בבלי נ' אברמוב

פסק דין

1.בפניי תובענה שטרית. התובע מחזיק בשיק ע"ס 40,000 ₪ שזמן פירעונו הינו 5.11.06. השיק נמשך מאת הנתבע אל התובע.

2.הנתבע והתובע היו בעלי מניות ומנהלים של חברת ניד – א – סל בע"מ (להלן: "החברה") שעסקה בשיווק ומכירה של טלפונים סלולאריים. לימים נתגלע סכסוך בין השניים, והצדדים החליטו להיפרד באופן שכל אחד יוכל לרכוש את החלק של משנהו.

3.לגרסת התביעה, בפברואר 2006 הגיעו הצדדים להבנה והסכמה כפי שעולה ממסמך שכתבו בכתב יד (נספח ד' לתצהיר התובע), על פיה יקנה הנתבע את חלקו של התובע בחברה בסך של 1,440,000 ₪, באופן שישולם ב- 36 שיקים מעותדים ע"ס 40,000 ₪ כל שיק. עוד הוסכם, כי במידה והמחזור החודשי של החברה יפחת והסכום החודשי יקטן מ-15% שהם 40,000 ₪, ישולם הסכום המוקטן בשיעור של 15%. לגרסת התביעה, הנתבע מסר לידיו 30 שיקים (במקום 36) להקלת הגבייה ולהבטחת התשלומים, פרע 11 מהם, והשיק נשוא הדיון הינו אחד מהם. לשיטת התובע, יתרת החוב שחב הנתבע לתובע הינו 1,000,000 ₪.

4.לגרסת ההגנה, אכן העלו הצדדים על הכתב סיכום דברים שתוכנו היה כדלקמן: הנתבע יעסיק את התובע בחברה כל עוד היא פעילה, הנתבע יעסיק את התובע 36 חודשים, בהם ישלם לנתבע סך של 15% מהמחזור החודשי של החברה או 40,000 ₪ הנמוך ביניהם. לגרסת ההגנה, כל השיקים המעותדים שנמסרו לא היו אלא להבטחת התשלום, מאחר וניתנו לביטחון בלבד, היו אמורים להישאר בידי רו"ח סעד גביש. התובע נטל אותם בניגוד מוחלט לסיכום הדברים. הנתבע שילם בהעברות בנקאיות לתובע בגין שיקים קודמים שלא הוחזרו לידיו. הנתבע טוען, כי בעקבות הפרת ההסכם ע"י התובע בין היתר בסירובו להחזיר את השיקים ולעבוד בחברה, פסק הנתבע לשלם לתובע את התשלום ב-2/07 ופעילות החברה הופסקה ב-5/07. למרות שהנתבע עדכן את התובע בהפסקת פעילות החברה, הפקיד התובע בחודש 3/07 את ההמחאה של חודש 11/06.

לטענת הנתבע, המחאה זו נשוא הדיון באה להבטיח תשלום חודש 10/06 בלבד. לגרסת ההגנה, תשלום עבור חודש 10/06 שולם ב-11/06 ע"י הפקדת שיק ביטחון מחודש 6/06, למרות שיוני 2006 נפרע ע"י הנתבע באמצעות העברה בנקאית.

5.במהלך העדויות ובניגוד לחישוב בתצהירו, הודה הנתבע כי עפ"י דף מחזור הפעילות מ-2/07 ועד הפסקת הפעילות 5/07, נותר הנתבע חב לתובע סך של 96,000 ₪ גם עפ"י שיטתו. אלא שעל פי גרסתו לא ניתן להיפרע באמצעות השיק נשוא התביעה מחוב זה, על אף שמדובר באותו חוב ובאותן נסיבות, וכך מעיד הנתבע:

"אז לא ידענו על ה-96,000 ₪. היום כשאני יודע, יש מניעה לשלם כי עבור החודש הספציפי הזה לא מגיע לצחי כסף. הנתבע תבע את השיק הזה בלבד ולא תבע באופן כללי".

(עמ' 5 לפרו' שורות 10-11).

