ע"א
בית המשפט העליון
|
5242-16
16/11/2016
|
בפני השופט:
א' שהם
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. אליעזר שטרק
2. לאה שטרק
עו"ד אברהם נוח-נווה
עו"ד אלון בינשטוק
|
המשיבים:
1. פורמלי שרון סונינו
2. פורמלי מאיה ליברמן סונינו
3. זכריה פחר
4. נגלא פחר
5. אלטוחי וסים עו"ד
6. שקר נסים עו"ד 7. פורמלי עו"ד ליליאנה צור.
עו"ד עדי כרמלי
עו"ד ווליד כבוב
עו"ד מרים כבוב
עו"ד אורי זגר
עו"ד בת-שבע אדיב
|
| החלטה |
|
בקשה לעיכוב המשך ההליכים, בת"א 31447-06-15, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' סטולר)
|
- לפניי בקשה לעיכוב המשך ההליכים בת"א 31447-06-15, עד להכרעה בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' סטולר), מיום 16.6.2016.
רקע עובדתי והחלטתו של בית המשפט המחוזי
- המבקשים הינם בני זוג שהגישו תביעה נגד המשיבים (להלן: התביעה), בטענה כי הם נפלו קורבן לתרגיל עוקץ מצד מספר גורמים שחברו יחדיו, במטרה לגזול את דירת מגוריהם, אשר הייתה בבעלותם מאז שנת 1991XXX (להלן: הדירה).
במסגרת התביעה, טענו המבקשים כי במהלך שנת 2010, נוכח מצבה העסקי של חנות צילום שהייתה בבעלותם, הם נטלו הלוואה בסך של 100,000 ₪ מהמשיב 3. בשל כך, החליטו המבקשים "לממש" את הדירה לטובת המשיב 3 ואשתו, היא המשיבה 4, באמצעות שירותיו של עו"ד אלטוחי וסים, הוא המשיב 5, שהינו בעל משרד עורכי דין בשותפות עם עו"ד נסים שקר, שהינו המשיב 6. לטענת המבקשים, שווי הדירה עמד, באותה עת, על סך של 1,500,000 ₪, וה"מימוש" נועד, בין היתר, להחזיר את החוב למשיב 3.
בסמוך לאחר מכן, מכרו המשיבים 4-3 את הדירה לבני הזוג סונינו, הם המשיבים 2-1, אשר נעזרו בעו"ד ליליאנה צור, היא המשיבה 7, וזאת במחיר הנמוך משווי השוק. בנק "מזרחי טפחות בע"מ", אשר נמחק מכתב התביעה המתוקן, העמיד למשיבים 2-1 הלוואה כנגד שיעבוד זכויות הבעלות בדירה, בלשכת רישום המקרקעין.
- ביום 2.9.2015, הגישו המשיבים 5 ו-6 לבית משפט קמא בקשה לדחיית התביעה על הסף (להלן: הבקשה לדחייה על הסף), במסגרתה טענו כי התביעה הוגשה באופן אשר נוגד את הדין ואת ההלכה הפסוקה, שכן המבקשים עתרו לקבלת סעדים הצהרתיים וסעדים כספיים במקביל, כאשר בית משפט קמא נעדר סמכות לדון בעניינים הכספיים. ככל שבית המשפט יורה על מחיקת הסעדים הכספיים, והותרת הדיון למתן סעד הצהרתי בסוגיית הבעלות בלבד, הוסיפו וטענו המשיבים 5 ו-6, כי אז יש לדחות את התביעה נגדם, משאינם צד להסכם המכר, והסעד שמתבקש כלפיהם הינו כספי גרידא.
המבקשים לא הגישו לבית משפט קמא תגובה לבקשה לדחייה על הסף, ברם הוגשו מטעמם שתי בקשות עצמאיות. האחת, עניינה בתיקון נוסף לכתב התביעה, והשנייה הינה בקשה לפיצול סעדים, ממנה חזרו המבקשים בהמשך. באמצעות שתי הבקשות האמורות, למד בית משפט קמא על נימוקיהם של המבקשים בשאלת דחיית התביעה על הסף. לטענת המבקשים, הסעדים שנתבעו מהמשיבים 5 ו-6 נתבעו כסעדים חלופיים, המותנים בעיקרם בדחיית הסעדים ההצהרתיים כנגד המשיבים 4-1, שרק אז יתגבשו נזקיהם הכספיים כלפי כלל המשיבים, ובכלל זאת המשיבים 5 ו-6. יחד עם זאת, טענו המבקשים, כי נוכח מעשיהם ומחדליהם של המשיבים 5 ו-6, נתגבשה גם נגדם עילת תביעה, המזכה אותם, כבר עתה, לתבוע סעדים הצהרתיים לגביהם, סעדים אשר מצהירים על שורה של עוולות נזיקיות שבוצעו כלפי המבקשים, ועל אחריותם של כלל המשיבים לנזקים שעתידים להתגבש, בעטיים.
- ביום 16.6.2016, קיבל בית משפט קמא את הבקשה לדחייה על הסף, והורה על מחיקת התביעה נגד המשיבים 5 ו-6. בגדרי החלטתו בבקשה, בחן בית משפט קמא "מהו הסעד המבוקש" ביחס למשיבים אלו, ו"האם הוא נמצא בסמכותו של בית משפט זה". במסגרת זאת, נתן בית משפט קמא את דעתו לטענות המבקשים בדבר חלקם הפעיל של המשיבים 5 ו-6 בפעולות התרמית והעושק שביצעו המשיבים 4-3 כלפיהם, כמו גם לעוולות הנזיקיות העצמאיות המיוחסות להם. על יסוד האמור, ובשים לב לצווים שנתבקשו על ידי המבקשים בכתב התביעה המתוקן, סיכם בית משפט קמא כי "התובעים [המבקשים] מבקשים מבית המשפט לתת צו המצהיר על נכונות טענות התובעים שפורטו בסעיפים 53-50 לכתב התביעה, וזאת על מנת שבצורה זו יוכלו לתבוע סעד כספי מהנתבעים [המשיבים] 5 ו-6".
לאור זאת, קבע בית משפט קמא כי אין מנוס מדחיית התביעה על הסף כנגד המשיבים 5 ו-6, בציינו את הדברים האלו: