בבלי נ' פלומבו

החלטה

1.בפני בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת ערעור מטעם המבקשת על פסק דינו של בית המשפט קמא (כב' הרשם יגאל נמרודי) מיום 12.3.09 במסגרתו דחה את התנגדות המבקשת לביצוע שטרות (להלן: "פסק הדין").

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.

3.המבקשת טוענת שהגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט קמא ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ שננקטו נגדה מכח פסק הדין. לטענת המבקשת הליכי ההוצל"פ עוכבו על ידי בית המשפט; המבקשת מוסיפה שבשלב מסוים ניתנה החלטת בית המשפט קמא לפיה היה עליה להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט השלום, משכך, הגישה את הערעור למזכירות בית משפט זה ושם חתמו עליו בחותמת "נתקבל". לטענת המבקשת, היא היתה בטוחה שהערעור ממתין לקביעת מועד לדיון אלא שלאחר שננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל נודע לה ש"כלל אין לה הגשת ערעור למרות החותמת 'נתקבל' ע"י מזכירות ביהמ"ש המחוזי. עוד נטען שהמבקשת פנתה לארכיב בית המשפט כדי לצלם את התיק אך התברר לה שהתיק נמצא ב"ארכיב חיצוני" ויש להזמינו וכי הוא יגיע "כעבור 10 ימים", משכך, טוענת המבקשת, יש להתיר לה להגיש ערעור על פסק הדין.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו ההליכים בין הצדדים נמשכים כמה שנים ולמבקשת ניתן יומה בבית המשפט. המשיב טוען שבקשת המבקשת לביטול הדרישה להפקדת ערבון של 2,500 ₪ כתנאי לעיכוב הליכי הוצל"פ נדחתה על ידי בית המשפט קמא וכי היא לא הפקידה את סכום הערבון ומשכך הליכי ההוצל"פ המשיכו. עוד נטען כי המבקשת הגישה בקשה לפטור אותה מתשלום אגרה בגין הערעור שהגישה לבית המשפט השלום, כי בקשתה נדחתה וכי בסופו של דבר שילמה אגרה לאחר חלוף המועד שנקבע לכך ומשכך ממילא אמור היה הערעור שהגישה לבית המשפט קמא להמחק. המשיב מוסיף כי במסגרת תיק ההוצל"פ ננקטו הליכים שונים נגד המבקשת ללא הועיל וכי רק עת הוטל עיקול על משכורתה בינואר 2012 הגישה המבקשת את הבקשה דנא ואין לאפשר התנהלות כזו.

5.כאמור, לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה.

מאחר שאין מחלוקת כי המועד להגשת ערעור על פסק הדין חלף, הרי שיש לבחון האם התקיימו התנאים להארכת המועד כמבוקש.

בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר האזרחי נדרש 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת הבקשה שכן המועד להגשת ערעור ובקשות רשות ערעור קבוע 'בחיקוק' וכלשון התקנה "נקבע המועד הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו ".

בענייננו, לא הוצג כל טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.

ראשית, להדגיש שפסק הדין נשוא הארכת המועד להגשת הערעור ניתן ביום 12.3.09 – דהיינו לפני למעלה מ-3 שנים.

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ביום 26.7.09 ניתנה החלטת בית המשפט השלום (כב' השופט משה סובל) לפיה "ערעור על החלטה הדוחה התנגדות לביצוע שטר יש להגיש לבית המשפט המחוזי שלו הסמכות הענינית. על כן נדחה הערעור והבקשה להארכת מועד".

המבקשת טוענת ש"מיד" "העבירה" את התיק לבית המשפט דנא אלא שלא הציגה כל אסמכתא לטענה זו ומזכירות בית המשפט דיווחה כי לא נפתח תיק ערעור כנטען על ידי המבקשת.

תחת תמיכת טענותיה באסמכתאות ראויות ראתה המבקשת לציין כי לאור העומס בבתי המשפט היא סברה שהערעור ממתין לדיון אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבמשך השנים ננקטו נגד המבקשת הליכי הוצאה לפועל על ידי המשיב וממילא היה על המבקשת, כמי שהגישה ערעור לטענתה, לברר מה עלה בגורל הערעור ולא לשבת "ולחכות" במשך שנים שייקבע מועד לדיון בערעור.

עוד להוסיף, כי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדה, הובאה החייבת לדיון בצו הבאה.

הדיון התקיים ביום 24.2.11 ובמסגרתו טענה המבקשת כי הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא וכן בקשה לעיכוב הליכים. בהחלטה באותו דיון נקבע כי : "עיון במערכת נט-המשפט לא העלה כי ישנו ערעור פתוח בבית משפט בתל אביב, אולם אני מאפשר לחייבת שהות בת 7 ימים להגיש לתיק אסמכתא המעידה על קיום הערעור ועל עיכוב ההליכים במסגרתו".

אין חולק כי במועד זה, המבקשת שנכחה בדיון ידעה כי בהתאם למערכת נט המשפט לא קיים ערעור על פסק הדין בבית משפט בתל-אביב ומשכך היה עליה, למצער, לפנות לברר את פשר התקלה אלא שתחת זאת ראתה היא להגיש את הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור למעלה משנה לאחר שידעה דבר קיומה של 'התקלה הנטענת' ולעניין זה אין נפקות אם בין לבין קיימה המבקשת בירורים כאלה ואחרים במזכירות בית המשפט וממילא, בשים לב לנסיבות העניין, אין בבירורים שכאלה, שאף הם לא נתמכו באסמכתאות, משום טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.

לאור המפורט לעיל, אני סבורה כי הגשת הבקשה דנא למעלה משנה לאחר 'שנודע' למבקשת כי אין ערעור בבית המשפט בתל אביב וכשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין היא איחור בלתי סביר וכי בנסיבות העניין לא סיפקה המבקשת הסברים לאיחור האמור, ממילא לא הסברים המניחים את הדעת.

טענות המבקשת בדבר הגשת ערעור לבית משפט זה לא נתמכו באסמכתא כלשהי (ואף לא בהודעת הערעור שלטענת המבקשת נחתמה בחותמת "נתקבל") וגם אם הייתי מקבלת את הדברים, הרי שהמבקשת לא סיפקה הסבר להגשת הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור לאחר למעלה משנה מיום מתן החלטת ההוצאה לפועל בה נאמר לה במפורש כי אין בבית המשפט המחוזי כל ערעור.

סיכומו של דבר, לא מצאתי טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.

6.די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה אך אני רואה להוסיף שמבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי שסיכויי הערעור טובים שכן מעיון בפסק הדין עולה שהתנגדות המבקשת לביצוע שטר נדחתה נוכח העובדה שתצהירה של המבקשת לא פורט כדבעי ולא נמצאה בו "תשתית עובדתית בדבר הגנה בפני הצד הקרוב". כך נקבע שהמבקשת לא פרטה את הנסיבות בהן נמשכו על ידה ההמחאות, את הגורם לו נמסרו ההמחאות, את השתלשלות העניינים וכיו"ב. בית המשפט קמא קבע כי "המבקשת אומנם טענה, כי לא קיבלה תמורה כלשהי בגין השטרות, אולם טענה כאמור שאינה מפורטת אינה מספיקה על מנת שתינתן למבקשת רשות להתגונן" - קביעות אלה של בית המשפט קמא הן קביעות עובדתיות וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות שכאלה.