6.באשר לסכום החוב – נושא יתרת החוב, אם אכן הוא עומד על סך של 96,000 ₪ או 1,000,000 ₪, איננו כה רלבנטי לתובענה השטרית, שהרי די לענייננו שיתרת החוב עולה על סכום השיק. לטעמי, כל נספחי התביעה וההגנה תומכים בגרסת ההגנה על פיה התשלומים החודשיים בסך 40,000 ₪ עד לסך של 1,440,000 ₪ ישולמו אך ורק ככל שפעילות החברה תימשך. לעניין זה, די אם נעיין בהצעתו של הנתבע בנספח ב' לתצהיר התובע שם נכתב בפסקה החמישית כדלקמן:

"היה ופעילות החברה תיפסק לפני תום 36 החודשים, ייפסקו התשלומים למוכר"...

אכן הצדדים לא חתמו על הצעה זו, אך היא היוותה הצעה על בסיסה נכתב סיכום הדברים, שכן להצעה זו השיב התובע במכתב מיום 11.11.05 (נספח ג' לתצהיר התובע), שם כתב התובע מפורשות בסעיף 10 כדלקמן:

"...ומקווה שנמשיך את חברותינו רבת השנים, על כן אני מקבל את הצעתך (B.M.B.U) והופך אותה כך שאמכור את חלקי"...

7.כמובן שהמסמך הקובע בין הצדדים הוא המסמך אותו סיכמו בכתב, אלא שהתכתובות שקדמו למסמך זה מלמדות על הלך הרוחות ואומד דעתם של הצדדים. אף במסמך המשותף (נספח ד') נכתב מפורשות בסעיף 1 שבו:

"במשך 3 שנים (36 חודש) ובתנאי שהחברה פעילה או שמר אברמוב פעיל באותו תחום במסגרת או בהתאגדות שונה"...

הסכום הכולל של 1,440,000 ₪ לא נכתב במסמך סיכום הדברים, אף לא נכתב ולא נרמז שהשיקים המופקדים הם לביטחון או להקלת הגבייה, לא באותו מסמך ואף לא על גבי השיקים או במכתב נפרד.

8.מסקנתי מכל המסמכים דלעיל, כי הצדדים התכוונו לקיים את ההסכם בתשלומים חודשיים עפ"י מחזור העסקים כל עוד החברה פועלת. גרסה זו תואמת את גרסת ההגנה אף הגיונית בנסיבות העניין. שכן על הנתבעת היה לשלם כל חודש 40 אש"ח או 15% מהמחזור העסקי של החברה באותו חודש הנמוך מבין השניים. ואם יש הפסקת פעילות, משמע 15% הוא אפס תמורה. אם כך, רק הגיוני שהתשלומים שנקבעו לרף הנמוך היו אמורים להיות משולמים אך ורק כל עוד יש פעילות בחברה.

9.אם כך, עפ"י חישוב גס שנערך על דוכן העדים הודה הנתבע כי גם לגרסתו יתרת החוב הינה כ- 96,000 ₪. דא עקא, לטענתו זהו חוב חוזי ולא שטרי, שכן השיק נשוא התביעה נפרע ע"י תשלום של פירעון שיק קודם.

10.הנתבע עליו מוטל נטל הראיה לא השכיל להמציא ראיה מהבנק כיצד נפרע הסכום בחודש 11/06 אצל התובע, כמה שיקים החזיק התובע שנפרעו באמצעות תשלום אחר. לא שוכנעתי, כי השיקים היו לביטחון אלא נועדו להקלת גביית החוב ותו לא. אם אכן כל שיק היה מיועד לחודש ספציפי בלבד כפי שגורס הנתבע, יש להניח שהיה מתעקש ומבקש מהתובע להשיב לו את השיקים שנפרעו בדרך של העברה כספית, או בסכומים נמוכים יותר עפ"י מחזור החברה, דבר מכך לא נעשה, השיקים הושארו אצל התובע ולא נדרשו.

11.לטעמי, אין בשיק ספציפי אחד כדי להצביע על חוב של חודש ספציפי אחר, בשעה שהנתבע שמסר את השיקים לא טרח לתחום גבולות של כל שיק, אין לראות בגרסתו כגרסה נכונה, שהרי הנתבע עצמו טוען כי תשלום של 11/06 נפרע ע"י שיק של חודש 6/06 שהופקד בניגוד למוסכם, כי חוב 6/06 שולם בהעברה בנקאית.