחלטה לבית-משפט זה.

ביום 19/10/15 הגיש המשיב בקשה לביטול ההחלטה שניתנה לשיטתו מבלי לאפשר להעלות את טיעוניו בפני בית-המשפט בהיות ההליך שננקט בעל מאפיינים פליליים, ובטרם הובאו בפני בית-המשפט כל העובדות לאושרן.